בשבילה גיבורים עפים מאת אמיר גוטפרוינד

כתבה: חגית גלצר

bishvila

אם הייתם כותבים יומן ומתעדים בו את ילדותכם בפרוטרוט, אבל ממש בפרוטרוט, כולל תיעוד הארוחות שאכלתם כל יום ומה קרה בבית הספר בכל הפסקה והפסקה, סביר להניח שהתוצאה לא הייתה מעניינת במיוחד. אמיר גוטפרוינד מצליח להיות מעניין ומשעשע אפילו כשהוא מתאר את ישיבות וועד הבית בבנין שלו. כנראה שזה אך צפוי ממי שהצליח לכתוב ספר מצחיק על השואה, טוב לא בדיוק מצחיק, אבל גם לא רק עצוב, וממומלץ ביותר ("שואה שלנו" הוותיק שנמצא גם כן בספרייה בעברית ובאנגלית). גוטפרוינד מתעד את ילדותם והתבגרותם של חבורת חברים בשנות ה-60, בשיכון רגיל בחיפה. בית משותף, שכנים מכל מיני עדות, מריבות שכנים, וחבורת ילדים שהולכת יחד לבית הספר ומשחקת כדורגל בדשא של הבנין. read more

תפוס ת'יהודי מאת טוביה טננבאום

כתבה: חגית גלצר

TfosTayehudi

באגף הספרים הישראלים ברדמונד, במדף התחתון, אפשר למצוא ספרים פוליטיים, ביוגרפיות, וכל מיני כאלה…מה שנקרא "נון-פיקשן" או בעברית, ספרים משעממים. בדרך כלל אני לא מעיפה מבט לכיוונם, כי בשבילי ספר הוא אפשרות לשקוע לרגע בעולם אחר ולשכוח לשעה, שעתיים מהצרות הפרטיות שלי. אבל משהו בעטיפת הספר, עם דיוקנו המחייך של הראיס, הלא הוא יאסר עראפאת, ברקע והכותרת "תפוס ת'יהודי!", משך אותי. הופה, מישהו מנסה לעשות פה פרובוקציה…אולי שווה לקרוא. read more

להעיר אריות – מאת איילת גונדר-גושן

כתבה: חגית גלצר

image021

 בשנים האחרונות עלה שמה של אריתריאה לכותרות בישראל. איפה זה אריתראה בכלל?  מדינה קטנה ליד אתיופיה, אה אתיופיה, זה אנחנו מכירים, בטח, נו, זה באפריקה איפשהו. מאתיופיה הבאנו גל עלייה שחובק בחוזקה ואז נעזב לנפשו ורק לאחרונה מעז להשמיע את קולו. מאריתריאה באו לבד, פליטים, מהגרים, מסתננים, שמעו על ארץ חלומות כזאת שיש בה דמוקרטיה וחופש וברחו אליה ממציאות קשה ועצובה. אך החלומות מזמן נגוזו, אולי במסע התלאות המסוכן ובטח כשהגיעו ושום דבר לא חיכה להם מלבד אימת הגירוש. איך אמרו בארץ נהדרת, למה מוחים האתיופים? כי חושבים שהם אריתראים… read more

שדים ברחוב אגריפס מאת חגי דגן

שדים-ברחוב-אגריפס

קחו את רב המכר "מלאכים ושדים" של דן בראון ומקמו אותו במקום במרתפי הוותיקן, בסמטאות ירושלים שלנו. במקביל, החליפו את הגיבור האלגנטי והמלומד, ד"ר לנגדון, בנהג מונית ירושלמי, חובב בחורות ושאוורמה  וקיבלתם את "שדים ברחוב אגריפס". ספר פנטזיה מלא בשדים עתיקים, אלות מסתוריות, מלאכים מכל מיני סוגים וגם ש"סניקים, דתיות פמיניסטיות וערסים משכונת פת. והכל במין מעורב ירושלמי מצחיק ועסיסי במיוחד. ואפרופו מעורב ירושלמי, מאכל תאווה במחוזותינו, שעומדים עבורו בתור אצל "סימה" ו"אמא" וגועל נפש צרוף עבור אנשים מתרבויות אחרות. כבד, לבבות וקורקבנים – מה זה בכלל האיבר הזה? ממתי יש לתרנגולת פופיק ואיך אוכלים אותו? זה כמו דונאט הולז? פה אני אתכם חברי הצמחונים והטבעונים… read more

תקלה ברגשות מאת איילת ליפשיץ-פחיס

כתבה: חגית גלצר

תקלה_ברגשות(1)

חוץ מירושלמים שרגילים לבלגן של עיר הקודש המככבת בחדשות בדם ואש ותמרות עשן, לרובנו ירושלים היא סוג של חוץ לארץ. מקום זר ומוזר ולעיתים מפחיד. למשל 90% מהאנשים ברחוב הם בעלי חזות מפוקפקת מבחינה בטחונית. לרובם יש זקן, מבט רדוף בעיניים, תיק גב ענקי ומעיל, גם בקיץ. חשודים או לא חשודים? שלא לדבר על מערכת הכבישים והמחלפים החדשה והמשוכללת ששיפרה ללא היכר את זמני ההגעה לכל מקום. אם פעם היינו הולכים לאיבוד שעות בדרך אל הכותל, הרי היום ניתן להגיע לרמאללה או לשועפאט בדקות ספורות בלבד… read more

1 2 3