טלפון שבור

התמכרות בעידן הטכנולוגי ואיך בכלל הסתדרנו פעם עם טלפון לא-חכם

באופן כללי אני מחשיבה את עצמי כאחת מאותם מתי מעט בימינו שאינם מכורים לטלפון שלהם. אני נוהגת להתנשא באופן קבוע על בני משפחתי היקרים שאינם יכולים להתנתק מהמסך הקטן ונושאים אותו עימם אפילו לחדרי האמבטיה והשירותים. אני כל כך לא מכורה, שלפעמים עוברת כשעה תמימה לפני שאני בודקת הודעות בווצאפ ומה קורה בפייסבוק.

והנה, בערב רגיל ככל הערבים, נפל דבר. מסך הטלפון החשיך ונסגר ושום דבר לא עזר. בתחילה חשבתי שמדובר בחולשה זמנית שטעינה טובה תסדר. אך לא קרה כלום גם לאחר מנוחה ארוכה במטען. רציתי לפתוח את הטלפון ולהוציא את הבטריה, אבל שכחתי שהטלפונים של היום סגורים הרמטית. התיעצתי גם עם גוגל ובצעתי סדרת טקסי וודו משונים שכללו לחיצות על מגוון כפתורים שהיו אמורים לאתחל את הטלפון מחדש, ללא הועיל.

בצוק העיתים, השאלתי את הטלפון של ג'וניור. מכיון שג'וניור הוא רק בן עשר וביקשנו לעכב את ההתמכרות לטלפון במספר שנים, רכשנו לו בשנה שעברה טלפון לא-חכם. דהיינו, מתקפל כזה עם מקשים אמיתיים ובלי מסך מגע ואפליקציות, כמו של פעם. תשמעו, לא ברור איך הסתדרנו באותם ימים חשוכים. לקח לי כרבע שעה לגלות איך שולחים הודעה ואז עוד כמחצית השעה להקליד אותה…כזכור, האותיות חולקות מקום על המקשים ולכן צריך להקיש שלוש פעמים עבור האות C  למשל. בסוף התייאשתי והתקשרתי, עוד פעולה עתיקת יומין שהיינו עושים פעם לפני עידן הטקטסינג והווצאפ. read more

רק בישראל 2019

רק בישראל רוקדים ברחוב Photo by Hagit Galatzer

הרפתקאות ברכבת ישראל, תרבות במנה מרוכזת והרבה כרובית בטחינה

חלק שני בסדרת כתבות התחקיר: חודש בישראל, ההיית או חלמתי חלום? הזמן רץ כשנהנים ואני שוב אורזת מזוודה וחוויות וחוזרת לאמריקה. חודש בו עבדתי, טיילתי, פגשתי חברים ובני משפחה אהובים, ספגתי שמש ואכלתי, הרבה. במזנון של איל שני דגמתי כרובית צלויה בפיתה ואווירה צוהלת ושמחה, בשוק הפשפשים ישבתי במסעדה היפסטרית והרגשתי סיאטל, רק עם יותר טחינה. אבל הכי כיף זה לטעום במקרה איזה טעם ילדות נשכח כמו בייגלה עגול וטרי עם מלח, או רוגלה (ביחיד) ליד נס קפה קטן של ארבע אחר הצהריים. עוד דברים שיש רק בישראל, כל עונות השנה בחודש ינואר אחד – סופת אבק, ימי גשם עם מבול וברד וימי שמש של 21 מעלות צלזיוס, כמעט 70 מעלות פרנהייט! read more

הרפתקאות בארץ הקודש

תענוגות קולינריים, בילויים, טיולים ושלל הרפתקאות בטיול השנתי המשפחתי לישראל

בר מצווה של האחין סידרה לנו ביקור חורף משפחתי בישראל, שימו לב, זוהי לא חופשה, אבל זה כן כיף גדול והזדמנות לחבר את הצאצאים האמריקאים לנוף ילדותנו, תבנית מולדתנו ומשפחתנו המורחבת והאהובה. אז מה היה לנו שם:

טיול ג'יפים ברמת הגולן

אין כאן מוקשים? שאלתי את המדריך. רק מעבר לגדר, הוא השיב ברוגע ואף הצביע לעבר כמה עיגולים מתכתים שבצבצו מתוך האדמה. אחר כך עברנו בשטח אש צה"לי שגודר בשלטים שכללו את המילים "סכנת חיים" או באנגלית DANDER. שוב חפרתי למדריך: זה לא מסוכן? מה פתאום, עכשיו שבת הוא השיב בביטחון. בין לבין גם ראינו נופים מדהימים, חרמון מושלג ומרשים ואפילו מעיין גאותרמי שפרץ לו ככה סתם כשאיזה קיבוץ העביר קו מים. המעיין יוצר שלולית רותחת שאפשר לטבול בה בהנאה ביום חורף קר ואם מסתכלים בזוית הנכונה מרגישים ממש איסלנד. אם מזיזים את הראש, רואים חבר'ה בתחתונים ואת הדרוזי החביב שהתמקם בפינה עם פיתות, לבנה, זעתר ואפילו נוטלה. read more

מחווה של רצון טוב

יד אל יד

אימייל בעבודה הזמין אותי לתת פרשנות תרבותית למגוון מחוות יד המשמשות כביטויים כגון אגודל מורם בכף יד מאוגרפת (אוקיי), כף יד פרושה מופנית לעבר הדובר (עצור), או אצבע ואגודל מחוברות בעיגול ושאר האצבעות ישרות (הכל טוב) וכדומה. התבקשתי להגיד אם המחוות שהוצגו בתמונות הם מחוות בעלות משמעות גסה מבחינתי ואם לא, מה הן מסמלות בתרבות הישראלית. הכוונה היא כמובן להימנע מפאדיחת-על שעשויה לקרות אם לדוגמא ישלבו במוצרי החברה תצלום או איור של מחווה מסוימת שכאן באמריקה עוברת חלק, אך בהקשר תרבותי אחר או בארץ אחרת, יש לה משמעות שונה לגמרי. read more

חדר משלי

חדר ללא בריחה

פעם ראשונה שיצאתי לחופשה, סליחה, נסיעת עבודה מטעם המעסיק הנוכחי, חברת התוכנה הקטנה של אזור סיאטל. ולמה פליטת הקולמוס חופשה במקום עבודה? זה לא שנחתי לי שם רגל על רגל, אלא עבדתי שעות ארוכות כמו שתמיד קורה בכנסים מקצועיים. אבל נסיעת עבודה היא כן סוג של חופשה להורים עסוקים ובעיקר לאימהות עסוקות. למרות הלו"ז הצפוף שציפה לי מן הבוקר עד הערב, מדובר היה רק בעבודת היום שלי ולא בשאר שבע המשרות אותן אני מתחזקת על בסיס יומיומי בבית: נהגת-בוס, מבשלת, חדרנית\כובסת, אחות רחמנייה, מש"קית חינוך, מתאמת חוגים ופעילויות, והמשרה החשובה מכל: מאתרת מצאי ומלאי – שעונה על השאלה המעצבנת "אמא, איפה שמתי את ה…?" read more

למה לכבות מזגן אם אפשר להדליק תנור?

כזה אני רוצה!

קיץ שמשי עם טמפרטורות גבוהות מן הרגיל שורר בסיאטל. פריטי לבוש כגון גופיות ושמלות קצרצרות שהיו קבורים במעמקי הארון יוצאים פתאום לאור ונלבשים בשמחה, כי על ג'ינס אין בכלל מה לדבר. בימים טרופים אלו, ממש כיף לי בעבודה הממוזגת ואני חרדה מסוף היום כשצריך לחזור הבייתה, אל הכבשן הלוהט. לצערי הרב, ביתנו חסר את אחת ההמצאות הגדולות של האנושות – המזגן. במקומו יש לנו מעין שואב-רוח שאמור להוציא את האויר החם אל הגג או משהו כזה. השואב הנ"ל מטרטר ומרעיש כמו מטוס סילון בשעת ההמראה וכתופעת לוואי מצליח לצנן את הבית במעלה אחת שלמה, פרנהייט. read more

צוות הוואי ובידור – האי מאווי

 

שקיעה במאווי Photo by Hagit Galatzer

כבר יותר מעשור שאנו מתגוררים בארה"ב ומעולם לא היינו בהוואי. המחירים הגבוהים גרמו לנו להעדיף תמיד יעדים זולים יותר, כמו חופשת הכל כלול במקסיקו או ביקור מולדת (ההיפך מחופשה). השנה, דיכאון החורף היה חמור במיוחד ובסביבות סוף אפריל נשברנו והחלטנו שנוסעים סוף סוף להוואי. כמובן שכמה ימים לאחר הזמנת החופשה בחר הר הגעש קילוואה באי הגדול להתפרץ, ובגדול. היו קצת חששות אבל היינו אופטימיים ובחרנו להאמין שהר הגעש של מאווי שנקראת הליאקלה (כן, היא בת) תישאר בתרדמתה המבורכת ואכן כך היה. read more

נשף השנה

חודש של ארועים היסטוריים ומכוננים עבר עלינו. בשעה טובה זכינו באירווויזיון בפעם הרביעית בתולדות ישראל. נקווה רק שהאירוח בשנה הבאה, בירושלים הבנויה, לא יגרום לפשיטת רגל כמו שקרה ב1979. באנגליה נערכה חתונת השנה בין נסיך אנגלי לשחקנית פשוטת עם. לא ברור מי התרגש יותר, בני משפחתה של מייגן (אלה שהוזמנו) שפגשו את מלכת אנגליה, או בני המלוכה שפגשו את אצולת הוליווד: אופרה ווינפרי, ג'ורג' קלוני וסרינה וויליאמס. אך האירוע המרגש והיוקרתי עוד לפנינו, הפרום, הלא הוא נשף הסיום של בית הספר התיכון.  read more

מגדל של קוביות

והקוביה עומדת על כנה Photo by Ethan Galatzer

הקוביה של רוביק או כמו שקראו לה אצלנו, הקוביה ההונגרית,  הפציעה בחיינו אי שם בשנות ה-80 המוקדמות, עת כבשה את העולם ואת ישראל בסערה. בימים הראשונים התענגתי על הקוביה והערצתי את פאותיה הצבעוניות והסדורות להן בשלשות. מדי פעם הייתי מסובבת סיבוב אחד או שניים בחרדת קודש ומיד מחזירה למקום בהקלה. עד שיום אחד, ולא ברור איך זה קרה, האם בהיסח הדעת סובבתי שלושה סיבובים או שמא אחי הקטן אשם במחדל הנורא, אך הקוביה התבלגנה. נסיונות התיקון גרמו למצב להחמיר ואחרי שכל בני הבית ניסו ללא הצלחה לפתור את החידה, הפכה הקוביה לקליידוסקופ צבעוני ומעורבב בשלל צבעי יסוד. read more

יום הנקיון

 

פתיתים

פתיתים, זה בא בתפזורת Photo by Hagit Galatzer

חג הפסח נקרא לפעמים גם חג הנקיון, אך "יום הנקיון" הוא חג חוצה דתות, עדות ומגזרים שלא מרבים להזכירו. אצלנו בבית חוגגים את יום הנקיון מספר פעמים בחודש, בהכנות וטקסים לרוב ובהודיה ושיר הלל לעוזרת.

כמו לכל חג, גם ליום הנקיון מתכוננים מבעוד מועד בהכנות ובישולים. באופן כללי המטבח שלי ייצוגי למדי. כמה לכלוך כבר אפשר לייצר כשמכינים חביתה וסלט? אבל מדי פעם אני נתקפת רגשות אשם ופוצחת בקדחת בישולים שבסופה מתקבל תבשיל ירקות יצירתי שהילדים מסרבים אפילו לנסות ומבקשים חביתה. כדאי תמיד לתזמן פרצי יצירה שכאלה ליום שלפני בוא העוזרת.

למעשה, בשלושת הימים שלפני בוא העוזרת מגיע הבית לשיאי לכלוך ובלגן. אלו הם ימי "הלא-אכפת-לי" בהם מאבד הבית כל צלם אנוש ועוד קצת לכלוך לא ממש יוריד או יעלה. זה הזמן ליזום פעילויות משפחתיות מגבשות כמו אפיית עוגיות, ערב הכנת פיצה ביתית, או לשאול בחביבות: "ילדים, רוצים שאבא יכין שניצלים?" כי השניצלים של אבא הכי טעימים, זה בדוק. אולי סוד קסמם נעוץ בעובדה שאבא משתמש בכל הכלים הקיימים במטבח, כולל כאלה שלא ידעתי על קיומם, כמו מטחנת תבלינים ומגררת מיוחדת לאגוז מוסקט…

בערב החג חוגגים באכילת מאכלים מלכלכים במיוחד כגון קוסקוס או פתיתים. אין מאכל מתפזר יותר משני אלו, ששיירים מהם מתגלים ברחבי הבית, במקומות שאפילו לא היינו בהם, או דבוקים לאברי גוף שלא קשורים בכלל לאכילה, כמו אוזניים וגבות.

לא שאני משאירה לעוזרת את כל הבלגן חלילה, למעשה אני מבלה שעות בסידור הבית לקראתה. בעיקר כדי שהיא לא תחשוב שאני לא בלבוסטע. ביידיש "בלבוסטע" זו מישהי שמתחזקת את ביתה כמו שצריך מבחינת בישולים, סדר ונקיון. בז'רגון הסבתאי, "היא לא בלבוסטע" זה דבר מעליב מאוד שנאמר תוך צקצוק שפתיים וניד ראש מאוכזב.

ביום החג עצמו לובשים כל בני הבית מלבושים חגיגיים ויוצאים לאכול בחוץ כדי לא ללכלך את המטבח. כשחוזרים אל הבית המבהיק בנקיונו, הילדים מסדרים את נעלייהם בארון הנעליים (!) בחרדת קודש והולכים על קצות האצבעות, הם יודעים היטב: מי שמפר את קדושת החג ומבלגן, דמו בראשו. החג יוצא כעבור שעה בערך, בטקס שפיכת כוס המיץ הראשונה, אחר כך באמת לא משנה שום דבר, בא לכם פתיתים?

1 2 3 5