דאגות של הורים ברילוקיישן
מחשבות של אשמה וסטרס אצל הורים ואיך מתמודדים איתן
הילד שלי, בן 13, מסתגר בחדרו ולא רוצה לצאת. הוא הולך לבית הספר אבל כשהוא חוזר, הוא לא רוצה לדבר עם אף אחד. גם לא רוצה לאכול ארוחת צהריים שהכנתי לו. פיניתי את כל זמני כדי להיות איתו, לעזור, להקשיב, לתמוך, אולי גם לעזור בשיעורים, אבל הוא לא רוצה להיות איתי. הוא כועס.
אני מפתה אותו, "בוא נלך לבית קפה". הוא נענה, אך גם שם יושב מולי בשתיקה. "אתה צריך עזרה? יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילך? אולי נמצא לך מורה פרטי כדי לחזק את השפה? זה יכול לעזור לך בלימודים ולהתחבר אל חברים מהכיתה". הוא לא רוצה כלום. הוא כועס, עליי ועל אבא שלו, כי ניתקנו אותו מארץ מולדתו וחזרנו לישראל. מאז עברו 3 שנים. הכל בסדר. הילד הוא כבר נער מאושר ושמח עם חברים, מסתדר בלימודים וכולנו התאקלמנו היטב.