גלידה אמריקאית

מה בסך הכל רצינו?

השנה: 2018, אחר הצהריים בסיאטל.
הילדים: רוצים ללכת לקנות גלידה בשכונה.
אני: רוצה לישון או למות.
פיתרונות אפשריים: לישון או להתאבד.
מה קרה באמת: נרדמתי.

השנה: 1982, אחר הצהריים בחולון.
אני ואחים שלי: אבא בוא נקנה גלידה בתל אביב.
אבא שלי: ״בסדר גמור, תתלבשו, נלך״.
פתרונות אפשריים: ללכת ליונה השמן לקנות גלידה בקרטון ולחזור הביתה.
מה קרה באמת: אבא קילח אותנו, סירק אותנו, התלבשנו, בינתיים אבא הכין סנדוויצ’ים, חתך מלון, חתך אבטיח, אימא צעקה עליו שאנחנו לא הולכים לים, הוא ענה לה בחזרה שלא תתערב בעניינים לא שלה, היא ענתה לו בחזרה שאם הוא חזר מתודלק מהעבודה אז שיחזור לשם, הוא ענה לה ״תמי בטובות״, היא ענתה לו ״אינעלרברבק״. read more

חוות הליטופים

חיוכים בחוות הליטופים Photo by Pixabay

אחת הבעיות הגדולות שלי עם פינות ליטוף בחוות שכוחות אל בוושינגטון, היא ששבוע אחרי שחוזרים משם הילד שלך פתאום מודיע לך על שולחן ארוחת הערב שהוא לא אוכל יותר שניצל דינוזאור של קוסטקו, 100 אחוז רכיבים טבעיים. כי זה עשוי מתרנגולת ומחיות חמודות שהוא או אחותו, אמלי, ליטפו. זה לא משנה כמה פעמים ניסיתי לשכנע אותו שדינוזאור זאת לא חיה חמודה ולקוסטקו הגבר יש חווה ענקית של דינוזאורים, שהוא מגדל לצורך העניין, איפשהו בטקומה, והם בכלל עשויים סוג של גומי ממוחזר במרקם נעים לחך. read more

אסיפת הורים

שמעון הקטן וסימה המורה בימים יפים יותר… (תמונת אילוסטרציה מאת אתר נוסטלגיה)

אמש אישתי הודיעה לי שיש לנו אסיפת הורים ובית הספר יהיה סגור יומיים. ״קבעו לנו בשעה עשר בבוקר״ היא זרקה לעברי ואני לא יכולתי להימנע מהמחשבה שכשהייתי ילד הודעה על אספת הורים הייתה לא פחות נוראית מערב פרוץ האינתיפאדה בשטחים או מלחמת המפרץ לפחות.

אבא שלי, התימני, שמאז ומתמיד היה מידה ארבעים בנעליו, היה מתכנס בחדרו בשמחה מהולה בעצב, ובמין טקס מיוחד של הורים בשנות השמונים, היה מצחצח את נעליו כיאה לרמטכ"ל, כי הנה נתבשר על ידי אימי הבולגריה, שביום חמישי, בשבוע הבא יש לשמעון, בנו בכורו, אספת הורים, כולל ובסוגריים מודגשות, שיחה עם היועצת של בית הספר. מה שהביא אותו למסקנה החפוזה שהנה מגיע לו יום חג וכיאה למעמדים מיוחדים אולי כדאי גם לאוורר את נעלי הבית שלו שהיו עשויות גומי מחריד וגמישות להפליא במגע עם העור. read more