באה לבקר

Me, myself and eye, Photo by Pixabay

היא שוב באה לבקר אותי, האשה הזאת. היא עכשיו יושבת על הספה שלי, נחתה אצלי על הבוקר. הצעתי לה קפה, מתוך נימוס, וכבר מעל חצי שעה יושבת, מקשיבה לשטויות שלה והיא לא עושה סימנים שהיא מתכננת לעזוב.

על מה היא מדברת עכשיו? על ספר שקראה? אין לה חיים? אין לה בית? ילדים? טיפה של יעילות לא תזיק לה, איך שהיא מורחת את הזמן עם הסיפורים שלה. מה לעשות, כאן האלטרנטיבות שלי מצומצמות, אז אני קצת יותר סלחנית. יש גבול לכמה אפשר לדבר עם הקיר מבלי שזה יהפוך למטריד. read more

לילה בכנרת

נשענת אחורה על הספה, עוצמת את העיניים וחוזרת ללילה ההוא בכנרת. נזכרת שהררי קרא לזה בצחוק 'לינה במלון אלף כוכבים' וזה מעלה בי חיוך גם עכשיו. חלפה כמעט שנה מאז ולמרות הזמן שעבר, אותו לילה  מרגיש לי ממשי יותר ממה שקרה אתמול.

באנו ללילה אחד, אבל כל אחד הביא אוכל לשבוע, כי אתה יודע ששום כמות של חיבה בינינו לא תשביע אותך, אז אתה הופך להיות כמו הסבתות של פעם, שבשבילן להאכיל או לתת חיבוק, אחד הם. read more