השד התסמיני

איך יודעים שסוף העולם הגיע לרדמונד? מהם המוצרים ההכרחיים לשרידה? ואיזה סוג מבודדים אתם?

ערב אחד חשתי בתסמינים. הראש כאב לי, יותר מהכאב הרגיל בסוף כל יום של הישארות בבית עם ילדים ושאיפת אדי כלורוקס מתמדת, וגם היה לי חם. מדידה מהירה אישרה את החשד, חום של 37.5! מיד הלכתי לומר מילים אחרונות ולהיפרד מבני משפחתי. הם אפילו לא התרגשו. את משתעלת? זה מעל 100 מעלות פרנהייט? אז זה לא קורונה, קבע בן ה-11 בנחרצות של רופא חדר מיון מנוסה. וחוץ מזה, כבר במילא בטח נדבקנו ממך אז אין לך מה להיכנס לבידוד. חבל, דווקא רציתי להתבודד לי בחדר ולנוח קצת מעמל הסגר. לא מספיק שאני מעמידה פני עובדת מהבית במשך כל שעות היום ועונה למיילים טורדניים מהעבודה, עליי גם לשמור על שגרת בני הבית. להכין אוכל, לסדר וכו. לא שהם לא מתפקדים בפני עצמם אבל לא יחממו, חס וחלילה, אוכל שנשאר מאתמול, אלא יכינו עוגת בננות-נוטלה ריחנית או לזניית תרד וריקוטה או משהו אחר שכרוך בהררי כלים וחצי מכמות המצרכים שרכשנו להסגר.

לאכול, להתפלל ושוב לאכול

חתולת הבית מסתכלת עלינו במשטמה כבר כמה שבועות ולא מבינה למה בני האנוש הסרים למרותה מסתובבים לה בין הרגליים בשעות המנוחה (כל שעות היום) במקום לצאת לעמל יומם. ולא רק זאת, אלא שהם מכינים מיני מזונות ואוכלים לה מול הפרצוף בהתרסה. במטבח שלי מעולם לא נראתה פעילות ענפה שכזאת. התנור, המדיח ושאר המכשירים בהלם. בדרך כלל כולנו בעבודה ובבית הספר עד שעות הערב ואז מתכנסים לארוחת ערב מושקעת של חביתה, טוסט וירקות חתוכים (למי יש כח להכין סלט). ואילו בהסגר הקורונה, לפתע אנו נאלצים לשנס מותניים, לחגור סינר ולבשל ולאפות, כמו בימי קדם. המיקסר, מכשיר זנוח שמעלה אבק במעמקי הפינה של השיש ויוצא רק בימי הולדת להכנת עוגת שלושת הצבעים של אמא שלי, זוכה לעדנה. בשבועות שחלפו הוכנו בו פיתות (!) וחלות (!) בכמות מסחרית של קמח (חבילה בינונית) שבדרך כלל מספיקה לנו לחצי שנה.

Home made pita, hummus and salad
אם אין לחם תאכלו פיתה עם חומוס ביתי Photo by Hagit Galatzer

נכנס אחרון ויוצא ראשון

סוף העולם הגיע לרדמונד כשנגמר העוף האורגני בסופר. נאלצנו לרכוש עוף רגיל ובלובריז זולות. סיפרתי לילד סיפורי זוועות מה יקרה שיגמר האוכל. נצטרך לאכול מה שיש בבית ולא להכין מאכל "כבקשתך" לכל אחד… נצטרך אפילו לאכול את השאריות מאתמול… עיניו של הילד התרחבו בפחד והוא הלך לקחת לו גלידת וניל משובחת מהמקפיא העמוס והעולה על גדותיו. בלי קשר לקורונה, בכל רגע נתון יש לי בבית אוכל שמספיק לחודשיים של מצור, אם לא יותר. בכל זאת, דור שלישי לשואה וגם אשמים המקררים האמריקאיים והארונות רחבי הידיים. האוכל נאגר בשיטת Lifo זאת אומרת, Last in first out תמיד אוכלים את הדבר הראשון שמוצאים במקרר או בארון ומשאירים במעמקים אוצרות ארכיאולוגיים כמו שוקולדים מתוצרת חוץ שהבאנו פעם כשהיה אפשר לטוס, קמחים אקזוטיים מקוקוס, שקדים ואורז (מתי ולמה קניתי?) וחבילות פתיתים ושקדי מרק שהגיעו מאמזון ונשכחו. ובכל זאת יצאנו להצטייד. מאחר שבקוסטקו נגמרו ניירות הטואלט (גם היקרים, לא רק מתוצרת קירקלנד) רכשנו מוצרים חיוניים לשרידה כמו מגש של 36 עוגיות מקרון בשלל צבעים וטעמים ו40 יחידות של סטרופ-וואפל הולנדיים מעודנים במילוי נוגט.

זמזום ומזמוז בבידוד

הבידוד מאפשר גם הרפתקאות משעשעות כגון תספורת ביתית לזכרים שבבית, שעוררה זכרונות מן הטירונות (או הכלא) ושתוצאותיה גררו שאלות מביכות וצחוקים בפגישת הוידאו היומית בעבודה. נדמה שכל החיים עברו לוידאו, זום ואונליין: שיעור הגיטרה של הבן, הפעולה בצופים, שיחה עם הרופאה, שנתנה לי מרשם בדוק לחיסול וירוסים פולשניים – לשתות הרבה מים, לנוח ולראות פחות חדשות… אפילו קבלת שבת קהילתית עשינו בזום וגם (לא נגעתי) הרצאה על סקס וזוגיות מאת פרופסור צחי בן ציון שהוגשה מטעם הצופים להורים העייפים. כנראה זאת דרכם של הצופים להגברת הרישום לשבטים בשנים הקרובות… רק את ניקיון הבית לא הצלחנו לעשות בזום אז ויתרנו על הענין. עוד דברים שויתרנו עליהם, החלפת בגדים, הגבלת זמן מסכים ודיאטה.

אז איזה סוג מבודדים אתם?

אכול ושתה כי מחר… ולכן נחגוג היום במשלוחים ממיטב המסעדות שעדיין פתוחות, ונפתח את בקבוקי היין והוויסקי (אלכוהול מחטא את הגוף מבפנים) ששמרנו לאירועים מיוחדים? או שמא אתם מן הזן הגורס שמלימון עושים לימונדה (אחד המשפטים שנמאסו לאחרונה בימים טרופים אלה…) ולכן נפצח עכשיו בדיאטת דיטוקס מיוחדת לאביב או בשגרת אימוני כושר ביתי שתוציא אותנו מן הבידוד בגוף חטוב היישר לחוף הים?

מבחינתי זה הזמן להרפות, לנסות להנות מהמצב, לוותר לילדים, להכין לימונדה עם הרבה סוכר ולהוסיף לידה עוגת בננות, מקרון בטעם אוכמניות, וואפל הולנדי וחלווה מהדיוטי פרי של ג'יימס ריצ'רדסון שהבאתי בדצמבר כשכל בהלת הקורונה הייתה סיוט רחוק שהתרחש הרחק הרחק מכאן.

מתי נראה את האור בקצה הלימון?
Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

Latest posts by Hagit Galatzer (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

6 + 4 =