ספר מהספרייה

מאת: חגית גלצר

books

ספרים רבותי, ספרים Photo by Pixabay

במדור הספרים של הסיאטלון, חגית גלצר ממליצה על ספרות ישראלית עכשווית שניתן לשאול בספרייה הציבורית של מחוז קינג. לפעמים הספר הוא רק תירוץ לספר סיפור מצחיק. לפעמים זוהי האפשרות לאוורר טראומת ילדות, כמו לגור במושב (טראומה בפני עצמה) ולנסוע לעיר הגדולה (רחובות) פעם בשנה ותמיד להרגיש שם כמו כפריה תמימה. read more

במדבר מלון אורחים מאת גילית חומסקי

כתבה: חגית גלצר

מדבר* מוקדש באהבה לאחותי הקטנה שני שילדה בשבוע שעבר…

בהיותי בחודש התשיעי להריוני, הפתיע אותי בעלי במתנה מגניבה, כרטיסים למשחק של הדטרויט פיסטונס. השנה 2008 והמקום דטרויט מישיגן, שם הפיסטונס הם הסיהוקס, רק בכדורסל. הכרטיסים היו במבצע (4 ב100 כולל שתיה ונקניקיה) ולכן לא מדקדקים בקטנות, כמו מיקום למשל. ואכן המיקום התגלה כמוצלח במיוחד, שורה ראשונה, מהסוף… ואני, כאמור בחודש תשיעי, מעפילה במרץ למקומי במרומי היכל הספורט לכל תשואות הקהל, ברצינות, אנשים מחאו לי כפיים ועודדו אותי בדרכי למעלה. read more

קהילת האבודים מאת אולה גרויסמן

כתבה: חגית גלצר

עברית קשה שפה

זה לא חדש שלהיות עולה חדש בארץ זה לא קל. אבל זר לא יבין זאת ורק מי שחווה הגירה יכול להבין את הקשיים. לא שאני משווה את קשיי הרילוקיישן לאמריקה, עם עבודה מסודרת בחברת הייטק, לעלייה לארץ עם אולפן וסל קליטה, אבל יש קווי דמיון.

בישראל הודגש תמיד הצורך להתאקלם מהר ולהפוך לצברים תוך זניחת התרבות הישנה. אך רק כשמגיעים לכאן מבינים פתאום כמה טבעי הוא הצורך להתקבץ ביחד, לשמר שפה ומנהגים, לחפש בנרות אוכל ישראלי או ספר בעברית ובעיקר סתם להתגעגע למולדת הישנה. read more

ראיון עם טלי אסנין-בראל מחברת הרומן "גשרים של זכוכית"

מאת: חגית גלצר 

talibook

בבמאי 2016 התקיימה בסיאטל שיחה והרצאה עם הסופרת טלי אסנין-בראל, מחברת הרומן "גשרים של זכוכית". סאגה היסטורית רחבת יריעה ובמרכזה אישה ומשפחתה. לרגל המפגש, ראיון עם הסופרת, תושבת ארה"ב, ורשמים על הספר, החיים בארה"ב ומחשבות על ישראל.

שמה של נעמי, אמה של הלנה, גיבורת הספר, הוענק לה ברוב מחשבה וטקס, על ידי בני משפחה אוהבים שדנו ארוכות במשמעותו התנ"כית וכוחה הקבלי של ה-'י' שבסופו. הלנה, לעומת זאת, קיבלה את שמה באיחור ובלית ברירה, רק בגלל צלילו הלועזי והלא יהודי. הימים הם ימי מלחמת העולם השנייה באוסטריה והלנה ואמה שורדות בקושי את אימת המלחמה, ממנה נעמי לעולם לא תתאושש. כך מתחיל הרומן "גשרים של זכוכית", שלוקח אותנו מתחילת המאה הקודמת, דרך מלחמת העולם השניייה, אל ישראל של שנות החמישים-שישים, ואל קליפורניה של שנות השבעים. read more

אוויר בצורת נערה – מאת חדווה ברגמן

hedva

חדווה ברגמן הוא שם העט של המחברת

בזמן האחרון מעיל חרדי שחור זה השחור החדש והכי סקסי זה יידיש מתנגנת, פאות מסתלסלות וקוגל ירושלמי מתוק וחריף. לטרנד אחראי אברך אחד צעיר, תכול עיניים וירא שמיים בשם עקיבא שטיסל.

עקיבא, בגילומו של השחקן יפה התואר מיכאל אלוני, ואביו, הרב שטיסל בשבילכם, בגילומו של דבל'ה גליקמן האגדי, חולקים דירה, רבים ומשלימים ביידיש ועברית לסירוגין, ומחפשים אהבה ושידוך טוב בסדרה המדוברת "שטיסל". read more

גדר חיה מאת דורית רביניאן

כתבה: חגית גלצר

גדר חיה עטיפת הספר

התמונה מתוך אתר עם עובד

בדצמבר 2015 עלה הספר לכותרות בעקבות הוראת משרד החינוך להוציאו מתוכנית הלימודים בבתי הספר התיכוניים, מחשש ל"עידוד התבוללות ואיבוד הזהות הלאומית…" במקביל, ואולי בגלל הסערה התקשורתית, אזל הספר מן המדפים בחנויות והפך לרב מכר.

זהו הרומן הרביעי של רביניאן לאחר שתיקה ספרותית של כ-15 שנה. בראיון נוגע ללב ב-2011 סיפרה דורית שהציפיות והתקוות הרבות שתלו בה לאחר הצלחת ספריה הראשונים, הפכו לשיתוק יצירתי שגרם לה אף לגנוז את ספרה השלישי, עליו עבדה במשך כשש שנים. למי שזוכר, ספרה הראשון "סמטת השקדיות בעומריג'אן", אותו כתבה בהיותה בת 22 בלבד, היה ממתק ספרותי עשיר בטעמי המזרח שזכה להצלחה מסחררת בארץ ובעולם. ברומן שירטטה רביניאן ביד אמן ובשפה ציורית וססגונית את סיפורן של נשות הקהילה היהודית בפרס. גם ספרה השני, "החתונות שלנו", התקבל בתשואות ותורגם לשפות רבות. read more

ביום שלולו בבו מתה מאת מיכל בר-פרו

babo

התמונה מתוך אתר סטימצקי

פעם, בימים שאחרי קום המדינה, רחשו המטבחים הקטנים של העולים שזה מקרוב הגיעו פתיליות עמוסות בסירים ריחניים. למרות שכסף לא היה וגם לא פרודוקטים, מכלום כמעט הותקנו מטעמים שהאכילו משפחות שלמות. כמובן שמישהו היה צריך לעמול ולהתקין את המאכלים הללו שהוכנו "פרום סקראטצ'"…

סבתי למשל, עלתה מרומניה בשנת 1951 היישר למטבחה הקטן ומאז לא יצאה משם אלא להפסקות הכרחיות ושינה. משעות הבוקר המוקדמות היא היתה עומדת ליד שולחן קטן וקוצצת או מרדדת ואז עומדת ליד כיריים קטנים ובוחשת או מטגנת. לפעמים היתה יושבת ו"נחה" ואגב כך בוררת קטניות או מקלפת פקאנים או הררי שום. וכך מדי יום ביומו היא הנפיקה מרקים, קציצות, תבשילים, ריבות, חמוצים וכמובן מאפים ועוגות בכמויות מסחריות. read more

בשבילה גיבורים עפים מאת אמיר גוטפרוינד

bishvilaבעקבות הסדרה המדוברת (איפה נינט?) חזרנו לספר המשובח. ספוילר אלרט או בעצם נו-ספוילר, הסדרה לא ממש קשורה לספר, אלא רק נכתבה בהשראתו. זאת אומרת שיש איזה קשר עקיף בסיפור המסגרת על ארבעת החברים, אבל כל השאר לא דומה בכלל. הסדרה מומלצת בפני עצמה, בעיקר בשל שלל החתיכים החורכים את המסך ובראשם מיכאל אלוני, שהיה חתיך עוד בתור צעיר חרדי מבולבל ב"שטיסל" ותומר קפון החובש ההורס מתאג"ד וגם נדב נייטס ומשה אשכנזי הזכורים לטוב מ"מטומטמת". בקיצור בילוי הולם לימות הקיץ החמים, ועכשיו לספר. read more

תפוס ת'יהודי מאת טוביה טננבאום

כתבה: חגית גלצר

TfosTayehudi

באגף הספרים הישראלים ברדמונד, במדף התחתון, אפשר למצוא ספרים פוליטיים, ביוגרפיות, וכל מיני כאלה…מה שנקרא "נון-פיקשן" או בעברית, ספרים משעממים. בדרך כלל אני לא מעיפה מבט לכיוונם, כי בשבילי ספר הוא אפשרות לשקוע לרגע בעולם אחר ולשכוח לשעה, שעתיים מהצרות הפרטיות שלי. אבל משהו בעטיפת הספר, עם דיוקנו המחייך של הראיס, הלא הוא יאסר עראפאת, ברקע והכותרת "תפוס ת'יהודי!", משך אותי. הופה, מישהו מנסה לעשות פה פרובוקציה…אולי שווה לקרוא. read more

להעיר אריות – מאת איילת גונדר-גושן

כתבה: חגית גלצר

image021

 בשנים האחרונות עלה שמה של אריתריאה לכותרות בישראל. איפה זה אריתראה בכלל?  מדינה קטנה ליד אתיופיה, אה אתיופיה, זה אנחנו מכירים, בטח, נו, זה באפריקה איפשהו. מאתיופיה הבאנו גל עלייה שחובק בחוזקה ואז נעזב לנפשו ורק לאחרונה מעז להשמיע את קולו. מאריתריאה באו לבד, פליטים, מהגרים, מסתננים, שמעו על ארץ חלומות כזאת שיש בה דמוקרטיה וחופש וברחו אליה ממציאות קשה ועצובה. אך החלומות מזמן נגוזו, אולי במסע התלאות המסוכן ובטח כשהגיעו ושום דבר לא חיכה להם מלבד אימת הגירוש. איך אמרו בארץ נהדרת, למה מוחים האתיופים? כי חושבים שהם אריתראים… read more

1 2 3 4