אין כבר דרך חזרה
הקיץ אך תם ונשלם לו ועמו גם ההרפתקאה הגדולה של הטיפוס לפסגת הר הרייניר. את הפוסט הקודם שעסק בהכנות ובטיולי הקיץ כתבתי מספר ימים לפני הטיפוס עצמו. ובכן, לפני שאספר אם זכיתי לראות את הפיסגה, אקח אתכם עימי לחוויה במלואה.
נרשמתי לטיול לפסגת הרייניר דרך חברה (אחת מיני כמה) שמציעה חוויה של ארבעה ימים. חשוב לציין כי אינני בא להעריך דרכים אחרות, מהירות או זולות יותר להגיע לפסגה או לספק המלצה לחברה כזו או אחרת. עם ההרשמה לטיול הגיעו כל מיני פרסומים והכנות: אילו משקלים לסחוב, גרף פעילויות, ענפי ספורט מומלצים לאימון (רמז, הרבה), ציודים וכו'. למותר לציין שלא ממש התמדתי בהכנות וכשנפגשנו ביום הראשון הרגשתי שהאחרים לקחו את המסע הזה הרבה יותר ברצינות.