הודי, קוריאני ועומר אדם נכנסו לגי'ם

לא לחשוב, רק לקפוץ

בניו יורק, סיאטל או תל אביב, חודש פברואר הוא החודש החם בשנה, ולא בגלל שינויי האקלים. אנקות המאמץ וניחוחות הזיעה הנישאים למרחוק הם תוצאה ישירה של החלטות השנה החדשה, כשרבים מאיתנו מחליטים לקחת את עצמנו בידיים, להתחיל לשמור על הבריאות, ולהירשם לחדר כושר.

אני רשומה כבר שנים לחדר כושר ולפעמים אפילו מבקרת במוסד המקבל את כספי בהוראת קבע נוחה. מי שמכיר אותי יודע שלא מדובר במכון מהזן המפואר, הכולל בריכות, מגרשי כדורסל, כדורגל וטניס, קיר טיפוס, סטודיו יוגה ופילאטיס, בר מיצים, מסעדה, מספרה, ספא ומעון. בחדר הכושר שלי לא תמצאו מלתחות מפונפנות בסגנון בית מרחץ רומאי, אפילו מגבות אין שם. גם קהל המתאמנים אינו נוצץ וזוהר ועשוי להכיל גם איזה חסר-בית או שניים. מצד שני, יש כאן את כל מה שצריך, מכונות ריצה ומכשירי אימון, משקולות, חבלים ושאר מכשירי עינויים. אבל אותי כל זה לא מעניין.

כשאני נכנסת לחדר הכושר אני צועדת היישר אל חדר המראות הפינתי, המרוצף פרקט, שם כבר מתגודדת קבוצת מתאמנות נרגשות (יש תמיד גם איזה גבר תורן או שניים), הלוא הוא אולם השיעורים הקבוצתיים. בשיעור הקבוצתי אפשר להשיג בקלילות השגים של של שעות של מדיטציה: הרגשת זן עילאית ומוח ריק ממחשבות טורדניות. כל מה שצריך לעשות הוא להתבונן במדריכה ולעשות בדיוק מה שהיא עושה בלי לחשוב. כבר ראיתי כיתה שלמה משתעלת כי למורה נכנס משהו לגרון או מתכופפת בתיאום מושלם כי למדריכה נפתח השרוך בנעל.

התייצבות לשיעור היא סוג של התחייבות מול המורה, הכיתה ועצמכם, גם הזמן הקצוב עוזר לנו להחזיק מעמד בעינוי המודרני הקרוי פעילות גופנית. בעוד שעל מכונת הריצה אני מחזיקה מעמד עשר דקות גג, אלא אם כן יש בטלוויזיה תוכנית בישול או עיצוב ואני רוצה לראות מה יצא בסוף,  בשיעורי האירובי והקרדיו אני רצה וקופצת ללא הפסקה במשך כשעה. ולמי שמזלזל, לפי השעון החכם שמודד את צעדי היומיים ונוזף בי ברטט מדגדג על פרק כף היד כשאני יושבת יותר מדי, הדבר שקול לריצה של כמה קילומטרים.

פעם אחת נכנס למוחי רעיון משונה להשתתף במרוץ 5K, כזה עם מספר על החולצה וצ'יפ מתוחכם שמודד את הזמן בדיוק של עשירית השנייה. המירוץ היה צמוד והגעתי למקום 2045 המכובד, אבל מי סופר, זה היה במסגרת העבודה ותרומה למטרה טובה. לא יאומן לכמה הערצה ופירגון זכיתי לכל אורך שלבי האימונים והמירוץ עצמו, בו הצלחתי ליפול ולהשתטח על הרצפה ומרוב הפדיחה להקים את עצמי, ברכיים מדממות והכל, ולהמשיך לרוץ כאילו כלום. את ההישג הספורטיבי המדהים פרסמתי בגאווה במדיה החברתית וגרפתי כמות נאה של לייקים ואת המחמאות המתבקשות: "תותחית", "אלופה" ו"נהדרת שכמוך". מחמאות שאיש לא נותן לי כשאני הולכת לחדר הכושר באדיקות שבוע אחרי שבוע…

רוב האנושות העריצה אותי באמת ובתמים. מישהי אפילו שאלה אותי איזה מרחק זה 5K, חצי מרתון? והיה גם אותו גרעין מצומצם וקשוח של רצים ואצנים שהתעניינו בנימוס באיזו תוכנית אימונים השתמשתי ונחנקו מחטיף החלבון שלהם כשאמרתי שלא התאמנתי בכלל. זאת אומרת, כן התאמנתי. המשכתי ללכת במרץ לחוגי הכושר הקבועים שלי: יוגה, פילטיס, זומבה וריקודי עם.

בחוג ריקודי עם (עשרת אלפים צעדים לשיעור בממוצע!) אוהד המדריך אף הגדיל לעשות והכריח את כל הקבוצה לרוץ סיבובים אינסופיים (כמעט רבע שעה) של הורה מהירה. מיותר לציין שמאז לא סובלים אותי שם. שיעורי הזומבה, אירובי במקצבים לטיניים לוהטים של סלסה וסמבה, הם עוד סוג של אימון קרדיו החביב עלי. במסגרת הגיוון והשיוויון החברתי, מקבלים בזומבה בברכה שירים רקידים מכל העולם. וכך אני מוצאת את עצמי מבצעת רוטינת בוליווד מושקעת ממצעד הפזמונים ההודי, להיטי K-POP  מקוריאה ושיא השיאים בשיעור האחרון, בעודי מתאמצת לעקוב אחרי צעדי המורה, קלטתי שמץ של עברית באחד השירים. חשבתי שזהו פרי דמיוני הקודח, אולי קפצתי יותר מדי ועלה לי לחץ הדם? אבל אי אפשר היה לטעות בשורות הפזמון "מאמי, מה אתה ביג דיל, מה 'תה טרנטינו? פה זה לא קיל ביל…" כמעט החלקתי על רצפת הפרקט מעוצמת הגילוי, עומר אדם ונטע ברזילי פה אצלנו בזומבה ברדמונד!

אז אם כבר נרשמתם לחדר כושר, שימו לעצמכם מטרה הגיונית וישימה – למשל, השתתפות בשיעור קבוצתי אחד בשבוע. ואחר כך עוד אחד ועוד אחד וכך תמצאו את עצמכם רוקדים כל הדרך אל הכושר. לא צריך בגדי ספורט יעודיים ויקרים, לא חייבים משקה מלחים איזוטוני או שייק פרוטאין ירוק וזה במילא כלול במנוי החודשי. ואם אתם באים בשביל השירים העבריים, אז חוג ריקודי עם של אוהד וויקטוריה זה בשמונה בערב, כל יום שלישי…

Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

Latest posts by Hagit Galatzer (see all)