אנה היפייפיה מספרת את קורותיה בזמן מלחמת העולם השנייה לשכנים ולמכרים שהוזמנו לביתה לתה של אחר הצהריים בחיפה. לסיפור יש כללי טקס ברורים, האורחים יושבים במקומותיהם הקבועים ומעריצים את אנה מרחוק תוך שהם מנסים לקבוע למי היא דומה, לאודרי הפבורן או מרלן דיטריך? אסור בתכלית האיסור להפריע, אלא אם כן מדובר בקריאות עידוד, התרגשות או מחמאות. אנה, בחלוק מהודר, מספרת ברוב דרמה וטקס איך הכל התחיל ללכת לעזאזל.
המכה הראשונה הייתה בואו של הצבא האדום ב 1939(חלוקת פולין) הצבא השתלט על הדירות המשובחות בעיר ונתן אותן במתנה לבעלי דרגות שחפצו ביקרם, על תכולתן ודייריהן המקוריים. הרוסים השתלטו על חדרי הבית ועשו בו כבשלהם, והנורא מכל, טינפו את השרותים. על זה עוד יכלו להבליג ולנקות, אבל המצב התדרדר כשנגנבו כותנות הלילה העדינות ומעילי הפרווה. גם על זה יכלו איכשהו לעבור על סדר היום, אך שיא השיאים הגיע כשנגנבה ה"כביסה הלבנה" או הנדוניה, דהיינו כל המפיות, המטפחות וכלי המיטה הרקומים בעבודת יד. להזכירנו, פעם לא קנו מצעים באיקאה ונערות צעירות ואימותיהן היו רוקמות גדודי מטפחות וציפות מסוגננות לשימוש משפחתן העתידית. וכל זאת, עוד לפני הגרמנים.
דנושה, בתה של אנה, גם היא חלק מקהל המעריצים הקבוע, אך היא ממלאת תפקידים נוספים במחזה הביתי. היא יושבת יפה בפינה, כפי שעשתה מגיל שנתיים, שותקת ומחייכת כמו שלימדה אותה אמה בשנות המלחמה. אבל למעשה דנושה היא זאת שמספרת את הסיפור בקולה, תוך שהיא שוברת שתיקה ומוסיפה גם פרטים שאנה "השמיטה" בפולניות אופיינית. גם שואה וגם יחסי אם-בת טעונים? הרי לכם מתכון לדרמה אמיתית. יפה ומצמרר, בעיקר המעבר החד מחיים רגילים ונוחים למעמד של נרדפים חסרי בית. וזהו עוד סיפורם, האמיתי, של ברי המזל שעברו את המלחמה בזהות בדויה וניצלו מזוועת המחנות. ניתן להשאלה מהספרייה המקומית
לכו גם לראות את הסרט The Zookeeper’s Wife שמציג כרגע בבתי הקולנוע והוצג גם בפסטיבל הקולנוע היהודי של סיאטל בחודש אפריל. הסרט מבוסס על סיפורם האמיתי של בני הזוג זבינסקי, בעלי גן החיות בוורשה, שהצילו, תוך סיכון חייהם, כ-300 יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. בסרט משתתפות גם מספר שחקניות ישראליות מוכרות, לא נגלה במי מדובר כדי לשמור על אפקט ההפתעה ושמחת הזיהוי.