אחד ועוד אחד מאת ג'וג'ו מויס

זה קצת מרגיז לגלות שסיפרה של ג'וג'ו מויס "אחד ועוד אחד" נמצא כאן בספרייה המקומית בעברית, בדיוק כשסיימתי לקרוא אותו, בעמל רב יש לציין, באנגלית. נכון שספרות כדאי תמיד לקרוא בשפת המקור, יש ניואנסים שאובדים בתרגום ובדיחות שלא עוברות טוב משפה לשפה. אבל אין מה לעשות, קריאה בשפת האם היא קלה וזריזה יותר. קריאה באנגלית מפילה עלי תרדמה. לא תמיד זה דבר רע, בעיקר כשקוראים בלילה במיטה. ככה גם נהנים מספר טוב במשך זמן רב יותר.

read more

בית הקפה של נורה אפרון מאת ורד שנבל

בדידות ורומנטיקה בניו-יורק

בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח, שרה חוה אלברשטיין ובניו-יורק הבדידות פחות מורגשת, כך לפחות לפי ספרה של ורד שנבל, בית הקפה של נורה אפרון. בכרך הענקי בן מיליוני האנשים כנראה לא יושיטו יד אם תפלו על המדרכה, אבל גם לא ירימו גבה אם תשבו לבד במסעדה או תצעקו ברחוב בעירום. מה שבהחלט לא ניתן לאמר על ארצנו הקטנטונת, שם לכל אחד יש מה להגיד על כל דבר, בעיקר על השונה והנון-קונפורמיסט.

read more

דושינקא נשמה וגלבי – ספרים מאת איריס אליה-כהן

iriselia

כור ההיתוך הישראלי מעולם לא היה חם ונפיץ כל כך

לפתוח ספר מהספריה ולמצוא בעמוד הראשון, במקום שמוקדש לציטוטים מספרים שהשפיעו רבות על הכותב/ת, שיר שנכתב על ידי מחנך כיתה י"ב 1 והמורה שלי לתנ"ך (אפרופו ציטוטים) גיורא פישר. פלאש בק אחורה במנהרת הזמן ובחזרה לתיכון. גיורא, מחנך הכיתה והמורה לתנ"ך מרביץ בנו תורה נביאים וכתובים בשילוב בדיחות קרש ואנקדוטות ממשרתו השנייה והחשובה יותר, כרפתן. אף אחד לא מקשיב, חוץ מתלמידה אחת מתולתלת קשות, שמסכמת במרץ וממנה יצלמו כולם בהפסקה.

read more

"ילדה רגילה לגמרי" ו"החצי השני של הלילה"

מאת: חגית גלצר

By: Hagit Galatzer

yalda

אובר-אצ'יבר וכוכבת ריאליטי מקסימים

שידור חוזר… אבל גם שניים במחיר אחד, לא תקחו?

אני תמיד אוהבת לעיין בתקציר הביוגרפי שנמצא איפשהו על העטיפה או בתחילת הספר. זה מענין לדעת קצת פרטים על הכותב/ת, למקם אותם מבחינת גיל, רקע ואולי זה אפילו מישהו שמכירים?

נכון שמעורב פה אלמנט קל של קנאה, בעיקר כשמסתבר ששנת הלידה של הכותב גבוהה משלי… לאחרונה למשל נתקלתי בכל מיני ילידי שנות ה-80' מככבים להם על העטיפות. לא ברור מה כבר הילדים האלה הספיקו לחוות שהספיק לספר באורך מלא. טראומות מגן רינה? כשלונות מחוג יצירה?

read more

החייל האחרון מאת ינון ניר

מאת: חגית גלצר lastsold עלילותיו של אליאב קדוש, צעיר מוכשר ממושב לא הכי טוב בדרום, כהגדרתו, בצבא ההגנה לישראל, אחת הפרות הקדושות האחרונות בחברה הישראלית. באורח פלא מגיע קדוש לקורס טיס, הדובדבן שבקצפת הצבא. מכיון שהוא לא "טייס מלידה" כמו חברו ה"צפוני" שנולד במקום הנכון למשפחה הנכונה, הוא מוצא עצמו לבסוף בטירונות צנחנים וזאת למרות שעבר את כל שלבי הקורס בהצלחה. בניגוד לקורס הטיס שמתואר כקייטנה, הטירונות מתוארת כקייטנה מהגהינום עם טירטורים, מפקדים קטנוניים, עונשים ושביזות צבאית כללית. אני לא זוכרת יותר מדי מהטירונות שלי שנמשכה עשרה ימים תמימים. רוב הזמן ניקינו. את האוהל, את הבסיס, וסירי ענק במטבח. פעילות נוספת לגיוון הייתה טבילה יומיומית של הנשק באמבט שמן שחור, רק כדי לנקות אותו בשקדנות אחר כך. הטראומה הגדולה ביותר מהטירונות הייתה דווקא היציאה הבייתה (כן, יצאנו בסופשבוע היחיד מתוך עשרת הימים…) בטירונות התהלכנו במדי ב' מהוהים ונוחים להפליא. הרגשנו קרביות למדי אפילו חבושות בכובע הפטריה הידוע לשמצה איתו הצטלמנו מחייכות מאחורי אקליפטוס. ביציאה הבייתה נאלצנו ללבוש מדי א' חדשים שזעקו "צעירות ופעירות". ההופעה המסנוורת כללה מכנסי דקרון בוהקות עם פנסים וכיסים תפוחים בגזרה שלא הולמת אף אחת, וכומתת כריש שחורה בעלת נפח שרק אח"כ למדנו להשטיח יפה מתחת למזרון. מזל שבסיס הטירוניות ג'וליס, בואכה קסטינה, שכן רק מספר תחנות אוטובוס מהמושב שלי, כך ניצלתי מהשפלה ארוכת טווח שהייתה מנת חלקן של חברותי הצפוניות שנסעו לתחנה המרכזית בת"א. עלילותיו של הגיבור מזכירות לעיתים את עלילותיו של חייל מפורסם ואמיץ אחר בשם שוויק, שנאבק בחינניות ובחוסר תוחלת בחלמאות ובאטימות הצבאית שלא משתנה לעולם, לא משנה באיזה צבא. נוסטלגיה וגעגועים לטוסט גבנ"צ מהשק"ם, מעיל דובון מחמם ביום חורף וחברויות שנשארו מימי ממד"ה והמפח"ש לצד עצב עמוק על צעירים שהלכו לבלי שוב. להשאלה מהספריה לחצו כאן

ספר מהספרייה

מאת: חגית גלצר

books

ספרים רבותי, ספרים Photo by Pixabay

במדור הספרים של הסיאטלון, חגית גלצר ממליצה על ספרות ישראלית עכשווית שניתן לשאול בספרייה הציבורית של מחוז קינג. לפעמים הספר הוא רק תירוץ לספר סיפור מצחיק. לפעמים זוהי האפשרות לאוורר טראומת ילדות, כמו לגור במושב (טראומה בפני עצמה) ולנסוע לעיר הגדולה (רחובות) פעם בשנה ותמיד להרגיש שם כמו כפריה תמימה.

read more

במדבר מלון אורחים מאת גילית חומסקי

כתבה: חגית גלצר

מדבר* מוקדש באהבה לאחותי הקטנה שני שילדה בשבוע שעבר…

בהיותי בחודש התשיעי להריוני, הפתיע אותי בעלי במתנה מגניבה, כרטיסים למשחק של הדטרויט פיסטונס. השנה 2008 והמקום דטרויט מישיגן, שם הפיסטונס הם הסיהוקס, רק בכדורסל. הכרטיסים היו במבצע (4 ב100 כולל שתיה ונקניקיה) ולכן לא מדקדקים בקטנות, כמו מיקום למשל. ואכן המיקום התגלה כמוצלח במיוחד, שורה ראשונה, מהסוף… ואני, כאמור בחודש תשיעי, מעפילה במרץ למקומי במרומי היכל הספורט לכל תשואות הקהל, ברצינות, אנשים מחאו לי כפיים ועודדו אותי בדרכי למעלה.

read more

קהילת האבודים מאת אולה גרויסמן

כתבה: חגית גלצר

עברית קשה שפה

זה לא חדש שלהיות עולה חדש בארץ זה לא קל. אבל זר לא יבין זאת ורק מי שחווה הגירה יכול להבין את הקשיים. לא שאני משווה את קשיי הרילוקיישן לאמריקה, עם עבודה מסודרת בחברת הייטק, לעלייה לארץ עם אולפן וסל קליטה, אבל יש קווי דמיון.

בישראל הודגש תמיד הצורך להתאקלם מהר ולהפוך לצברים תוך זניחת התרבות הישנה. אך רק כשמגיעים לכאן מבינים פתאום כמה טבעי הוא הצורך להתקבץ ביחד, לשמר שפה ומנהגים, לחפש בנרות אוכל ישראלי או ספר בעברית ובעיקר סתם להתגעגע למולדת הישנה.

read more

ראיון עם טלי אסנין-בראל מחברת הרומן "גשרים של זכוכית"

מאת: חגית גלצר 

talibook

בבמאי 2016 התקיימה בסיאטל שיחה והרצאה עם הסופרת טלי אסנין-בראל, מחברת הרומן "גשרים של זכוכית". סאגה היסטורית רחבת יריעה ובמרכזה אישה ומשפחתה. לרגל המפגש, ראיון עם הסופרת, תושבת ארה"ב, ורשמים על הספר, החיים בארה"ב ומחשבות על ישראל.

שמה של נעמי, אמה של הלנה, גיבורת הספר, הוענק לה ברוב מחשבה וטקס, על ידי בני משפחה אוהבים שדנו ארוכות במשמעותו התנ"כית וכוחה הקבלי של ה-'י' שבסופו. הלנה, לעומת זאת, קיבלה את שמה באיחור ובלית ברירה, רק בגלל צלילו הלועזי והלא יהודי. הימים הם ימי מלחמת העולם השנייה באוסטריה והלנה ואמה שורדות בקושי את אימת המלחמה, ממנה נעמי לעולם לא תתאושש. כך מתחיל הרומן "גשרים של זכוכית", שלוקח אותנו מתחילת המאה הקודמת, דרך מלחמת העולם השניייה, אל ישראל של שנות החמישים-שישים, ואל קליפורניה של שנות השבעים.

read more

אוויר בצורת נערה – מאת חדווה ברגמן

כתבה: חגית גלצר

hedva

חדווה ברגמן הוא שם העט של המחברת

בזמן האחרון מעיל חרדי שחור זה השחור החדש והכי סקסי זה יידיש מתנגנת, פאות מסתלסלות וקוגל ירושלמי מתוק וחריף. לטרנד אחראי אברך אחד צעיר, תכול עיניים וירא שמיים בשם עקיבא שטיסל.

עקיבא, בגילומו של השחקן יפה התואר מיכאל אלוני, ואביו, הרב שטיסל בשבילכם, בגילומו של דבל'ה גליקמן האגדי, חולקים דירה, רבים ומשלימים ביידיש ועברית לסירוגין, ומחפשים אהבה ושידוך טוב בסדרה המדוברת "שטיסל".

read more

1 2