Fancy wondering in Seattle

Coffee with Alice in Wonderland

קפה בארץ הפלאות

יום שני בבוקר, רק מתחילים את שבוע העבודה. יושבת בקוביה האפורה שלי בבניין במרכז סיאטל. מנסה להתרכז בעבודה שמולי ללא הצלחה, כשאני שומעת בבירור קול שקורא לי ״Drink me”.

צוללת במחילת הארנב 29 קומות ועומדת בתור ארוך של אנשים כמוני, שאולי בשעות הבוקר המוקדמות ידעו מי הם, אבל מאז כבר השתנו מספר פעמים ואז הגיעו לכאן. read more

פורטוגל – מסע בזמן

מעשה פסיפס Photo By Revital Shiri Horowitz

לליסבון הגענו ביום החם ביותר שידעה העיר מזה עשור לפחות. הרוח החמה והשמש המעומעמת קידמו את פנינו כשיצאנו משדה התעופה. נהג המונית שהסיע אותנו למלון טען שזקני ליסבון לא זוכרים חום נורא כזה. את היום הראשון (או ליתר דיוק מה שנשאר ממנו), בילינו בשיטוט בשדירת החנויות היפה של העיר הנושקת לנהר רחב ידיים. מכיוון שהבנו שביום המחרת עדיף שנהיה במקומות סגורים חיפשנו מוזיאונים. אני רוצה להמליץ על שלושה מוזיאונים מצויינים: ראשית, מוזיאון המוזאיקה של ליסבון, או בפי ההליסבונאים מכנים בשם אז'ול, שהוא מוזיאון לאריחים מצויירים. הפורטוגלים מדביקים את החרסינות הללו על גבי בניינים, במוזיאונים, בבנייני ציבור. חלקם אכן מבנים הסטוריים, חלקם משוחזרים. האז'ול הוא חלק בלתי נפרד מהעיר הזאת וניתן למצא אותו בכל מקום אפשרי. המוזיאון קטן ונחמד, נעים לשוטט בתוכו, בעיקר בשל העובדה שהוא איננו עמוס בשעות הבוקר המוקדמות, אני ממליצה בחום לטייל בבוקר אם אפשר. אחר כך כבר צפוף והרבה פחות נחמד. read more

ושמחת בחגך והיית אך שמח – סוכות

Sukkah Dr Seuss style

אם לא עליתם לירושלים, הרי אתם עדיין כאן בסיאטל, מסתגלים לשנה החדשה וזוכרים שפעם, כשהיינו ילדים, בארצנו הטרופית היפה, אכלנו ואף ישנו בסוכה.

סוכות, היה בשבילי חגיגת בוב הבנאי, שירה בציבור, קמפינג וסליפ-אובר, בהיותי ילדה. וכשהפכתי לאם טרייה וקבלנו לידנו סוכת נחלים קלה להרכבה, בקלות יכולנו להרכיב את הסוכה בגן של הילד או בחצר הבית ולהעביר את חוויית החג לדור הבא. read more

כשאמא ואבא רבים

כששניים הופכים לשלושה

תקופת החגים מביאה איתה המון זמן משפחתי מבורך וגם לעיתים ויכוחים וריבים. ריב, כשנעשה בצורה נכונה, הוא גם הזדמנות מצויינת לגדילה, קבלה, וסליחה.

"כששניים הופכים לשלושה – הרמוניה הופכת לקונפליקט" (Bowlby) את המשפט היפה הזה אמר אחד הפסיכולוגים היותר מוערכים של המאה העשרים, והוא ממצה הרבה פעמים את מה שקורה לבני זוג ברגע שנולד ילד. אני מחזירה אתכם אחורה לרגע – סופסוף  מצאנו בן זוג, למדנו לחלוק מרחב משותף, להתפשר, לוותר לפעמים, יצרנו הרמוניה, שילבנו רצונות שונים, ערכים שונים והרגלים. ואז – המפץ! נולד הילד הראשון ושניים הופכים לשלושה. ילדים משנים לנו את הזוגיות. כל אחד מאיתנו גדל בבית שונה, עם חינוך אחר ועולם ערכים משלו, והשונות הזאת מורגשת כשאנחנו מנסים לחנך את הילדים שלנו, מה שיכול להוביל לאי הסכמות וריבים. read more

שלום כיתת גן חובה – המעבר לבית הספר

Photo by Pixabay

 כיאה לחודש אוגוסט, את הטור הזה אני מקדישה לחזרה לבית הספר. אמנם אנחנו רק בחצי החופש, אבל כבר אפשר לראות את האור בקצה המנהרה, ואת בית הספר באופק, ולפני שנשים לב הילד הקטן והחמוד שלנו, שרק אתמול למד ללכת  – ילך לבית הספר.

המעבר לבית הספר הוא ציון דרך משמעותי בחייו של כל ילד, זה אירוע דרמטי גם עבור הילד ובעיקר עבור הוריו. זוהי כניסה לעולם של "גדולים", הילד יוצא מהחממה אליה היה שייך ומגיע לבניין הגדול הזה עם הקפיטריה הגדולה, אולם הספורט והחצר הענקית. read more

גלידה אמריקאית

מה בסך הכל רצינו?

השנה: 2018, אחר הצהריים בסיאטל.
הילדים: רוצים ללכת לקנות גלידה בשכונה.
אני: רוצה לישון או למות.
פיתרונות אפשריים: לישון או להתאבד.
מה קרה באמת: נרדמתי.

השנה: 1982, אחר הצהריים בחולון.
אני ואחים שלי: אבא בוא נקנה גלידה בתל אביב.
אבא שלי: ״בסדר גמור, תתלבשו, נלך״.
פתרונות אפשריים: ללכת ליונה השמן לקנות גלידה בקרטון ולחזור הביתה.
מה קרה באמת: אבא קילח אותנו, סירק אותנו, התלבשנו, בינתיים אבא הכין סנדוויצ’ים, חתך מלון, חתך אבטיח, אימא צעקה עליו שאנחנו לא הולכים לים, הוא ענה לה בחזרה שלא תתערב בעניינים לא שלה, היא ענתה לו בחזרה שאם הוא חזר מתודלק מהעבודה אז שיחזור לשם, הוא ענה לה ״תמי בטובות״, היא ענתה לו ״אינעלרברבק״. read more

חלומות

Photo by Pixabay

נוסעת באוטובוס חזרה הביתה אחרי יום עבודה ארוך. העיניים שלי נעצמות לרגע ואני כבר במקום אחר. 

בחלום שלי אני בסופר פארם עם המתבגרת שלי. היא התעניינה  בקרמים ובאיפור, את העין שלי, לעומת זאת, תפסו דווקא נעלי בית מזעזעות אבל נוחות. פניתי להסתכל עליהן מקרוב וכשהסתובבתי לא ראיתי יותר את הבת שלי. באותו רגע ממש, אזעקת שריפה. read more

פגישה לאין קץ

עקבתי אחריה כשעלתה לחשמלית. היא ישבה שלושה ספסלים לפני, מצד ימין, מצמידה את אפה לשמשת החלון, בוהה החוצה אל היום החורפי, הגשום הזה, יום שבו העננים מכסים את צמרות העצים הגבוהים עד שלא יודעים בבירור מה גובהם. יום שבו הגשם מטפטף על החלון, מבקש להתפרץ לו פנימה, שהבל הפה מטשטש את הראיה ומחדד את המבט פנימה, אל הנפש, אל תוך תוכך… היא הצמידה את ראשה והתמכרה לקרירות שחדרה מבעד לשמשת החלון. read more

שכנות טובה

"אז את שומעת"? היא אומרת, לועסת מסטיק בגסות, "אמרתי לו שאם הוא לא בא עכשיו אז שלא יבוא בכלל". אני שומע אותה מדברת, האמת היא שלא רק אני שומע, אלא גם כל השכונה, אבל אני שותק.

היא ממשיכה לדבר בגסות ואני יכול לדמיין את המסטיק ואת פיה נלחמים זה בזה, נראה מי יתעייף קודם, המסטיק או הלסתות? אני יודע שהמסטיק. הלסתות שלה מורגלות כל כך בלעיסה עד שהמסטיק מתפורר. אני מדמיין את ריח הבושם הזול, ורואה בעיני רוחי את הכפכפים האדומות שלה, ואת העגילים הארוכים שפעם שיתפה אותי שביקשה שעל קיברה ייכתב: "אהבה בעיקר עגילים". אני יודע שהיא יושבת בכורסת הסלון הזולה שלה. "הוא יכול לקפוץ לי בעיקר," היא ממשיכה, ואני יודע שהיא יושבת ורגל אחת מתנדנדת, מונחת על גבי רגל אחרת ברשלנות, ותוהה אם תוך כדי השיחה היא מורטת את גבותיה או מורחת לק, ויודע שידיה עסוקות במשהו, מה שזה לא יהיה, ושדיה מציצים מתוך חולצה חשופה. read more

אוכל לבררנים

נושא האוכל הוא לא פשוט אצל אף אחד, לא אצל ילדים ולא אצל מבוגרים, ולכן הפעם החלטתי לתת מקום לאכלנים הבררנים שבינינו. אוכל הוא מקום של שליטה אצל הילדים, ולכן כל ניסיון להכריח אותם לאכול ייגמר בדרך כלל בעקשנות גדולה עוד יותר. ככל שננסה לשלוט יותר בתהליך כך גוברים הסיכויים שנפסיד: אנחנו יכולים לנסות לשכנע, לאיים, לשחד – אבל רק הילדים יקבעו מה הם יאכלו בסופו של דבר. הנה כמה רעיונות איך להפוך את נושא האוכל לידידותי יותר: read more

1 2 3 8