ביום שלולו בבו מתה מאת מיכל בר-פרו

babo

התמונה מתוך אתר סטימצקי

פעם, בימים שאחרי קום המדינה, רחשו המטבחים הקטנים של העולים שזה מקרוב הגיעו פתיליות עמוסות בסירים ריחניים. למרות שכסף לא היה וגם לא פרודוקטים, מכלום כמעט הותקנו מטעמים שהאכילו משפחות שלמות. כמובן שמישהו היה צריך לעמול ולהתקין את המאכלים הללו שהוכנו "פרום סקראטצ'"…

סבתי למשל, עלתה מרומניה בשנת 1951 היישר למטבחה הקטן ומאז לא יצאה משם אלא להפסקות הכרחיות ושינה. משעות הבוקר המוקדמות היא היתה עומדת ליד שולחן קטן וקוצצת או מרדדת ואז עומדת ליד כיריים קטנים ובוחשת או מטגנת. לפעמים היתה יושבת ו"נחה" ואגב כך בוררת קטניות או מקלפת פקאנים או הררי שום. וכך מדי יום ביומו היא הנפיקה מרקים, קציצות, תבשילים, ריבות, חמוצים וכמובן מאפים ועוגות בכמויות מסחריות. read more

בשבילה גיבורים עפים מאת אמיר גוטפרוינד

bishvilaבעקבות הסדרה המדוברת (איפה נינט?) חזרנו לספר המשובח. ספוילר אלרט או בעצם נו-ספוילר, הסדרה לא ממש קשורה לספר, אלא רק נכתבה בהשראתו. זאת אומרת שיש איזה קשר עקיף בסיפור המסגרת על ארבעת החברים, אבל כל השאר לא דומה בכלל. הסדרה מומלצת בפני עצמה, בעיקר בשל שלל החתיכים החורכים את המסך ובראשם מיכאל אלוני, שהיה חתיך עוד בתור צעיר חרדי מבולבל ב"שטיסל" ותומר קפון החובש ההורס מתאג"ד וגם נדב נייטס ומשה אשכנזי הזכורים לטוב מ"מטומטמת". בקיצור בילוי הולם לימות הקיץ החמים, ועכשיו לספר. read more

תפוס ת'יהודי מאת טוביה טננבאום

כתבה: חגית גלצר

TfosTayehudi

באגף הספרים הישראלים ברדמונד, במדף התחתון, אפשר למצוא ספרים פוליטיים, ביוגרפיות, וכל מיני כאלה…מה שנקרא "נון-פיקשן" או בעברית, ספרים משעממים. בדרך כלל אני לא מעיפה מבט לכיוונם, כי בשבילי ספר הוא אפשרות לשקוע לרגע בעולם אחר ולשכוח לשעה, שעתיים מהצרות הפרטיות שלי. אבל משהו בעטיפת הספר, עם דיוקנו המחייך של הראיס, הלא הוא יאסר עראפאת, ברקע והכותרת "תפוס ת'יהודי!", משך אותי. הופה, מישהו מנסה לעשות פה פרובוקציה…אולי שווה לקרוא. read more

להעיר אריות – מאת איילת גונדר-גושן

כתבה: חגית גלצר

image021

 בשנים האחרונות עלה שמה של אריתריאה לכותרות בישראל. איפה זה אריתראה בכלל?  מדינה קטנה ליד אתיופיה, אה אתיופיה, זה אנחנו מכירים, בטח, נו, זה באפריקה איפשהו. מאתיופיה הבאנו גל עלייה שחובק בחוזקה ואז נעזב לנפשו ורק לאחרונה מעז להשמיע את קולו. מאריתריאה באו לבד, פליטים, מהגרים, מסתננים, שמעו על ארץ חלומות כזאת שיש בה דמוקרטיה וחופש וברחו אליה ממציאות קשה ועצובה. אך החלומות מזמן נגוזו, אולי במסע התלאות המסוכן ובטח כשהגיעו ושום דבר לא חיכה להם מלבד אימת הגירוש. איך אמרו בארץ נהדרת, למה מוחים האתיופים? כי חושבים שהם אריתראים… read more

שדים ברחוב אגריפס מאת חגי דגן

שדים-ברחוב-אגריפס

קחו את רב המכר "מלאכים ושדים" של דן בראון ומקמו אותו במקום במרתפי הוותיקן, בסמטאות ירושלים שלנו. במקביל, החליפו את הגיבור האלגנטי והמלומד, ד"ר לנגדון, בנהג מונית ירושלמי, חובב בחורות ושאוורמה  וקיבלתם את "שדים ברחוב אגריפס". ספר פנטזיה מלא בשדים עתיקים, אלות מסתוריות, מלאכים מכל מיני סוגים וגם ש"סניקים, דתיות פמיניסטיות וערסים משכונת פת. והכל במין מעורב ירושלמי מצחיק ועסיסי במיוחד. ואפרופו מעורב ירושלמי, מאכל תאווה במחוזותינו, שעומדים עבורו בתור אצל "סימה" ו"אמא" וגועל נפש צרוף עבור אנשים מתרבויות אחרות. כבד, לבבות וקורקבנים – מה זה בכלל האיבר הזה? ממתי יש לתרנגולת פופיק ואיך אוכלים אותו? זה כמו דונאט הולז? פה אני אתכם חברי הצמחונים והטבעונים… read more

תקלה ברגשות מאת איילת ליפשיץ-פחיס

כתבה: חגית גלצר

תקלה_ברגשות(1)

חוץ מירושלמים שרגילים לבלגן של עיר הקודש המככבת בחדשות בדם ואש ותמרות עשן, לרובנו ירושלים היא סוג של חוץ לארץ. מקום זר ומוזר ולעיתים מפחיד. למשל 90% מהאנשים ברחוב הם בעלי חזות מפוקפקת מבחינה בטחונית. לרובם יש זקן, מבט רדוף בעיניים, תיק גב ענקי ומעיל, גם בקיץ. חשודים או לא חשודים? שלא לדבר על מערכת הכבישים והמחלפים החדשה והמשוכללת ששיפרה ללא היכר את זמני ההגעה לכל מקום. אם פעם היינו הולכים לאיבוד שעות בדרך אל הכותל, הרי היום ניתן להגיע לרמאללה או לשועפאט בדקות ספורות בלבד… read more

1 2 3 4