הנכס מאת רותו מודן ומסיבה לילדות טובות מאת שולה מודן

יצא לכם לקרוא פעם רומן גרפי? לא פורנוגרפי, סתם גרפי או בשמו העממי קומיקס. בשבילי זאת הייתה הפעם הראשונה (הלו, לא להיסחף לקונוטציות…) ולהפתעתי הרבה מאוד נהנתי (נו, די) בד"כ אני מוצאת את הילדים שקועים בספרים כאלו שיש בהם מעט מילים והרבה ציורים. זה תמיד קצת מרגיז אותי כי זה לא נחשב בעיניי כספר אמיתי, כמה עומק עלילתי אפשר להכניס בארבעה משפטים לעמוד? מסתבר שאפשר גם אפשר.

read more

שבי יפה, תחייכי – מלכה אדלר

אנה היפייפיה מספרת את קורותיה בזמן מלחמת העולם השנייה לשכנים ולמכרים שהוזמנו לביתה לתה של אחר הצהריים בחיפה. לסיפור יש כללי טקס ברורים, האורחים יושבים במקומותיהם הקבועים ומעריצים את אנה מרחוק תוך שהם מנסים לקבוע למי היא דומה, לאודרי הפבורן או מרלן דיטריך? אסור בתכלית האיסור להפריע, אלא אם כן מדובר בקריאות עידוד, התרגשות או מחמאות. אנה, בחלוק מהודר, מספרת ברוב דרמה וטקס איך הכל התחיל ללכת לעזאזל.

read more

יתבטל העולם – רומן בלשי מאת אמיר חרש

ספר שמתחיל כמו סרט בלש של פעם. דמיינו את סצנת הפתיחה באווירה קדורנית, בשחור לבן אומנותי כזה. המצלמה מתקרבת בזום מלמעלה אל עיר צפופה ומלוכלכת, קבצנים ברחובות, בנינים ישנים, אשפה מתגוללת בכל פינה… בקיצור תל אביב-יפו, או ליתר דיוק יפו בימי שביתת פועלי הזבל של העירייה. הזום ממשיך עכשיו לתוך דירה מתפוררת ועלובה, ואנו פוגשים את האנטי גיבור שלנו. בלש מיואש, חובב עראק וחסר פרוטה.

read more

אחד ועוד אחד מאת ג'וג'ו מויס

זה קצת מרגיז לגלות שסיפרה של ג'וג'ו מויס "אחד ועוד אחד" נמצא כאן בספרייה המקומית בעברית, בדיוק כשסיימתי לקרוא אותו, בעמל רב יש לציין, באנגלית. נכון שספרות כדאי תמיד לקרוא בשפת המקור, יש ניואנסים שאובדים בתרגום ובדיחות שלא עוברות טוב משפה לשפה. אבל אין מה לעשות, קריאה בשפת האם היא קלה וזריזה יותר. קריאה באנגלית מפילה עלי תרדמה. לא תמיד זה דבר רע, בעיקר כשקוראים בלילה במיטה. ככה גם נהנים מספר טוב במשך זמן רב יותר.

read more

בית הקפה של נורה אפרון מאת ורד שנבל

בדידות ורומנטיקה בניו-יורק

בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח, שרה חוה אלברשטיין ובניו-יורק הבדידות פחות מורגשת, כך לפחות לפי ספרה של ורד שנבל, בית הקפה של נורה אפרון. בכרך הענקי בן מיליוני האנשים כנראה לא יושיטו יד אם תפלו על המדרכה, אבל גם לא ירימו גבה אם תשבו לבד במסעדה או תצעקו ברחוב בעירום. מה שבהחלט לא ניתן לאמר על ארצנו הקטנטונת, שם לכל אחד יש מה להגיד על כל דבר, בעיקר על השונה והנון-קונפורמיסט.

read more

דושינקא נשמה וגלבי – ספרים מאת איריס אליה-כהן

iriselia

כור ההיתוך הישראלי מעולם לא היה חם ונפיץ כל כך

לפתוח ספר מהספריה ולמצוא בעמוד הראשון, במקום שמוקדש לציטוטים מספרים שהשפיעו רבות על הכותב/ת, שיר שנכתב על ידי מחנך כיתה י"ב 1 והמורה שלי לתנ"ך (אפרופו ציטוטים) גיורא פישר. פלאש בק אחורה במנהרת הזמן ובחזרה לתיכון. גיורא, מחנך הכיתה והמורה לתנ"ך מרביץ בנו תורה נביאים וכתובים בשילוב בדיחות קרש ואנקדוטות ממשרתו השנייה והחשובה יותר, כרפתן. אף אחד לא מקשיב, חוץ מתלמידה אחת מתולתלת קשות, שמסכמת במרץ וממנה יצלמו כולם בהפסקה.

read more

"ילדה רגילה לגמרי" ו"החצי השני של הלילה"

מאת: חגית גלצר

By: Hagit Galatzer

yalda

אובר-אצ'יבר וכוכבת ריאליטי מקסימים

שידור חוזר… אבל גם שניים במחיר אחד, לא תקחו?

אני תמיד אוהבת לעיין בתקציר הביוגרפי שנמצא איפשהו על העטיפה או בתחילת הספר. זה מענין לדעת קצת פרטים על הכותב/ת, למקם אותם מבחינת גיל, רקע ואולי זה אפילו מישהו שמכירים?

נכון שמעורב פה אלמנט קל של קנאה, בעיקר כשמסתבר ששנת הלידה של הכותב גבוהה משלי… לאחרונה למשל נתקלתי בכל מיני ילידי שנות ה-80' מככבים להם על העטיפות. לא ברור מה כבר הילדים האלה הספיקו לחוות שהספיק לספר באורך מלא. טראומות מגן רינה? כשלונות מחוג יצירה?

read more

החייל האחרון מאת ינון ניר

מאת: חגית גלצר lastsold עלילותיו של אליאב קדוש, צעיר מוכשר ממושב לא הכי טוב בדרום, כהגדרתו, בצבא ההגנה לישראל, אחת הפרות הקדושות האחרונות בחברה הישראלית. באורח פלא מגיע קדוש לקורס טיס, הדובדבן שבקצפת הצבא. מכיון שהוא לא "טייס מלידה" כמו חברו ה"צפוני" שנולד במקום הנכון למשפחה הנכונה, הוא מוצא עצמו לבסוף בטירונות צנחנים וזאת למרות שעבר את כל שלבי הקורס בהצלחה. בניגוד לקורס הטיס שמתואר כקייטנה, הטירונות מתוארת כקייטנה מהגהינום עם טירטורים, מפקדים קטנוניים, עונשים ושביזות צבאית כללית. אני לא זוכרת יותר מדי מהטירונות שלי שנמשכה עשרה ימים תמימים. רוב הזמן ניקינו. את האוהל, את הבסיס, וסירי ענק במטבח. פעילות נוספת לגיוון הייתה טבילה יומיומית של הנשק באמבט שמן שחור, רק כדי לנקות אותו בשקדנות אחר כך. הטראומה הגדולה ביותר מהטירונות הייתה דווקא היציאה הבייתה (כן, יצאנו בסופשבוע היחיד מתוך עשרת הימים…) בטירונות התהלכנו במדי ב' מהוהים ונוחים להפליא. הרגשנו קרביות למדי אפילו חבושות בכובע הפטריה הידוע לשמצה איתו הצטלמנו מחייכות מאחורי אקליפטוס. ביציאה הבייתה נאלצנו ללבוש מדי א' חדשים שזעקו "צעירות ופעירות". ההופעה המסנוורת כללה מכנסי דקרון בוהקות עם פנסים וכיסים תפוחים בגזרה שלא הולמת אף אחת, וכומתת כריש שחורה בעלת נפח שרק אח"כ למדנו להשטיח יפה מתחת למזרון. מזל שבסיס הטירוניות ג'וליס, בואכה קסטינה, שכן רק מספר תחנות אוטובוס מהמושב שלי, כך ניצלתי מהשפלה ארוכת טווח שהייתה מנת חלקן של חברותי הצפוניות שנסעו לתחנה המרכזית בת"א. עלילותיו של הגיבור מזכירות לעיתים את עלילותיו של חייל מפורסם ואמיץ אחר בשם שוויק, שנאבק בחינניות ובחוסר תוחלת בחלמאות ובאטימות הצבאית שלא משתנה לעולם, לא משנה באיזה צבא. נוסטלגיה וגעגועים לטוסט גבנ"צ מהשק"ם, מעיל דובון מחמם ביום חורף וחברויות שנשארו מימי ממד"ה והמפח"ש לצד עצב עמוק על צעירים שהלכו לבלי שוב. להשאלה מהספריה לחצו כאן

ספר מהספרייה

מאת: חגית גלצר

books

ספרים רבותי, ספרים Photo by Pixabay

במדור הספרים של הסיאטלון, חגית גלצר ממליצה על ספרות ישראלית עכשווית שניתן לשאול בספרייה הציבורית של מחוז קינג. לפעמים הספר הוא רק תירוץ לספר סיפור מצחיק. לפעמים זוהי האפשרות לאוורר טראומת ילדות, כמו לגור במושב (טראומה בפני עצמה) ולנסוע לעיר הגדולה (רחובות) פעם בשנה ותמיד להרגיש שם כמו כפריה תמימה.

read more

במדבר מלון אורחים מאת גילית חומסקי

כתבה: חגית גלצר

מדבר* מוקדש באהבה לאחותי הקטנה שני שילדה בשבוע שעבר…

בהיותי בחודש התשיעי להריוני, הפתיע אותי בעלי במתנה מגניבה, כרטיסים למשחק של הדטרויט פיסטונס. השנה 2008 והמקום דטרויט מישיגן, שם הפיסטונס הם הסיהוקס, רק בכדורסל. הכרטיסים היו במבצע (4 ב100 כולל שתיה ונקניקיה) ולכן לא מדקדקים בקטנות, כמו מיקום למשל. ואכן המיקום התגלה כמוצלח במיוחד, שורה ראשונה, מהסוף… ואני, כאמור בחודש תשיעי, מעפילה במרץ למקומי במרומי היכל הספורט לכל תשואות הקהל, ברצינות, אנשים מחאו לי כפיים ועודדו אותי בדרכי למעלה.

read more

1 2