מבצע ניקוי-פינוי

Home sweet home

כמה זוגות נעליים צריך האדם, איך נגמלנו מקפה ומחשבות על החיים בצל התרעת הקונים

אם אתם רוצים לסדר ולנקות את הבית על אמת, נסו למכור אותו. פתאום כל פגם זעיר וכתם על הקיר שחיינו איתם בשלום במשך שנים הופכים למטרד שיש לתקנו לאלתר. כך מצאתי את עצמי מקרצפת את הכיור במטבחון של המרתף (מעולם לא השתמשנו בו) ומסדרת את הגארג' לדרגת דוגמן של קטלוגים לעיצוב.

לאחר שתיקנו את כל מה שהיה רופף, החלפנו את כל מה שהיה שבור ומקולקל וצבענו את כל מה שהיה דהוי נותר רק לעצב את הבית מחדש. היועצת הארגונית שהגיעה לבית חייכה בנימוס למראה החדרים שסידרנו בעמל רב לקראת בואה. "יש לכם הרבה עבודה…" אמרה במבט רחום. במצוותה פינינו כ-90 אחוז מתכולת כל חדר. בחדרי הילדים, היא הסכימה בנדיבות להשאיר מיטה ושולחן, ולאחר משא ומתן קשוח, גם כסא.

הסתבר שיש לנו בבית מצבורי ספרים ונעליים בהיקפים חסרי תקדים, ממש הספרייה על שם אימלדה מרקוס. ספרים אני עוד יכולה להבין וזהו אפילו מקור לגאווה, אבל נעליים? ועוד עכשיו שלא יוצאים כמעט מן הבית. תרמנו מחצית מהזוגות וארזנו את המחצית שנותרה, באורח פלא עדיין נותרו מספר זוגות לכל בן משפחה, אותם החבאנו בארגז מיוחד בארון. כך גילינו שזוג נעלי ספורט יחיד מספק את כל צרכינו, כולל שמחות ואירועים מיוחדים כגון יציאה לסופר.

חדר של ילד או של נזיר? Photo by Hagit Galatzer

המטבח התבקש לעבור למצב סטרילי עם שיש מבהיק ונטול טוסטרים וקומקומים למיניהם. זה היה יפה מאוד לחמש דקות אך מה לעשות שצריך לאכול לפעמים. עברנו לארוחות פשוטות שמצריכות הכנה מינימלית, ללא מכשירים וציוד מיוחד. משהו שמוציאים מהמקרר ואפשר לאכול מיידית. למשל מלפפון שלם על קליפתו, בלי מלח, כי זה מלכלך. גם קפה הפסקנו לשתות כי לא זכרנו איפה הסתרנו את הקומקום. אנו שותים מים ישר מהברז ומנגבים בשרוול כמו בילדות, הרבה יותר בריא.

חדרי האמבטיה גם הם עברו סטריליזציה, כל מה שהיה בחוץ, מברשות שיניים, קרמים, סבונים וכו', הוכנס לארונות. מאחר וכל שימוש מזדמן מקלקל את הסידור המושלם ומצריך החלפת מגבות בתצוגה והברקת ברזים, התחלנו לחשוב פעמיים על כל מקלחת. הילדים הפסיקו לצחצח שיניים. לטענתם, זהו חלקם החשוב במאמצי השמירה על הניקיון.

לאחר שהבית סודר כמוזיאון וצולם לפרוספקט מבריק חשבנו שהסתיימה העבודה. איך טעינו. עכשיו כשהבית מפרסם עצמו באתרי אינטרנט של פורנו נדל"ן, התחילו לבוא קונים פוטנציאלים. בשל הקורונה, כל קונה קובע סיור פרטי במערכת שעות מיוחדת. אנו, תושבי הבית, מקבלים התרעה קצרה כדי להסתיר כל ראיות לקיומנו ולהיעלם מן השטח.
התאמנו בתרגילי ניקוי ופינוי. בני הבית עוסקים בענייניהם בשלווה ופתאום אזעקת קונה. כל ילד אחראי לסדר את חדרו ומיטתו, לארוז את מכשיריו החיוניים, כולל מטענים, ולהתכונן לתזוזה מהירה. אני אחראית על המטבח, חדרי הרחצה, הדלקת כל האורות האפשריים בבית וסידור מחדש של חדרי הילדים.

מטבח מבהיק בנקיונו, לפני פתיתים Photo by Hagit Galatzer

לאחר אימונים מפרכים הגענו לזמנים המניחים את הדעת. לא עוד, אלא הוספנו לשגרת הפינוי מגע שובב של מגש עוגיות הנאפה בתנור ומפיץ ריח נעים וביתי. אמצע השבוע התגלה כזמן רגוע ללא אזעקות, מה שגרר התרופפות משמעת מסויימת. צהריים שקט אחד העזנו אפילו לבשל. בעודנו אוכלים להנאתנו התקבלה אזעקת קונים פתאומית. הסתכלנו בזוועה זה על זו ועל המטבח המכוסה הפירורים. הילדים נמלטו בצרחות לחדריהם, בן הזוג אמר שיש לו ישיבה חשובה ואני נותרתי בזירת האסון של מטבח שטוגנו בו שניצלים ונאכלו בו פתיתים, אחד מסוגי המזונות היותר מתפזרים. לאחר קרצופים היסטריים יצאנו מהבית בדקה ה-90 ועוד הספקנו לראות במראה האחורית את הקונים עטויי המסכות מגיעים לסיור. זהו, הכרזתי, אין יותר ארוחות צהריים. תאכלו דגני בוקר וגם את זה בחד פעמי.

החיים בבית מסודר ונקי התגלו כנעימים ביותר. כשאין חפצים מיותרים והכל במקומו, קל מאוד לסדר. בעיקר כשלא מבשלים שום דבר. בעודנו יושבים במרפסת מקושטת הפרחים, צופים בנוף הפתוח ולוגמים מי ברז בכוס חד פעמית, הרהורי חרטה החלו ממלאים את ליבנו. בית כל כך יפה ומזמין, למה למכור בעצם? אולי פשוט נישאר כאן וזהו.

Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

Latest posts by Hagit Galatzer (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

61 − = 52