גדר חיה מאת דורית רביניאן

כתבה: חגית גלצר

גדר חיה עטיפת הספר

התמונה מתוך אתר עם עובד

בדצמבר 2015 עלה הספר לכותרות בעקבות הוראת משרד החינוך להוציאו מתוכנית הלימודים בבתי הספר התיכוניים, מחשש ל"עידוד התבוללות ואיבוד הזהות הלאומית…" במקביל, ואולי בגלל הסערה התקשורתית, אזל הספר מן המדפים בחנויות והפך לרב מכר.

זהו הרומן הרביעי של רביניאן לאחר שתיקה ספרותית של כ-15 שנה. בראיון נוגע ללב ב-2011 סיפרה דורית שהציפיות והתקוות הרבות שתלו בה לאחר הצלחת ספריה הראשונים, הפכו לשיתוק יצירתי שגרם לה אף לגנוז את ספרה השלישי, עליו עבדה במשך כשש שנים. למי שזוכר, ספרה הראשון "סמטת השקדיות בעומריג'אן", אותו כתבה בהיותה בת 22 בלבד, היה ממתק ספרותי עשיר בטעמי המזרח שזכה להצלחה מסחררת בארץ ובעולם. ברומן שירטטה רביניאן ביד אמן ובשפה ציורית וססגונית את סיפורן של נשות הקהילה היהודית בפרס. גם ספרה השני, "החתונות שלנו", התקבל בתשואות ותורגם לשפות רבות. read more

ביום שלולו בבו מתה מאת מיכל בר-פרו

babo

התמונה מתוך אתר סטימצקי

פעם, בימים שאחרי קום המדינה, רחשו המטבחים הקטנים של העולים שזה מקרוב הגיעו פתיליות עמוסות בסירים ריחניים. למרות שכסף לא היה וגם לא פרודוקטים, מכלום כמעט הותקנו מטעמים שהאכילו משפחות שלמות. כמובן שמישהו היה צריך לעמול ולהתקין את המאכלים הללו שהוכנו "פרום סקראטצ'"…

סבתי למשל, עלתה מרומניה בשנת 1951 היישר למטבחה הקטן ומאז לא יצאה משם אלא להפסקות הכרחיות ושינה. משעות הבוקר המוקדמות היא היתה עומדת ליד שולחן קטן וקוצצת או מרדדת ואז עומדת ליד כיריים קטנים ובוחשת או מטגנת. לפעמים היתה יושבת ו"נחה" ואגב כך בוררת קטניות או מקלפת פקאנים או הררי שום. וכך מדי יום ביומו היא הנפיקה מרקים, קציצות, תבשילים, ריבות, חמוצים וכמובן מאפים ועוגות בכמויות מסחריות. read more

בשבילה גיבורים עפים מאת אמיר גוטפרוינד

כתבה: חגית גלצר

bishvila

אם הייתם כותבים יומן ומתעדים בו את ילדותכם בפרוטרוט, אבל ממש בפרוטרוט, כולל תיעוד הארוחות שאכלתם כל יום ומה קרה בבית הספר בכל הפסקה והפסקה, סביר להניח שהתוצאה לא הייתה מעניינת במיוחד. אמיר גוטפרוינד מצליח להיות מעניין ומשעשע אפילו כשהוא מתאר את ישיבות וועד הבית בבנין שלו. כנראה שזה אך צפוי ממי שהצליח לכתוב ספר מצחיק על השואה, טוב לא בדיוק מצחיק, אבל גם לא רק עצוב, וממומלץ ביותר ("שואה שלנו" הוותיק שנמצא גם כן בספרייה בעברית ובאנגלית). גוטפרוינד מתעד את ילדותם והתבגרותם של חבורת חברים בשנות ה-60, בשיכון רגיל בחיפה. בית משותף, שכנים מכל מיני עדות, מריבות שכנים, וחבורת ילדים שהולכת יחד לבית הספר ומשחקת כדורגל בדשא של הבנין. read more

תפוס ת'יהודי מאת טוביה טננבאום

כתבה: חגית גלצר

TfosTayehudi

באגף הספרים הישראלים ברדמונד, במדף התחתון, אפשר למצוא ספרים פוליטיים, ביוגרפיות, וכל מיני כאלה…מה שנקרא "נון-פיקשן" או בעברית, ספרים משעממים. בדרך כלל אני לא מעיפה מבט לכיוונם, כי בשבילי ספר הוא אפשרות לשקוע לרגע בעולם אחר ולשכוח לשעה, שעתיים מהצרות הפרטיות שלי. אבל משהו בעטיפת הספר, עם דיוקנו המחייך של הראיס, הלא הוא יאסר עראפאת, ברקע והכותרת "תפוס ת'יהודי!", משך אותי. הופה, מישהו מנסה לעשות פה פרובוקציה…אולי שווה לקרוא. read more

להעיר אריות – מאת איילת גונדר-גושן

כתבה: חגית גלצר

image021

 בשנים האחרונות עלה שמה של אריתריאה לכותרות בישראל. איפה זה אריתראה בכלל?  מדינה קטנה ליד אתיופיה, אה אתיופיה, זה אנחנו מכירים, בטח, נו, זה באפריקה איפשהו. מאתיופיה הבאנו גל עלייה שחובק בחוזקה ואז נעזב לנפשו ורק לאחרונה מעז להשמיע את קולו. מאריתריאה באו לבד, פליטים, מהגרים, מסתננים, שמעו על ארץ חלומות כזאת שיש בה דמוקרטיה וחופש וברחו אליה ממציאות קשה ועצובה. אך החלומות מזמן נגוזו, אולי במסע התלאות המסוכן ובטח כשהגיעו ושום דבר לא חיכה להם מלבד אימת הגירוש. איך אמרו בארץ נהדרת, למה מוחים האתיופים? כי חושבים שהם אריתראים… read more

שדים ברחוב אגריפס מאת חגי דגן

שדים-ברחוב-אגריפס

קחו את רב המכר "מלאכים ושדים" של דן בראון ומקמו אותו במקום במרתפי הוותיקן, בסמטאות ירושלים שלנו. במקביל, החליפו את הגיבור האלגנטי והמלומד, ד"ר לנגדון, בנהג מונית ירושלמי, חובב בחורות ושאוורמה  וקיבלתם את "שדים ברחוב אגריפס". ספר פנטזיה מלא בשדים עתיקים, אלות מסתוריות, מלאכים מכל מיני סוגים וגם ש"סניקים, דתיות פמיניסטיות וערסים משכונת פת. והכל במין מעורב ירושלמי מצחיק ועסיסי במיוחד. ואפרופו מעורב ירושלמי, מאכל תאווה במחוזותינו, שעומדים עבורו בתור אצל "סימה" ו"אמא" וגועל נפש צרוף עבור אנשים מתרבויות אחרות. כבד, לבבות וקורקבנים – מה זה בכלל האיבר הזה? ממתי יש לתרנגולת פופיק ואיך אוכלים אותו? זה כמו דונאט הולז? פה אני אתכם חברי הצמחונים והטבעונים… read more

תקלה ברגשות מאת איילת ליפשיץ-פחיס

כתבה: חגית גלצר

תקלה_ברגשות(1)

חוץ מירושלמים שרגילים לבלגן של עיר הקודש המככבת בחדשות בדם ואש ותמרות עשן, לרובנו ירושלים היא סוג של חוץ לארץ. מקום זר ומוזר ולעיתים מפחיד. למשל 90% מהאנשים ברחוב הם בעלי חזות מפוקפקת מבחינה בטחונית. לרובם יש זקן, מבט רדוף בעיניים, תיק גב ענקי ומעיל, גם בקיץ. חשודים או לא חשודים? שלא לדבר על מערכת הכבישים והמחלפים החדשה והמשוכללת ששיפרה ללא היכר את זמני ההגעה לכל מקום. אם פעם היינו הולכים לאיבוד שעות בדרך אל הכותל, הרי היום ניתן להגיע לרמאללה או לשועפאט בדקות ספורות בלבד… read more

1 2 3