לגדול באהבה – בית הילד בירושלים

תודות לתרומות ולעבודת המתנדבים הוקם חדר מוזיקה ומשחקים לרווחת הילדים

 

ילדי בית הילד חוגגים ביום העצמאות

פנימיית בית הילד הוקמה בשכונת גילה בירושלים לפני למעלה מ 35 שנה. הפנימייה מיועדת לילדים בסיכון שנולדו למציאות חיים מורכבת. בית הילד משקיע מאמצים גדולים מידי יום כדי לאפשר לילדים שהגיעו ממשפחות מצוקה ומסביבה בה היו עלולים להיות חשופים לפגיעות שונות, לחוש ביטחון ואהבה, שייכות ומשמעות. בית הילד נותן מענה לכל צרכיהם של הילדים, מעניק להם ליווי ותמיכה ומחזיר את החיוך לפניהם. כל זאת, תוך כדי שיתוף פעולה עם הורי הילדים. read more

לתת חזרה לעולם מאת אור שלו-מרין

אור וחברים Photo by Steve Nelson

הקיץ נסעתי למשלחת התנדבות ברפובליקה הדומיניקנית עם שמונה תלמידים נוספים מבית ספרי (Rose Hill ) המסע אורגן ע"י EF. עם הגיעי לגיל 13 ולמצוות, הרגשתי שעלי להתחיל לתת חזרה לחברה בה אני חי. העולם הדיגיטלי של היום הוא בעצם קהילה אחת גדולה ואנו צריכים לעזור לנזקקים בקהילה הזאת. הטיול ארך שמונה ימים והיה אחת החוויות פוקחות העינים שהיו לי בחיי.

הגענו לעיר הבירה של הרפוביקה הדומיניקנית: סנטו דומינגו, שם למדנו על הרקע המיוחד של המדינה וההיסטוריה שלה בתור הקולוניה האירופאית הראשונה באמריקה. כאב הלב לראות את העוני ברחובות, לחצי מתושבי המדינה אין גישה למים זורמים או תנאי מחיה נאותים והם מתפרנסים מפחות מדולר ליום.

ביקרנו בבית הספר האקולוגי של המדינה, הנתמך ע"י הממשלה ומקבל 100 סטודנטים כל שנה. שם הם לומדים חקלאות אורגנית ויעילה. עזרנו להם עם הצמחים, פעילות שהיתה דומה לשעור חקלאות בביה"ס בארץ. הייתי מופתע לגלות שהמימון העיקרי של בית הספר היה ממשלחות בין לאומיות כמו שלנו.

ביום השני עזרנו להקים מבנה לקומפוס. היה לי מוזר לחשוב שבבית אני מתרגז לפעמים שצריך להפריד את הזבל ולזרוק את הקומפוסט לפח הירוק. בעוד שכאן אנשים עובדים שעות לבנות קומפוסטר. זה גרם לי לחשוב מחדש ולהעריך את כל מה שיש לנו ולהבין שלרוב העולם אין חצי מהדברים שיש לנו. אנו צריכים לנצל את ההזדמנות שיש לנו הכי טוב שאנו יכולים ולא לקחת את הדברים כמובן מאליו.

חנות טיפוסית Photo by Ayelet Shalev-Merin

כמה ימים לאחר מכן נסענו לחווה דומיניקנית טיפוסית. לי זה נראה בהתחלה כמו סתם ג'ונגל אך בעלי החווה הסבירו לנו שהחווה מקיימת את עצמה ואינה נדרשת לעזרה חיצונית. בחווה מתגוררות שש משפחות ולמרות שהחווה לא מייצרת כסף או רווח, יש בה כל מה שהם צריכים: מים, ירקות, פירות, תרנגולות, ג'ינג'ר ואפילו קפה. השנה הם שרדו בקושי רב מאחר וההתחממות הגלובלית פגעה בהם (בצורת וגשמים חזקים יצרו מפולות אדמה רבות) עם כל זה, הם חלקו איתנו ונתנו לנו מהקפה היקר שלהם, מה שריגש אותנו מאוד.

ביקרנו גם בסדנאת קרמיקה המייצרת תנורי בישול מיוחדים. למדנו שבכמעט מחצי מהבתים ברפובליקה הדומיניקנית עדיין מבשלים על אש פתוחה בתוך הבית ללא ארובה, מה שגורם לשאיפת עשן רבה. בסדנא בונים תנור בישול עם ארובה. עזרנו בבנית כמה ארובות שכאלו.

מטבח טיפוסי עם תנור בישול על אש פתוחה Photo by Ayelet Shalev-Merin

הסתבר שאנשי הסדנא הם גם אמנים היוצרים מחימר את "הבובה ללא הפנים". אמנות עממית דומיניקנית המייצגת את ההיסטוריה והתרבות המשתנה של הארץ. התרבות הדומיניקנית היא צירוף אתני של אוכלוסיה לבנה, שחורה, והילידים המקומיים של האי, זה יצר שילוב מיוחד שהם מאוד גאים בו!

הארץ עצמה ממש מדהימה, הנוף עשיר בהרים יפיפיים, יערות גשם וחופים מקסימים עם חול לבן, כמו איזור פונטה-קאנה המפורסם. אך מאחורי כל היופי הזה יש את השכונה בה מתגוררים המקומיים, ובה עוני שלא יאמן. עזרנו בשיפוץ בית ספר לילדים בני 4-8, לרובם זו תהיה ההשכלה היחידה אותה ירכשו לפני שינשרו מהמערכת.

בית הספר עצמו קטנטן, חדר אחד, בגודל של כתה אמריקאית אחת. זה גרם לי לחשוב על החינוך שלי וכמה הוא שונה. חלק מהילדים לא יכלו לעמוד אפילו בתשלום 2$ לבית הספר. עזרנו להם לצבוע את המבנה והחצר, להוסיף צבע וציורי קיר. הכי חשוב, הכנו להם פחי זבל (מחביות גדולות שציירנו עליהן) שלא היו להם כלל והיו מאוד נחוצים! הילדים התרגשו מאוד והיה כיף לתקשר איתם, למרות שהם לא ידעו מילה באנגלית.

למדתי רבות מהחוויה הזו, היה נהדר לראות כמה מאושרים הילדים עם המעט שיש להם. הם רצו סביב, שמחים ונהנים למרות שלחלקם לא היו אפילו נעליים. זה העלה בי שאלה, עם שפע החפצים והכסף שיש לנו כאן, בצפון מערב, האם זה עושה אותנו מאושרים?

מאת אור שלו-מרין, בן 13, תושב רדמונד

אור וחבר על רקע ציור הקיר בחצר בית הספר המשופץ Photo by Ayelet Shalev-Merin

עוד יבואו ימים טובים? – הם כבר כאן!

iac1

נבחרת IAC סיאטל Photo by Revital Shiri-Horovitz

שנה חדשה בפתח. כל כך מהר מסתיימת לה שנה ומתחילה חדשה, ואני מתפתה לכתוב את המשפט "ואין חדש תחת השמש", וחושבת עד כמה הוא נכון ובו זמנית לא נכון, ובעצם פעמים רבות, רוב הדברים קשורים בזוית הראיה. החיים הם שילוב של מוכר וחדש, והחוכמה היא לחפש את הטוב ולעשות ממנו הכי דבש שאפשר.

השנה החולפת היתה שנה של התחלות וסיומות במשפחה שלנו, קציר של פירות וזריעה של זרעים חדשים, שנה של התפכחות, של תובנות, של אהבה, של קשיים, של שמחה, שנה של עשייה. בסוף השבוע האחרון השתתפתי עם רבים אחרים בכנס של ארגון חדש יחסית שנקרא IAC , ארגון שמטרותיו עומדות בקו אחד עם תפיסת עולמי: חיבור בין אנשים, חיבור בין לבבות, בניית גשרים ונתינה.

פגשתי בסוף השבוע האחרון המון אנשים טובים באמצע הדרך. אנשים שעושים בהתנדבות למען קהילתם, למען דור העתיד, למען ישראל, והתרגשתי. התרגשתי מטוב הלב, מהעשיה, מהנתינה ומהחזון שבו אנו וילדינו, ישראלים-אמריקאים, נעמוד לצד מדינת ישראל בכל דרך אפשרית ונהיה לה למגן, ויחד עם זה נחזק את הקשר שלנו ושל ילדינו אל הקהילה הישראלית והיהודית בארה"ב.

זאת הפעם הראשונה שקם פה אירגון ישראלי, שיהדות ארצות הברית רוצה להיות חלק ממנו, וזה השג עצום. במשך שנים ארוכות חשתי לא ממש שייכת. הקהילה הישראלית לא נטמעה בתוך היהודית, היא שייכת ולא שייכת, וזה כנראה עניין תרבותי. אז קם פה ארגון עם מצע נפלא, שרוצה לחבר, שמחפש את המשותף וזה אחלה.

שנה חדשה בפתח, והיא נותנת לכל אחד ואחת מאיתנו הזדמנות להתבונן לאחור וגם קדימה אל העתיד ולראות שאנחנו כקהילה יכולים לעשות הרבה יותר, הן כלפי עצמנו והן כלפי כלל הקהילה היהודית סביבנו וכלפי ישראל. זה הזמן הנכון לעשייה, לנתינה ולחיבור שלנו כקהילה ישראלית-אמריקאית, על כל המשתמע מזה.

שנה טובה לכולם! שהטוב, השמחה והעשייה ילוו אותנו הלאה כל השנה.