יושבים בבית קפה

לצאת עם הילדים לבית קפה או מסעדה או להשאיר אותם בבית

יושבים בבית קפה ומדברים על המצב, אומר השיר הידוע. המממ… אולי בתקופת רווקותינו. ברגע שמתלווים אלינו לבית קפה או מסעדה יצורים צרחניים ורעבים, זאת אומרת הילדים החמודים שלנו, כבר לא מדברים שיחות חולין, אלא בעיקר נותנים הוראות, פקודות ומחליפים מבטי יאוש. אין ספק שלפעמים לצאת עם ילדים לאכול במסעדה או בית קפה זאת משימה לא פשוטה. הנה כמה עצות איך לעבור את ה"אירוע" בשלום. read more

מחשבת מסלול מחדש

הדרך אל האושר Photo by Nurit Asnash

אתגרים אישיים ומקצועיים לאחר רילוקיישן של בן (או בת) הזוג

אחרי עשר שנים של עבודה קשה והשקעה – תואר ראשון, תואר שני, עבודות ומבחנים במסלולי הלימודים התחרותיים, והרבה עבודות מלצרות, פקידות, ניקיון ומכירות כדי לממן את הלימודים, שכר הדירה, הוצאות שוטפות וחשבונות, סוף סוף, גוייסתי למישרת חלומותיי. תפקיד מעניין בחברה גדולה, משכורת ותנאים טובים, משרד יפה עם חלון ואוכל טעים בקפיטריה. ואז, כמה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד שם, הגיעה הצעת עבודה מפתה לבן זוגי… בחו"ל. read more

רילוקיישן, דיסלוקיישן

טור חדש על האתגרים לפני ואחרי המעבר לחו"ל או החזרה לארץ

בשנת 2001 התחתנו ושבועיים אחרי זה ארזנו את עצמינו וטסנו לניכר. חשבתי לעצמי, בתור מי שלפני דקה היתה רווקה ובן-לילה הפכה לנשואה, שהרילוקיישן יהיה ירח דבש ארוך, שנה, מקסימום שנתיים, וחוזרים. מפה לשם, נשארנו בסיאטל חמש עשרה שנים שבמהלכן הפכנו להורים ועוד הרבה דברים. לפני כשלוש שנים חזרנו לישראל, רילוקיישן הפוך. read more

היערכות לשנה חדשה ומוצלחת

גלגל העצמי Photo by Lilach Geppert Shapira

כיצד לעזור לילדנו ולעצמנו לגבש ולחדד מטרות ויעדים לשנה החדשה

חודש ינואר הוא זמן מצוין להיערכות מחודשת שלנו עם עצמינו, ובנוסף זה הזמן לעזור לילדינו לגבש מטרות, להבין מה הם היו רוצים להשיג בשנה הקרובה, וגם לחדד מטרות ויעדים ישנים. מחקרים מראים שמעל 90% מהאנשים מרגישים שאינם משיגים את מטרותיהם, והסיבה לכך יכולה להיות מכיוון שהם אינם יודעים להציב לעצמם מטרות ויעדים בצורה אפקטיבית. read more

Fancy wondering in Seattle

Coffee with Alice in Wonderland

קפה בארץ הפלאות

יום שני בבוקר, רק מתחילים את שבוע העבודה. יושבת בקוביה האפורה שלי בבניין במרכז סיאטל. מנסה להתרכז בעבודה שמולי ללא הצלחה, כשאני שומעת בבירור קול שקורא לי ״Drink me”.

צוללת במחילת הארנב 29 קומות ועומדת בתור ארוך של אנשים כמוני, שאולי בשעות הבוקר המוקדמות ידעו מי הם, אבל מאז כבר השתנו מספר פעמים ואז הגיעו לכאן.

פוגשת את אחת העובדות החדשות שלנו ששואלת:

-״איפה כדאי ללכת פה לקפה?״

-״תלוי איזה קפה את רוצה. כאן יותר יקר, פחות טוב והרבה יותר אנשים מחכים בתור מאשר בקפה ממול.״

היא צוחקת אבל גם היא מצטרפת לתור מסיבת הקפה.

מזמינה הפוך. מסתכלת בשעון שוב ושוב כאילו שאני מאחרת לחזור לעולם השטויות שיצרתי לי.

רואה בין הממתינים את אחת המנהלות הבכירות. היא מזמינה ׳מיץ פרי הדרקון ומנגו׳. אחד הקלפים בחפיסה אומר לה: ׳משקה שמתאים לך׳

היא מחייכת אליו, כאילו מעריכה את התעוזה, אבל המבט שלה אומר משהו יותר בכיוון של ׳ערפו את ראשו׳ והולכת.

מישהו לא מוכר זוכה לקבל את ספל הנייר המהביל שלו והופך מיד לחיוך מהלך. תוך כדי פסיעה למעלית הוא משגר “Almost Friday, people"

ואצלי בראש עוברת המחשבה שכולנו מטורפים פה.

סוף סוף הבריסטה צועק: “Fancy! Fancy"

כנראה שזו אני היום. ניגשת מהר לקחת את כוס השיקוי המעורר. חוזרת לקוביה האפורה שלי, מרימה את הכוס לברך ואומרת לעצמי:

Happy unbirthday to me

לוקחת שלוק וחוזרת לעבוד.

 

פורטוגל – מסע בזמן

מעשה פסיפס Photo By Revital Shiri Horowitz

לליסבון הגענו ביום החם ביותר שידעה העיר מזה עשור לפחות. הרוח החמה והשמש המעומעמת קידמו את פנינו כשיצאנו משדה התעופה. נהג המונית שהסיע אותנו למלון טען שזקני ליסבון לא זוכרים חום נורא כזה. את היום הראשון (או ליתר דיוק מה שנשאר ממנו), בילינו בשיטוט בשדירת החנויות היפה של העיר הנושקת לנהר רחב ידיים. מכיוון שהבנו שביום המחרת עדיף שנהיה במקומות סגורים חיפשנו מוזיאונים. אני רוצה להמליץ על שלושה מוזיאונים מצויינים: ראשית, מוזיאון המוזאיקה של ליסבון, או בפי ההליסבונאים מכנים בשם אז'ול, שהוא מוזיאון לאריחים מצויירים. הפורטוגלים מדביקים את החרסינות הללו על גבי בניינים, במוזיאונים, בבנייני ציבור. חלקם אכן מבנים הסטוריים, חלקם משוחזרים. האז'ול הוא חלק בלתי נפרד מהעיר הזאת וניתן למצא אותו בכל מקום אפשרי. המוזיאון קטן ונחמד, נעים לשוטט בתוכו, בעיקר בשל העובדה שהוא איננו עמוס בשעות הבוקר המוקדמות, אני ממליצה בחום לטייל בבוקר אם אפשר. אחר כך כבר צפוף והרבה פחות נחמד. read more

ושמחת בחגך והיית אך שמח – סוכות

Sukkah Dr Seuss style

אם לא עליתם לירושלים, הרי אתם עדיין כאן בסיאטל, מסתגלים לשנה החדשה וזוכרים שפעם, כשהיינו ילדים, בארצנו הטרופית היפה, אכלנו ואף ישנו בסוכה.

סוכות, היה בשבילי חגיגת בוב הבנאי, שירה בציבור, קמפינג וסליפ-אובר, בהיותי ילדה. וכשהפכתי לאם טרייה וקבלנו לידנו סוכת נחלים קלה להרכבה, בקלות יכולנו להרכיב את הסוכה בגן של הילד או בחצר הבית ולהעביר את חוויית החג לדור הבא. read more

כשאמא ואבא רבים

כששניים הופכים לשלושה

תקופת החגים מביאה איתה המון זמן משפחתי מבורך וגם לעיתים ויכוחים וריבים. ריב, כשנעשה בצורה נכונה, הוא גם הזדמנות מצויינת לגדילה, קבלה, וסליחה.

"כששניים הופכים לשלושה – הרמוניה הופכת לקונפליקט" (Bowlby) את המשפט היפה הזה אמר אחד הפסיכולוגים היותר מוערכים של המאה העשרים, והוא ממצה הרבה פעמים את מה שקורה לבני זוג ברגע שנולד ילד. אני מחזירה אתכם אחורה לרגע – סופסוף  מצאנו בן זוג, למדנו לחלוק מרחב משותף, להתפשר, לוותר לפעמים, יצרנו הרמוניה, שילבנו רצונות שונים, ערכים שונים והרגלים. ואז – המפץ! נולד הילד הראשון ושניים הופכים לשלושה. ילדים משנים לנו את הזוגיות. כל אחד מאיתנו גדל בבית שונה, עם חינוך אחר ועולם ערכים משלו, והשונות הזאת מורגשת כשאנחנו מנסים לחנך את הילדים שלנו, מה שיכול להוביל לאי הסכמות וריבים. read more

שלום כיתת גן חובה – המעבר לבית הספר

Photo by Pixabay

 כיאה לחודש אוגוסט, את הטור הזה אני מקדישה לחזרה לבית הספר. אמנם אנחנו רק בחצי החופש, אבל כבר אפשר לראות את האור בקצה המנהרה, ואת בית הספר באופק, ולפני שנשים לב הילד הקטן והחמוד שלנו, שרק אתמול למד ללכת  – ילך לבית הספר.

המעבר לבית הספר הוא ציון דרך משמעותי בחייו של כל ילד, זה אירוע דרמטי גם עבור הילד ובעיקר עבור הוריו. זוהי כניסה לעולם של "גדולים", הילד יוצא מהחממה אליה היה שייך ומגיע לבניין הגדול הזה עם הקפיטריה הגדולה, אולם הספורט והחצר הענקית. read more

גלידה אמריקאית

מה בסך הכל רצינו?

השנה: 2018, אחר הצהריים בסיאטל.
הילדים: רוצים ללכת לקנות גלידה בשכונה.
אני: רוצה לישון או למות.
פיתרונות אפשריים: לישון או להתאבד.
מה קרה באמת: נרדמתי.

השנה: 1982, אחר הצהריים בחולון.
אני ואחים שלי: אבא בוא נקנה גלידה בתל אביב.
אבא שלי: ״בסדר גמור, תתלבשו, נלך״.
פתרונות אפשריים: ללכת ליונה השמן לקנות גלידה בקרטון ולחזור הביתה.
מה קרה באמת: אבא קילח אותנו, סירק אותנו, התלבשנו, בינתיים אבא הכין סנדוויצ’ים, חתך מלון, חתך אבטיח, אימא צעקה עליו שאנחנו לא הולכים לים, הוא ענה לה בחזרה שלא תתערב בעניינים לא שלה, היא ענתה לו בחזרה שאם הוא חזר מתודלק מהעבודה אז שיחזור לשם, הוא ענה לה ״תמי בטובות״, היא ענתה לו ״אינעלרברבק״. read more

1 2 3 9