מרבית האנשים מקשרים ריצה לזמנים עברו. שיעורי ההתעמלות בבית הספר, פעילויות קדם צבאיות או השירות הצבאי עצמו, אצל מרביתינו הריצה נקשרת לפעולות המושתתות עלינו באין בחירה מרובה, ומעלה זכרונות עגומים של זיעה, כיווצי שרירים ושפשפות.
אולם, מחקרים מראים אחוז הולך ועולה של אצנים פעילים ככל שעולה הגיל. אצל ספורטאים אלה, ללא קשר לרמתם, הריצה נתפסת כשחרור מלחצי היום יום, פעילות מרגיעה, מלווה במוזיקה או שיח עם שותף ובקיצור, התמודדות עם משבר אמצע החיים.
קיץ 2018 עמד בסימן המאבק חסר הסיכוי אל מול ההתמכרות לפורטנייט, אותו משחק מרובה משתתפים שהפך להיות המגנט האולטימטיבי של ילדינו והותיר אותנו ההורים משתאים אל מול התופעה. בנוסף למגפת הפורטנייט עמד הקיץ בסימן תופעות גיל ההתבגרות, כמו חוסר רצון משווע להצטרף לפעילויות מחוץ לבית (טיולים ונסיעות) .
זיו על גג העולם Photo by Ziv Rafalovich
הקיץ אך תם ונשלם לו ועמו גם ההרפתקאה הגדולה של הטיפוס לפסגת הר הרייניר. את הפוסט הקודם שעסק בהכנות ובטיולי הקיץ כתבתי מספר ימים לפני הטיפוס עצמו. ובכן, לפני שאספר אם זכיתי לראות את הפיסגה, אקח אתכם עימי לחוויה במלואה.
נרשמתי לטיול לפסגת הרייניר דרך חברה (אחת מיני כמה) שמציעה חוויה של ארבעה ימים. חשוב לציין כי אינני בא להעריך דרכים אחרות, מהירות או זולות יותר להגיע לפסגה או לספק המלצה לחברה כזו או אחרת. עם ההרשמה לטיול הגיעו כל מיני פרסומים והכנות: אילו משקלים לסחוב, גרף פעילויות, ענפי ספורט מומלצים לאימון (רמז, הרבה), ציודים וכו'. למותר לציין שלא ממש התמדתי בהכנות וכשנפגשנו ביום הראשון הרגשתי שהאחרים לקחו את המסע הזה הרבה יותר ברצינות.
השלמות ציוד Photo by Ziv Rafalovich
הטיול להר יוצא בקבוצות של תשעה מטיילים ושלושה מדריכים. במקרה שלנו, היו אלה שני רופאי ילדים, רואה חשבון, מכונאי מטוסים, איש שיווק, מתכנתת, מוכרת בשר, סטודנטית למיקרו ביולוגיה, פנסיונר ואנוכי. טווח הגילאים נע בין 25 ל 57. במילים אחרות, סופרמנים לא היו בקבוצה.
המפגש החל בסרט על ההר, תדריך בטיחות ושמירת טבע ובדיקת ציוד. רשימת הציוד שנשלחה אלנו מבעוד מועד לא היתה מביישת משלחת למאדים: ארבע שכבות ביגוד תחתון, חמש שכבות ביגוד עליון, ציוד טיפוס קרח, שק"ש, תפריט מפורט ועזרים נוספים. בדיקת הציוד נערכה סמוך לחנות ציוד טיולים ומשרד השכרת ציוד. בתחילה, כל אחד נתבקש לשפוך את תוכן התרמיל שלו על הדשא, ואז, נקראו בקול פריט אחר פריט כשבכל פעם כולם מרימים את הפריט והמדריך מאשר. במידה ונרשם חוסר נדרשה השלמת ציוד.
היום השני הוקדש ליסודות הטיפוס וההליכה על הקרח. גרזן הקרח מחליף את מקלות ההליכה כשמטרתו העיקרית היא לעזור במקרה של החלקה. בטיפוס על קרחון, המטיילים קשורים זה לזה, כך שאם אחד מחליק או נופל, יש לאחרים שברירי שניה כדי לנעוץ עצמם בקרח בנסיון להאט או לבלום את הנפילה. בסופו של יום האימונים, הגענו כולנו להסכמה כי עדיף שפשוט אף אחד לא יפול וייקח איתו את שאר החברים.
טיפוס בשלישיית מה קשור Photo by Ziv Rafalovich
ביום השלישי מתחיל הדבר האמיתי עם טיפוס ל camp muir (ראו מסלול בפוסט הקודם) עם תרמילים מלאים. המסלול עצמו לא ארוך במיוחד כך שהגענו בשעות אחר הצהרים המוקדמות למחנה למנוחה ולינה. בבקתת אבן, נדחסנו כולנו על דרגשים כמו בצוללת, ולאחר ארוחת ערב מוקדמת ותדריך בטיחות אחרון הלכנו לישון. השעה הייתה קצת אחרי חמש אחר הצהרים. כדור נגד מחלת גובה שלקחתי באותו הבוקר החל לתת אותותיו, כך שמצאתי את עצמי הולך לשירותים אין ספור פעמים במהלך אותו ערב.
בשעה עשר בלילה לערך הגיעה ההשכמה. מים חמים לכוס תה או קפה, ארוחה זריזה ויאללה החוצה ולדרך. השעה הייתה אחת עשרה כשיצאנו ללילה מלא כוכבים בדרכינו לפסגה.
הטיפוס בקבוצה הוא די פשוט, אך תובעני מאין כמוהו. הליכה איטית של שעה ואז עוצרים לעשר דקות של שתייה, אכילה ומנוחה ומיד ממשיכים. המדריכים הסבירו לנו שמי שלא עומד בקצב, יאלץ להפרד משאר הקבוצה. אחרי המקטע השני המדריכים יחליטו על סינון הקבוצה. בקיצור, אבולוציה מזורזת.
ישנם כ 26 קרחונים שונים על הרייניר. במהלך החורף והאביב, הם מכוסים במעטה עבה של שלג, אך בסוף הקיץ מצב העבירות שלהם הוא בכי רע. סדקים (קראווס בלעז) מופיעים לכל אורכו ורוחבו של הקרחון והופכים את המעבר למסוכן למדי. לאחר קיץ חם ויבש, נאלצו המדריכים לחפש ולפרוץ דרך חדשה מספר ימים לפני ביקורינו. הדרך החדשה הייתה בטוחה אך האריכה את הטיפוס בעוד כשעתיים (ויורדת 700 רגל לפני שמטפסת אותם בחזרה).
לקראת זריחה על גג העולם Photo by Ziv Rafalovich
במקטע הראשון עוד העפתי מבטים במסך הכוכבים המדהים שנפרש מעלינו, מראה די נדיר במחוזותינו. עצירה ראשונה, כולם בסדר, אוכלים, שותים וממשיכים. המקטע השני לוקח אותנו דרך Disappointment Cleaver . Cleaver , נאמר לי בתשובה לשאלה, הוא חיץ סלע בין קרחונים שמאפשר צבירת גובה מהירה יותר . בקיצור – תלול. מקטע זה ארך כשעה וחצי ובסיומו נדמה היה לי שראיתי עב"מים מרוב תשישות. להפתעתנו הרבה, גם ההפסקה השניה עברה ללא מודחים. כשהמקטע השלישי הגיע (עם ירידה ארוכה לצורך עליה ארוכה עוד יותר) החלה מתגבשת בראשי ההכרה שיש מצב וכולנו הולכים להגיע לפסגה ביחד. או בקיצור – אין כבר דרך חזרה.
המקטעים הבאים עברו בהתכנסות אל תוך אלומת הפנס, מעקב אחרי החבל וסדרה אינסופית של פיתולים על הקרחון.
את הזריחה קבלנו על פסגת ההר כשלפתע מתגלה לנו נוף הקרחונים עליו טיפסנו כל הלילה. שבע שעות של טיפוס איטי בחושך ובאויר דליל תמו להם, ומכאן החלה הדרך חזרה.
נוף שווה בסוף המסלול Photo by Ziv Rafalovich
אגמים צלולים ופסגות מושלגות Photo by Ziv Rafalovich
בתחילתו, התאפין הקיץ הזה בתכנוני המשפחה הרגילים: קייטנות, ביקורי משפחה, הזמנות קמפינג וטיולים. אולם, אי שם בתחילת חודש יוני באה ההצעה שהוסיפה מימד חדש לפעילויות הקיץ. "בא לך לטפס את רייניר?" הייתה תוכנה של הודעת טקסט פשוטה. וכאילו לא הספיקה זו, מיד לאחריה "התפנה לנו מקום במשלחת. תבוא, יהיה כיף". וכאן בעצם התחילה ההרפתקאה.
מי שמכיר אותנו כזוג או משפחה, יודע שבעברנו טיולים שעוררו תהיות על מה ניתן (וראוי) לעשות עם ילדים בגילאים שונים. החל מלינה באוהל עם תינוק בן שלושה חודשים וכלה במסע רגלי במזרח תורכיה עם שני זאטוטים בני שנתיים וארבע. מאז, כבר עברו שנים של התבגרות והתברגנות, אך אישתי היקרה הצליחה לשכנע אותי שזו הזדמנות של "פעם בחיים" או משהו בסגנון ובקיצור, התחלנו באימונים.
אז, איך מתאמנים לטפס 14,400 רגל? התשובה הקצרה – מטפסים על כל דבר שנראה כמו הר. וכך, יומיים לפני הטיפוס האחרון (בתקווה לפסגת הר רייניר) בחרתי לשתף ולהזמין אתכם למספר מסלולי טיפוס מאתגרים, שאולי לא מתאימים לכל המשפחה, אך מבטיחים תמורה בדמות נופים משגעים, ירידה במשקל (וגם יבלות, כיווצי שרירים והיכרות מחודשת עם גוף האדם). מסלולים נוספים לכל המשפחה, תמצאו בפוסט קודם ההר הירוק כל ימות השנה…
מתכוננים לכיבוש פסגת הרייניר Photo by Ziv Rafalovich
מסלולים אלה קרובים לעיר (נסיעה של כחצי שעה) וטומנים בחובם פעילות קצרה אך מאומצת :
מכירים את הבדיחה: 'איך קוראים ליומיים גשם לאחר רצף של ימי שמש ? סוף השבוע'. את מי שגר באזורינו, זה ממש לא מצחיק. כאילו משהו הסיק שהחיים פה נעימים מדי והחליט לחרבש את סופי השבוע. בכל אופן, למודי נסיון, אנו נמנעים מלעשות תוכניות מפורטות לסופי השבוע בחודשים אפריל – יוני.
אודה ואתוודה שבשנים הראשונות שלנו באיזור, התעלמנו לחלוטין ממזג האויר וטיילנו מבלי לשים לב לאותם ממטרים (תרגום: drizzle ) שלא ממש מרטיבים אך עדיין מטרידים. אולם, עם השנים גם אנחנו התחלנו לבדוק את התחזית (עוד ביום רביעי). אבל, כשהשמש מציצה מבעד לענן כמו מודיעה על הפסקת הממטרים לשעה שעתיים, זאת ההזדמנות לצאת החוצה לטיול קצר.
הפעם ננסה לתת לכם טעימות מטיולים קצרצרים שלא דורשים תכנון מפורט ונסיעה ארוכה וגם אם נרטבתם בהם, לא תצטרכו לבלות זמן רב באוטו בדרך חזרה. בקיצור – טיולי בלת"מ.
מסלול נחמד היורד מגבעת סממיש (Sahalee) אל עבר העמק של Evans Creek. אהבנו את מגוון הנופים לאורכו של המסלול הקצר. ניתן להחנות בחניון התחתון ולצאת להסתובב באחו. אנחנו ממליצים להחנות בחניון העליון בראש העליה של Sahalee way ולרדת למטה עם המסלול. אם אתם מטיילים בקבוצה, השאירו רכב אחד בסוף המסלול. אם אתם מטיילים לבד, יש לכם הזדמנות לריצת יער בעליה בעוד שאר הקבוצה מחכה בסיום המסלול (לנו לקח 20 דקות של ריצה ונסיעה). בחודש שעבר, קבענו עם מספר משפחות לטייל באזור. עקב תדירות ביקורים נמוכה בפייסבוק (מומלץ בחום!), פספסנו את הודעת הביטול עקב מזג האויר והופענו לטיול לבדנו. למותר לציין כי אותו זרזיף גשם לא הפסיק לרגע אך לנו זה לא היה אכפת ואף היווה אטרקציה לקטנה.
פארק רחב ידיים הכולל מגרשים, איזור פקניקים, מגרש משחקים בצורת טירה ומגוון מסלולים. במרכזו, מבנה ענק ונטוש של סמנריון נוצרי שנראה כאילו נלקח מסרט ומוסיף נופך מיוחד למקום. מגרש המשחקים מתאים מאוד כנקודת מפגש לטיול מרובה משפחות. ממגרש החניה מספר מסלולים ברמות קושי שונות . אנו ממליצים לרדת לאגם במסלול מספר 5 (להביא מגבות) ולעלות במסלול 4 אם אתם קצרים בזמן או להמשיך למסלול 2. לבעלי שרירים חזקים, ניתן לרדת עם אופניים במסלול מספר 4 (לא בטוח לגבי לעלות).
מסלול סביב הביצה הנמצאת בלב העיר. במקום מרכז מבקרים עם תוכניות ותצוגות לילדים וממנו מספר מסלולונים שכמו נועדו לטיול של בין הערביים, אז מתעוררת הביצה לחיים וניתן להבחין (עם קצת סבלנות) בבעלי החיים במקום. אהבנו במיוחד את האפשרות לטייל בפארק בקיאק אותו אפשר להוריד למים באגם או במספר נקודות לאורך הנחל. לחלופין, ניתן להשכיר קיאק ב Enatai Beach לחתור קצת באגם ולהכנס לנחל דרך שפע צמחיית המים. טיול בקיאק במים שקטים ורגועים מאפשר התבוננות שלווה יותר בנוף ויגדיל את הסיכויים למפגש עם בעלי החיים. זכרו לקחת כובע ומים לקיאק גם בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
הזדמנות נהדרת לחוות את המסלול הזה עם חברים ולהנות מהפעלות והעשרה לילדים בנושא תרבות ישראלית תיערך החודש ביום שלישי 6.27 במסגרת טיולי "קח מקל, קח תרמיל", מומלץ!
Watershed / Redmond – מסלול ביער. מומלץ כטיול Geocaching למי שלא מכיר, סוג של "חפש את המטמון" אינטראקטיבי עם תיבת אוצר אמיתית שמחכה במקום מסתור בחיק הטבע…
Poo-poo point / Issaquah – מסלול תלול שבקצהו תצפית מדהימה. מומלץ לראות את גולשי המצנח קופצים משם.
Arboretum/ Seattle – גנים בוטניים בסיאטל, מומלץ באביב בזמן פריחת עצי הדובדבן
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח
שירו של נתן אלטרמן (בביצוע סחרוף) מתנגן בראשי עם בוא האביב. נראה כאילו שיר זה נכתב בהשראת האביב באזורינו (עננים וגשמים) וכמו קורא לנו לאוורר את נעלי הטיולים, התרמיל והמשפחה ולהתכונן לעונת הטיולים הקרבה במהירה.
צבעוני, ממבשרי האביב Photo by Ziv Rafalovich
החורף כבר מאחורינו, הכפור והשלג אך זה הוחלפו בלבלובי עצים, זרימות שיא בנהרות וראשית הפריחה. ממש קורא לצאת לטייל. אולם, האביב באזורינו מטעה ולרוב המטיילים ילוו בממטרים טורדניים או שמיים אפורים. החוכמה בימים כאלה היא להמר נכון ולצאת מהבית בבוקר גשום או מעונן בתקווה לשמש החל משעות הצהרים. איתות נוסף לבואו של האביב הוא המעבר לשעון קיץ שפותח אפשרויות לטיול עד שעות הערב המאוחרות.
בוץ הוא חברו הטוב של האדם (והכלב), אולם השפעתו על הרכב היא הרסנית. מגפי גומי בשילוב נעלים להחלפה מהווים פתרון יעיל. המהדרין מוסיפים גם שקית פלסטיק גדולה לנעליים מלוכלכות.
ילדים עמידים למים. אולם נסיעה ארוכה בבגדים רטובים הינה מתכון כמעט בטוח להתקררות. קחו אתכם בגדים (כולל גרביים) להחלפה והשאירו אותם ברכב.
מעילי גשם/רוח הם אביזר חשוב לטיול במזג אויר הפכפך שכן ניתן לדחוס אותם לתרמיל ולשלוף במקרה הצורך.
חיזוי מזג האויר הוא מדע לא מדויק. 100% סיכוי לגשם אומר שירד גשם מתישהו במהלך היום. בנוסף, עצמת הרוח הינה מרכיב לא פחות חשוב בתכנון הטיול. וכמו תמיד, גשם בסיאטל לא אומר הרבה על מזג האויר באיזורים המרוחקים כשעה נסיעה.
עם האביב, זמני השקיעה משתנים במהירות. שימו לב כי בכל שבוע, שעת השקיעה משתנה בעשר דקות. כדאי לבדוק את הזמנים כחלק מתכנון הטיול שלכם.
החודש נפנה צפונה אל איזור Skagit Valley, תעשית הצבעונים והלאה אל איזור Deception Pass.
עמק הנהר Skagit ידוע לכל כאתר עליה לרגל במהלך חודש אפריל. שדות הצבעונים שבו מושכים אלפי מבקרים. אם אתם חדשים באיזור, יש לכם ילד חדש, מצלמה חדשה, או מבקרים מישראל, אתם חייבים לבקר בשדות הצבעונים. מי שלא נופל באחת הקטגוריות לעיל, מוזמן אף הוא.
פרנסי האיזור, מנצלים היטב את חודש הפריחה והפכו אותו לפסטיבל שלם עם אירועים בכל אחד מסופי השבוע של אפריל. שימו לב כי מפת הפריחה משתנה משבוע לשבוע, למשל הנרקיסים מקדימים את הצבעונים, וחשוב לבדוק מה פורח ומתי באתר tulipfestival. מי שרוצה לראות את כל סוגי הצבעונים הקיימים, מוזמן לבקר בחוות RoozenGaarde.
עיצה ידידודית לנוסעים: צאו מוקדם. עומסי התנועה לקראת הירידה מ I-5 יכולים להזכיר לכם ימים נשכחים בכבישי ישראל. לחלופין, צאו אחרי הצהרים. חובבי הצילום שביננו יודעים להעריך את אור השמש שלפני השקיעה.
תמונות חובה לכל מי שגר באיזור Photo by Ziv Rafalovich
מעטים יודעים זאת, אך עמק הנהר Skagit עמד במרכזו של מאבק ציבורי כנגד בניית תחנות כח גרעיניות. החל משנת 1967 החלה נרקמת תוכנית להקמת תחנות כח בעמק על מנת לספק חשמל זול למדינות וושינגטון, אורגון ואף קליפורניה. לאחר התקרית בתחנת הכח ב- Three Mile Island (1979), התגברה המחאה הציבורית כנגד בניית תחנות כח בקרבת אוכלוסיה ולאחר הצבעה במחוז, אילצו התושבים את החברות המעורבות להעתיק את התכנון למזרח וושינגטון.
חצי שעה נסיעה משדות הצבעונים שוכן לו Deception Pass State Park .מיצר בו הים מקיף את האי Whidbey ומנחית בולי עץ מרשימים על החוף. המסלול שלנו מתחיל בחנייה לייד הגשר המרשים. מעבר הגשר ברגל הינו חוויה יחודית בהינתן גובהו של הגשר והנוף הניבט ממנו. לאחר החציה (והצילומים!) נרד לחוף הים בשביל קצר הלוקח אותנו מערבה לכוון הים הפתוח.
ההליכה עם בולי העץ המלווים אותנו ומעסיקים את הילדים במגוון פעילויות יכולה למלא את שארית היום (מסלול 11 במפה). לאחר הליכה של קצת יותר ממייל, נגיע לחנייה של הפארק עצמו. מכאן, ניצבות בפנינו מספר אפשרויות להמשך. ניתן לחזור על החוף כלעומת שבאנו (או לשלוח נהג קל רגליים להביא את הרכב לחניון). ואפשר להמשיך ולעקוף את שן הסלע ולהגיע לצד המערבי של החוף ולהמשיך עוד כשעה (מסלול 12 במפה).
למי שהתאהב במקום, ניתן להשאר באוהל או קרוון. בימי הקיץ הפארק מציע פעילויות לילדים בשעות היום ואף סרטים המוקרנים בערב באמפיתיאטרון הפתוח.
הגשר ובולי העץ המרשימים Photo by Ziv Rafalovich Deception pass
//
לא היה לכם קר? Photo by Ziv Rafalovich
בילדותי המוקדמת, זו של ערוץ אחד עם סרט ערבי ביום שישי, תפסו המערבונים מקום של כבוד. אולי הייתה זו חיבתו של אבי לז'אנר או שמא ההיצע הדל של סרטים. בכל מקרה, נופי המערב ה'פרוע' נחקקו בזכרוני. לרוב, היו אלה נופים יבשים של מדבריות אריזונה וניו מקסיקו, אך היו גם נופי האיזורים הגבוהים של יוטה וואיומינג. לסיום פינת הנוסטלגיה (והקולנוע), אציין את שני המערבונים האחרונים בהם צפיתי, שהתרחשו בנופים קפואים ומושלגים: Revenant שזכה בפרסים רבים ולא השאיר עלי חותם, מלבד הצילום, ו The Hateful Eight סרט קאלט אך קשה לצפיה.
נופי המדבר הפראי, מושלגים או לא, הם היעד להפעם. במילים אחרות: חורף קצת אחר. ההתחלה סולידית, טיסה לווגאס ויציאה לטיול. ההמשך, קצת פחות, הרכב הנבחר הוא קרוואן RV ובתוכו: אני, זוגתי, שלושה ילדים והחותנת… משך הטיול תשעה ימים שמתוכם שבעה ימים בדרך.
מנקודת המוצא הזו, הרכבתי שני מסלולים שונים, מסלול אחד הולך מזרחה ודרומה את מדבריות אריזונה (ה'חמים') בעוד שמסלול אחר עולה צפונה אל הרמות הגבוהות של יוטה. מלבד שיקולי התחזית, עמדה השאלה לגבי האטרקטיביות של הגראנד קניון. אמנם הוא הכי (עמוק, ארוך, מתויר, יקר), אך למעשה, אם אתם לא מתכוונים לרוץ אותו למטה ולמעלה ביום אחד (כמו שעשינו בימי טרום הילדים) או הזמנתם מקום במלון בתחתית הקניון (כשנה המתנה, אם לא יותר), הטיול בתוך השמורה הוא די בעייתי. כמו שאומר הפתגם: מה שיורד, סופו גם שיעלה.
מצד שני, הנסיעות ביוטה הן מאוד מאוד (מאוד) ארוכות. מסקנה: לגראנד קניון (ולסכר הובר), ניתן להגיע כחלק מטיול קצר יותר של יומיים שלושה, לעשות עצירה קטנה, להתפעל מהנוף… ולהמשיך בדרך. זהו, הוצאתי את אשר על ליבי בכל הקשור לפארק הכי הכי באמריקה. ויסלחו לי המיליונים המבקרים בשמורה.
קודם כל, ביוטה חמישה פארקים לאומיים (מקום טוב אחרי קליפורניה ואלסקה), שנית, שמות כמו מואב, פארק הסוסים המתים, ועמק הגובלינים, נותנים תחושה של משהו 'קצת אחר'. לא מזיק שבני כיתות ד' ומשפחותיהם מבקרים בפארקים בחינם.
פארק הגובלינים שליד עמק הסוסים המתים Photo by Ziv Rafalovich
נפתח בהכנות. בניגוד לטיולים ללא טיסות, לטיול הפעם היינו צריכים להתכונן היטב. אמנם את הרכב לקחנו בווגאס, אך לא היה ברור מה צריך (וכדאי) להביא מהבית. החלטנו כי את ההצטיידות שלנו נעשה בסניף וולמארט שבעיר, נקנה את הסירים והמחבתות, השמיכות והכריות הכי זולים (אך נוחים) שנמצא. בנוסף, לא הזיקה העובדה שיש לאשתי בן דוד המתגורר בעיר כך שלא הכל הולך לפח. לנוחיותכם, רשימת הפריטים בהמשך.
בחרנו במסלול מעגלי שהתחיל בנסיעה אחת ארוכה מאוד (500 מייל) אל איזור העיירה מואב. באיזור מואב שני פארקים לאומיים ומספר פארקים קטנים יותר. את היום הראשון שלנו בילינו בנופים הקסומים של ה Arches . השילוב של קשתות מאבן חול אדומה הבוהקות בשמש מעל למעטה שלג, נתן לנו זריקת מרץ לצאת למספר טיולים רגליים בשמורה.
ביום השני, עברנו לפארק ה Canyonlands התחום במפגש נהרות. באיזור זה, נהר הקולורדו עדיין איננו גראנד קניון, אך הוא חותר בקניון מרשים בהחלט. בסיומו של היום, בקרנו ב Dead Horse Point . פארק קטן שתהילתו במיקום מעל פיתול כמעט מושלם של נהר הקולורדו. מומלץ להגיע לפני השקיעה בכדי לקבל את התמונה המושלמת. האגדה מספרת על הבוקרים שהיו תופסים סוסי פרא וכולאים אותם בקניון הצר. את הסוסים החליפו רכבי ואופנועי שטח התרים את המרחבים העצומים.
בערבו של אותו יום, השמנו פעמינו אל פארק הגובלינים (Goblins) . הפארק עצמו מהווה עוד אטרקציה גיאולוגית בדמות עמק מלא בפטריות סלע (וצורות אחרות) שכמו פוסלו בחול רטוב על שפת הים ביד אומן שופע דמיון. עם השקיעה, הירידה מהכביש המהיר, התגברות הרוחות וצבירת הגובה (5000 רגל) שמנו לב שאת הכביש השחור והרחב מחליפים שני פסים שחורים שספק מבצבצים להם מבעד לשלג. היות והיינו לבד על הכביש, ולא נצפו עיקולים מסוכנים, החלטנו להמשיך בדרך במהירות איטית. לאחר דקות מספר (שהרגישו כמו נצח), דווחו הילדים כי הם מבחינים בעיניים צופות בנו בחושך, מה שהתגלה כעדר פרות שחורות שטייל על הכביש.
מכאן המשכנו ליום שכולו נסיעה במרחבים השוממים של יוטה. עברנו אל Capitol Reef והמשכנו על הדרך הציורית מספר 12. הכביש לקח אותנו מעל ההרים דרך מעבר בגובה 9000 רגל שממנו ניבט נוף למרחקים אין סופיים. בסיומו של יום, הגענו אל Bryce Canyon אשר סימל בפנינו את החזרה לציווליזציה. לאחר יום טיולים בברייס (המושלג), נתבשרנו כי סופה עומדת להגיע. החלטנו ל'הוריד' גובה וירדנו לכיוון פארק ציון Zion להמשך הטיול. שני הפארקים האחרונים (ברייס וציון) מתויירים מאוד ומתאימים לכל דרגות הטיול השונות ןניתן להגיע אליהם בקלות יחסית מווגאס.
אז ככה, במהלך טיולי היום שלנו, השמש האירה לנו פנים והטמפרטורה עברה את נקודת הקפאון (לא בהרבה). אולם, משירד החושך, הטמפרטורות צנחו בנפילה חופשית עד למינימום של 9 מעלות (פרנהייט). הקרוואן עצמו מחומם בגז כך שבפנים חם מאוד. בכל בוקר, התנענו את הרכב למספר דקות לפני שיצאנו בכדי שהשמשה תפשיר.
האתגר היחידי בו נתקלנו היה באותה פעילות יחודית לקרוואן, ריקון המיכלים. למי שלא התנסה בכך, מוציאים צינור מצידו של הרכב אל פתח באדמה, פותחים ברז ושומעים את המים השחורים (שירותים) והאפורים (מקלחת) בדרכם החוצה. בסיום התהליך מקפלים את הצינור בתקווה כי המים האפורים לקחו עמם את מה שהשאירו המים השחורים, והמבין יבין. בכל אופן, בצהרי היום בברייס, בבואנו לרוקן את הרכב, התחברנו עם הצינור ו… כלום לא קורה. אי שם בפיתולי הצינור קפאו המים. בעצתו של מפעיל חניון הקרוואנים, הבנו שכדאי להמשיך למקום נמוך יותר ושם לנסות. היממה הבאה עברה עלינו תוך שאנו נמנעים ממקלחת, ממעטים בשטיפת כלים וחושבים פעמיים לפני שהולכים לשירותים. סוף טוב הכל טוב, הגענו לפארק ציון ושם התרוקן לו הרכב מהמטען העודף ששמר בקרבו.
ומה עם החותנת אתם שואלים? היא כבר מחכה להרפתקאה הבאה…
נוף עוצר נשימה בכל מזג אוויר Photo by Ziv Rafalovich
אגם ראטלסנייק Photo by Ziv Rafalovich
זיו רפלוביץ ובני משפחתו מטיילים באזורינו כבר מספר שנים. במדור "למקומות, היכון, צאו לטייל!" תוכלו למצוא מידע והמלצות על טיולים במדינת וושינגטון, יערות ירוקים, אגמים ומפלים, הרים וגבעות מלאי הוד, ועוד ועוד.
מחפשים מה לעשות בסופ"ש? נסיעה של כשעתיים תוביל אתכם לסמלה המסחרי של סיאטל, הר הרנייר. לא רוצים לנסוע רחוק? מסלול הנחש יוביל אתכם במעלה חורש מוצל, עד לפסגה מרהיבת נוף, במרחק קצר של כחצי שעת נסיעה מהבית. ואולי יש לכם זמן וחשקתם ביום-יומיים מלאים בטבע? זיו יארגן עבורכם כל מה שצריך עבור קמפינג מוצלח: רשימת ציוד, אתרים מומלצים ואפילו מה כדאי לשים בתרמיל הגב…
אז למה אתם מחכים, למקומות, היכון, צאו לטייל.
יש לכם מסלול אהוב ומוצלח משלכם באיזור? כתבו לנו.
ההר המושלג Photo by Ziv Rafalovich
לכל עיר מפורסמת ישנו סימן ההיכר שלה. לטוקיו, הר פוג'י, לסאן פרנסיסקו הגשר ולנו יש את הנידל ואת הר הרינייר. בולט מעל כולם ברום של 14,400 רגל (4,400 מטר למי שעוד מתבלבל) הרבה מעבר לשאר המתחרים ברכס הרי הקסקייד. אך לא רק גובהו, אלא בעיקר צורתו המושלמת ובדידותו הזוהרת אל מול סביבתו משווים לו הוד והדר כה רב.
להר שמות רבים וביניהם Tacoma, Tahoma ואפילו Talol שזהו כנראה היה שמו המקורי בקרב ילידי צפון אמריקה. למשך שלושה ימים בראשית 2014 שונה שמו ל Mount Seattle Seahawks בהחלטה רישמית של סנאט מדינת וושינגטון. לא מאמינים ? כנסו לכאן .
איזור ההר מוכרז כאחד מ-60 פארקים לאומיים (ביחד עם הרי הקסקייד וחצי האי אולימפיק). בהזדמנות זו ראוי לציין תוכנית של הממשל הפדראלי המעניקה כניסה חינם לכל הפארקים הלאומיים (ויותר) למשפחות של בני כיתות ד'. עם בוגר כיתה ד' בבית, אנו יכולים להביט אחורה בסיפוק על ההספק שלנו השנה… לפרטים נוספים, בקרו כאן.
הפעם, לא נספר סיפורי גבורה על טיפוס לראש ההר מהסיבה הפשוטה שפשוט עדיין לא הגענו לשם. מצד שני, נשמח לספר לכם איך אפשר להנות מההר בדרכים אחרות.
טיולי האביב ברינייר מלווים ב"שלוגיות" אחרונות בעיקר אם העפלתם בכניסה הראשית ממערב עד ל Paradise. איזור זה חייב להכלל בביקורכם הראשון באיזור וכן ברשימת הטיולים המומלצים לכל אורח או בן משפחה המגיעים לביקור. מגרש החנייה הגדול (המתמלא בסופי שבוע קיציים) נושק למלון ה paradise Inn החוגג בדיוק מאה שנים להווסדו. מכאן, מתחילים מספר מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות. המרשים מכולם הוא (לדעתינו) מסלול ה Skyline Trail המתחיל ממרכז המבקרים (רום של 1,600 מטרים). המסלול מתחיל בצבירה של מעל 500 מטרים גובה נוספים. במהלך העליה, שימו לב שכל בני המשפחה מסתדרים עם החמצן הדליל ובעיקר, נהנים מהנוף. אם כבר הגעתם עד למעלה, חפשו את מחנה הבסיס ליציאה לפסגת ההר (מעבר לשדה הקרח) ואולי תבחינו במטפסים העושים דרכם במורד ההר. אם עדיין חיוך פרוש על שפתותיכם, ניתן להמשיך את הסיבוב אל מסלול ה High Lakes Trail באורך כולל של 5.5 מייל . לרשימת מסלולי טיול ב Paradise לחצו לכאן.
מן הצד המזרחי של ההר, שוכן לו מרכז המבקרים Sunrise בקצהו של כביש מפותל וברום של 1950 מטרים. אולי פחות מתוייר מאחיו המערבי, אך לא פחות יפה. גם כאן מספר מסלולים בדרגות קושי שונות (פרטים כאן). אהבנו במיוחד את Shadow lake כמסלול קצר ואת Frozen Lake – Sourdough Ridge המעניקים תצפיות מרהיבות כמעט לכל הכיוונים. בימים חמים שימו לב לשילוב המסוכן של חום, יובש וגובה רב וחשבו מסלול מתאים.
עדיין במזרח, ולא בדיוק בתוך הפארק שוכן לו מעבר ההרים Chinook Pass עם מסלול קליל הצופה אל ההר ממערב ועל המשך הרכס בואכה יקימה. מומלץ מאוד כטיול פריחה. קצת לפני הפנייה למעבר ההרים, ניתן לפנות ולהגיע אל אתר הסקי Crystal . בימי הקיץ מפעיל האתר את הגונדולה למבקרים כנקודת יציאה למספר מסלולי טיול. זוהי יכולה להיות אלטרנטיבה לטיול בהר עצמו (פרטים כאן) .
Winter and summer wonderland, photo by Ziv Rafalovich
לסיום, ארצה לספר לכם על ארץ הפלאות, הלא היא Wonderland . זהו שמו של מסלול אתגרי המקיף את ההר כולו. אורכו של המסלול הוא כ 93 מיילים וניתן לעשותו במשך 9-11 ימים. המסלול עולה ויורד מדרונות תלולים, חוצה שלוגיות עמוקות ומלטף את קרחוני ההר. את המסלול ניתן להתחיל/לסיים במספר נקודות מצומצם והוא דורש תכנון מדוקדק. לאורכו של המסלול מספר חניוני לילה שבכל אחד כ-5 חלקות המוגרלות ומוזמנות מראש. אנשים מיוחדים הולכים את המסלול… ניתן להבחין בהם די בקלות על פי התיק הגדול שלרוב תלויים עליו בגדים לייבוש (ושאר מיטלטלין). בפעם הבאה שתראו מטייל שנראה כמו הומלס בפארק, תנו כבוד (וגם איזה חטיף לדרך).
לפני כשלוש שנים כיסינו שליש מהמסלול ומאז צצה לה מידי פעם השאלה, מתי עוד פעם ?