הם רוכבים ושרים לרגלי ההרים

snow_kid1

לא היה לכם קר? Photo by Ziv Rafalovich

בילדותי המוקדמת, זו של ערוץ אחד עם סרט ערבי ביום שישי, תפסו המערבונים מקום של כבוד. אולי הייתה זו חיבתו של אבי לז'אנר או שמא ההיצע הדל של סרטים. בכל מקרה, נופי המערב ה'פרוע' נחקקו בזכרוני. לרוב, היו אלה נופים יבשים של מדבריות אריזונה וניו מקסיקו, אך היו גם נופי האיזורים הגבוהים של יוטה וואיומינג. לסיום פינת הנוסטלגיה (והקולנוע), אציין את שני המערבונים האחרונים בהם צפיתי, שהתרחשו בנופים קפואים ומושלגים: Revenant שזכה בפרסים רבים ולא השאיר עלי חותם, מלבד הצילום, ו The Hateful Eight סרט קאלט אך קשה לצפיה.

נופי המדבר הפראי, מושלגים או לא, הם היעד להפעם. במילים אחרות: חורף קצת אחר. ההתחלה סולידית, טיסה לווגאס ויציאה לטיול. ההמשך, קצת פחות, הרכב הנבחר הוא קרוואן RV ובתוכו: אני, זוגתי, שלושה ילדים והחותנת… משך הטיול תשעה ימים שמתוכם שבעה ימים בדרך.

מנקודת המוצא הזו, הרכבתי שני מסלולים שונים, מסלול אחד הולך מזרחה ודרומה את מדבריות אריזונה (ה'חמים') בעוד שמסלול אחר עולה צפונה אל הרמות הגבוהות של יוטה. מלבד שיקולי התחזית, עמדה השאלה לגבי האטרקטיביות של הגראנד קניון. אמנם הוא הכי (עמוק, ארוך, מתויר, יקר), אך למעשה, אם אתם לא מתכוונים לרוץ אותו למטה ולמעלה ביום אחד (כמו שעשינו בימי טרום הילדים) או הזמנתם מקום במלון בתחתית הקניון (כשנה המתנה, אם לא יותר), הטיול בתוך השמורה הוא די בעייתי. כמו שאומר הפתגם: מה שיורד, סופו גם שיעלה.

מצד שני, הנסיעות ביוטה הן מאוד מאוד (מאוד) ארוכות. מסקנה: לגראנד קניון (ולסכר הובר), ניתן להגיע כחלק מטיול קצר יותר של יומיים שלושה, לעשות עצירה קטנה, להתפעל מהנוף… ולהמשיך בדרך. זהו, הוצאתי את אשר על ליבי בכל הקשור לפארק הכי הכי באמריקה. ויסלחו לי המיליונים המבקרים בשמורה.

אז למה יוטה ?

קודם כל, ביוטה חמישה פארקים לאומיים (מקום טוב אחרי קליפורניה ואלסקה), שנית, שמות כמו מואב, פארק הסוסים המתים, ועמק הגובלינים, נותנים תחושה של משהו 'קצת אחר'. לא מזיק שבני כיתות ד' ומשפחותיהם מבקרים בפארקים בחינם.

goblins1

פארק הגובלינים שליד עמק הסוסים המתים Photo by Ziv Rafalovich

הערכות לשבוע בקראוון

נפתח בהכנות. בניגוד לטיולים ללא טיסות, לטיול הפעם היינו צריכים להתכונן היטב. אמנם את הרכב לקחנו בווגאס, אך לא היה ברור מה צריך (וכדאי) להביא מהבית. החלטנו כי את ההצטיידות שלנו נעשה בסניף וולמארט שבעיר, נקנה את הסירים והמחבתות, השמיכות והכריות הכי זולים (אך נוחים) שנמצא. בנוסף, לא הזיקה העובדה שיש לאשתי בן דוד המתגורר בעיר כך שלא הכל הולך לפח. לנוחיותכם, רשימת הפריטים בהמשך.

map

המסלול

בחרנו במסלול מעגלי שהתחיל בנסיעה אחת ארוכה מאוד (500 מייל) אל איזור העיירה מואב. באיזור מואב שני פארקים לאומיים ומספר פארקים קטנים יותר. את היום הראשון שלנו בילינו בנופים הקסומים של ה Arches . השילוב של קשתות מאבן חול אדומה הבוהקות בשמש מעל למעטה שלג, נתן לנו זריקת מרץ לצאת למספר טיולים רגליים בשמורה.

ביום השני, עברנו לפארק ה Canyonlands התחום במפגש נהרות. באיזור זה, נהר הקולורדו עדיין איננו גראנד קניון, אך הוא חותר בקניון מרשים בהחלט. בסיומו של היום, בקרנו ב Dead Horse Point . פארק קטן שתהילתו במיקום מעל פיתול כמעט מושלם של נהר הקולורדו. מומלץ להגיע לפני השקיעה בכדי לקבל את התמונה המושלמת. האגדה מספרת על הבוקרים שהיו תופסים סוסי פרא וכולאים אותם בקניון הצר. את הסוסים החליפו רכבי ואופנועי שטח התרים את המרחבים העצומים.

בערבו של אותו יום, השמנו פעמינו אל פארק הגובלינים (Goblins) . הפארק עצמו מהווה עוד אטרקציה גיאולוגית בדמות עמק מלא בפטריות סלע (וצורות אחרות) שכמו פוסלו בחול רטוב על שפת הים ביד אומן שופע דמיון. עם השקיעה, הירידה מהכביש המהיר, התגברות הרוחות וצבירת הגובה (5000 רגל) שמנו לב שאת הכביש השחור והרחב מחליפים שני פסים שחורים שספק מבצבצים להם מבעד לשלג. היות והיינו לבד על הכביש, ולא נצפו עיקולים מסוכנים, החלטנו להמשיך בדרך במהירות איטית. לאחר דקות מספר (שהרגישו כמו נצח), דווחו הילדים כי הם מבחינים בעיניים צופות בנו בחושך, מה שהתגלה כעדר פרות שחורות שטייל על הכביש.

מכאן המשכנו ליום שכולו נסיעה במרחבים השוממים של יוטה. עברנו אל Capitol Reef והמשכנו על הדרך הציורית מספר 12. הכביש לקח אותנו מעל ההרים דרך מעבר בגובה 9000 רגל שממנו ניבט נוף למרחקים אין סופיים. בסיומו של יום, הגענו אל Bryce Canyon אשר סימל בפנינו את החזרה לציווליזציה. לאחר יום טיולים בברייס (המושלג), נתבשרנו כי סופה עומדת להגיע. החלטנו ל'הוריד' גובה וירדנו לכיוון פארק ציון Zion להמשך הטיול. שני הפארקים האחרונים (ברייס וציון) מתויירים מאוד ומתאימים לכל דרגות הטיול השונות ןניתן להגיע אליהם בקלות יחסית מווגאס.

ולא היה לכם קר ?

אז ככה, במהלך טיולי היום שלנו, השמש האירה לנו פנים והטמפרטורה עברה את נקודת הקפאון (לא בהרבה). אולם, משירד החושך, הטמפרטורות צנחו בנפילה חופשית עד למינימום של 9 מעלות (פרנהייט). הקרוואן עצמו מחומם בגז כך שבפנים חם מאוד. בכל בוקר, התנענו את הרכב למספר דקות לפני שיצאנו בכדי שהשמשה תפשיר.

rv1

האתגר היחידי בו נתקלנו היה באותה פעילות יחודית לקרוואן, ריקון המיכלים. למי שלא התנסה בכך, מוציאים צינור מצידו של הרכב אל פתח באדמה, פותחים ברז ושומעים את המים השחורים (שירותים) והאפורים (מקלחת) בדרכם החוצה. בסיום התהליך מקפלים את הצינור בתקווה כי המים האפורים לקחו עמם את מה שהשאירו המים השחורים, והמבין יבין. בכל אופן, בצהרי היום בברייס, בבואנו לרוקן את הרכב, התחברנו עם הצינור ו… כלום לא קורה. אי שם בפיתולי הצינור קפאו המים. בעצתו של מפעיל חניון הקרוואנים, הבנו שכדאי להמשיך למקום נמוך יותר ושם לנסות. היממה הבאה עברה עלינו תוך שאנו נמנעים ממקלחת, ממעטים בשטיפת כלים וחושבים פעמיים לפני שהולכים לשירותים. סוף טוב הכל טוב, הגענו לפארק ציון ושם התרוקן לו הרכב מהמטען העודף ששמר בקרבו.

ומה עם החותנת אתם שואלים? היא כבר מחכה להרפתקאה הבאה…

snow_view1

נוף עוצר נשימה בכל מזג אוויר Photo by Ziv Rafalovich

 

Ziv Rafalovich

Ziv Rafalovich

זיו רפלוביץ ובני משפחתו מטיילים באזור סיאטל כבר מספר שנים. במדור "למקומות, היכון, צאו לטייל!" בסיאטלון תוכלו למצוא מידע והמלצות על טיולים במדינת וושינגטון, יערות ירוקים, אגמים ומפלים, הרים וגבעות מלאי הוד, ועוד ועוד
Ziv Rafalovich

Latest posts by Ziv Rafalovich (see all)