טיסת חורף לישראל – תנו סיכוי לחיטוי

אקספרס סן פרנסיסקו להוד השרון Photo by Hagit Galatzer

אז מה יותר קשוח, קורונה או המצב הביטחוני בישראל, הכי טוב גם וגם

בסוף ינואר טסתי לי לישראל במסגרת העבודה. אין שיחוק גדול מזה, גם טיסה על חשבון העבודה (מובן שדווקא אז ירדו המחירים לפחות מאלף דולר) גם טיסה לבד, ללא ילדים נודניקים, וגם שהייה במלון יוקרתי ומפנק בתל אביב. נפרדתי מבני המשפחה בדמעות וחיבוקים ונסעתי בעליצות לשדה התעופה. על הנסיעה העיב רק דבר אחד, הקורונה. מאחר וכשבועיים לפני הטיסה התגלה פה בעיר לידנו החולה הראשון של ארצות הברית, נקטתי בגישה פטליסטית. במילא הנגיף כבר הגיע לשכונה, אז מה כבר יכול לקרות. מצד שני, למה לקחת סיכונים מיותרים. יצאתי לדרך חמושה במגבונים אנטיבקטריאלים ואלכוג'ל לחיטוי שאז עוד היה אפשר להשיג בחנויות. עם העלייה למטוס ניקיתי ביסודיות את כל הידיות והמשטחים כשאני מכבדת במגבונים גם את שכנתי למושב. היא מצידה הציעה לי בנדיבות (כאמור, לא ידענו שיחסר…) להתמרח בג'ל וכך ישבנו אפופות באדי החיטוי וצפינו בסרטים ישראלים כל הדרך.

מילה טובה ופיתה חמה

טסתי בחברת אל-על, זו הפעם הראשונה מזה שנים. המחיר התחרותי והטיסה הנוחה מסן פרנסיסקו עשו את שלהם, אך היו גם דאגות, שהמזוודות לא יגיעו ושהשירות יהיה ישראלי, זאת אומרת לוקה בחסר. עם העלייה למטוס החדש (787 דרימליינר בשם "הוד השרון") התפוגגו כל החששות. ישבתי ביציאת החירום (110$ שדרוג) ונהניתי מכל רגע ב 13 השעות וארבעים הדקות של הטיסה. השירות היה מעולה. בשורה לידי ישבה אם צעירה עם תינוקת בת שלושה חודשים. הדיילות לא עזבו אותה לדקה ובדקו כל הזמן אם היא צריכה משהו ואיך אפשר לעזור. הכל בצורה מנומסת ועם זאת חברותית וחמה. איריס הדיילת, כמו סבתא אוהבת, ניסתה לשכנע את הנוסעים לקחת עוד מיני-פיתה חמה כדי שיהיה מה לנגב עם החומוס, התאפקתי בגבורה והסתפקתי באחת.

התעטשת, שילמת

במטוס ובכלל, לא אומרים לבריאות למי שמתעטש. מתעלמים בהפגנתיות, אפשר גם להסתובב ולנעוץ מבט נזעם. אם מדובר במישהו בעל מראה אסייאתי, הלך עלינו. מחשבות על צוואה ועל כל הדברים שלא הספקנו בחיינו הקצרים מתגנבות לראשנו. גם מחשבות על גזענות…

בישראל, חורף בלתי אופייני לפי הסטטיסטיקה עם כמות משקעים רבה שהעלתה את מפלס הכינרת הנשכח. השיטפונות כבר חלפו אבל מזג האויר היה הפכפך ומבלבל. יום אחד צעדתי יחפה על חוף הים ולמחרת התעטפתי בצעיף ומעיל חם כי הייתה סופה וקרה במקומות הנמוכים. אבל גם גשם הזלעפות מתחלף אחרי כמה שעות בשמש חמימה ומעוררת קנאה.

חורף על החוף בתל אביב, פברואר 2020 Photo by Hagit Galatzer

האח הגדול צופה בך וגם מדרג

כדאי להתנהג יפה לנהגי מוניות שאוספים אתכם באפליקציית גטקסי. מסתבר שהם מדרגים את הנוסע! אני בוודאי איבדתי כמה נקודות כי שאלתי נהג אחד אם מסך הטלוויזיה בו הוא צופה לא מפריע לו להתרכז בנהיגה. הוא אמר לי שהוא רק מקשיב… והעביר לאח הגדול כדי לראות מי הודח היום.

מילות היום בישראל הן שלמות וקשוח.

הקינוחים בתל אביב הולכים ומתפלצנים. מצד אחד לא הבנתי חצי משמות המרכיבים במנה (רום-באבא, בסיסה, וספומה, מה?) מצד שני, המראה היה מאכזב ולא עמד בדרישות המינימום לצילומי פורנו-מזון באינסטגרם. אבל אין כמו מיני-רוגלה חם בארומה לצד הפוך קטן… שלמות.

מעשה בחמישה בלוני נפץ

אמא שלי דיווחה למשטרה על צרור בלונים בצבעי דגל ארה"ב ששייט בזדון מעל שמי גן יבנה, אולי היו אלה שאריות מיום הולדת שנערך בגן הסמוך ואולי לא. במושב הסמוך, ליד הבית של אמא של גיסתי, נחת בלון זדוני וחמוש ביום למחרת. אני הפרתי את הנחיות הבטיחות בעבודה והלכתי להצטלם בשדות הכלניות שבפרברי עזה. עמיתים מהעבודה נסעו לירושלים (אני פחדתי) לטייל באתרי התיירות בדיוק ביום של פיגוע דריסה. כמו תמיד, החיים ממשיכים במלוא עוזם והמציאות הקשוחה מספקת גם רגעי שלמות ונחת.

היום הראשון של דרום אדום, יער שקודה, עזה קצת אחרי האקליפטוסים מאחורה Photo by Hagit Galatzer
Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

Latest posts by Hagit Galatzer (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

66 − 62 =