שמח במטבח הקורונה

אז מה יש לאכול היום? מתכונים מהירים וקלים

הסתגרות בבית בצוותא משמעה רעב תמידי של בני הבית המסתובבים במטבח כאריות בסוגר ומחפשים מה יש לאכול. במדור המתכונים של הסיאטלון מבחר מתכונים קלים ופשוטים להכנה. שתפו את הילדים בהכנות בעזרת תפקידים המותאמים לגילם ותרוויחו על הדרך פעילות משפחתית מהנה הכוללת בסופה גם משחק ניקיון חינוכי. שמעון יצחק משתף אותנו במתכון מנצח לחומוס בחמש דקות. read more

גלידה אמריקאית

מה בסך הכל רצינו?

השנה: 2018, אחר הצהריים בסיאטל.
הילדים: רוצים ללכת לקנות גלידה בשכונה.
אני: רוצה לישון או למות.
פיתרונות אפשריים: לישון או להתאבד.
מה קרה באמת: נרדמתי.

השנה: 1982, אחר הצהריים בחולון.
אני ואחים שלי: אבא בוא נקנה גלידה בתל אביב.
אבא שלי: ״בסדר גמור, תתלבשו, נלך״.
פתרונות אפשריים: ללכת ליונה השמן לקנות גלידה בקרטון ולחזור הביתה.
מה קרה באמת: אבא קילח אותנו, סירק אותנו, התלבשנו, בינתיים אבא הכין סנדוויצ’ים, חתך מלון, חתך אבטיח, אימא צעקה עליו שאנחנו לא הולכים לים, הוא ענה לה בחזרה שלא תתערב בעניינים לא שלה, היא ענתה לו בחזרה שאם הוא חזר מתודלק מהעבודה אז שיחזור לשם, הוא ענה לה ״תמי בטובות״, היא ענתה לו ״אינעלרברבק״. read more

חומוס טעים וגאוני שאני מכין באמריקה למשפחה שלי

חומוס! Photo by Pixabay

אני שמח לשתף אתכם במתכון הסודי שלי לחומוס ביתי. רבים טעמו את החומוס שלי ואמרו שהוא טעים עשרות מונים מכל קופסה שתמצאו בסופר. מבטיח לכם שאם תפעלו על פי ההוראות תמצאו שזה החומוס הכי טוב שאכלתם בתקופה האחרונה ויש בו גם סוד קטן ומפתיע.

זמן ההכנה חמש דקות (לא כולל את שטיפת מעבד המזון בסוף…)

מרכיבים

(הפתעה) קופסה פשוטה של שימורי חומוס

חצי כוס טחינה גולמית

חצי כוס מים קרים מהברז

כפית לימון סחוט

חצי כפית מלח

כפית שמן זית

הוראות הכנה

שוטפים את גרגירי החומוס מהמים של קופסת השימורים.

לאחר מכן שופכים את גרגירי החומוס ללא המים לסיר קטן ומחממים.

אחרי שהגרגירים התחממו שופכים את כל המרכיבים לתוך מעבד מזון ומעבדים עד שמתקבלת עיסה בעלת מרקם נעים וחלק.

זהו! נכון שקשה להאמין אבל זה כל הסיפור. נשאר רק לסדר יפה בצלחת לפזר קצת כמון, קצת שמן זית ויאללה בתיאבון, יש לכם חומוס אורגינל. לא תאמינו כמה זה טעים. לכמות גדולה יותר פשוט תכפילו כמויות.

התמונה המצורפת צולמה בארוחת חומוס שהכנתי כולל פיטריות ופיתות (מאפה בית!) סלוף תימניות

חומוס מכינים באהבה בבית Photo by Shimon Itzhack

חוות הליטופים

חיוכים בחוות הליטופים Photo by Pixabay

אחת הבעיות הגדולות שלי עם פינות ליטוף בחוות שכוחות אל בוושינגטון, היא ששבוע אחרי שחוזרים משם הילד שלך פתאום מודיע לך על שולחן ארוחת הערב שהוא לא אוכל יותר שניצל דינוזאור של קוסטקו, 100 אחוז רכיבים טבעיים. כי זה עשוי מתרנגולת ומחיות חמודות שהוא או אחותו, אמלי, ליטפו. זה לא משנה כמה פעמים ניסיתי לשכנע אותו שדינוזאור זאת לא חיה חמודה ולקוסטקו הגבר יש חווה ענקית של דינוזאורים, שהוא מגדל לצורך העניין, איפשהו בטקומה, והם בכלל עשויים סוג של גומי ממוחזר במרקם נעים לחך. read more

אסיפת הורים

שמעון הקטן וסימה המורה בימים יפים יותר… (תמונת אילוסטרציה מאת אתר נוסטלגיה)

אמש אישתי הודיעה לי שיש לנו אסיפת הורים ובית הספר יהיה סגור יומיים. ״קבעו לנו בשעה עשר בבוקר״ היא זרקה לעברי ואני לא יכולתי להימנע מהמחשבה שכשהייתי ילד הודעה על אספת הורים הייתה לא פחות נוראית מערב פרוץ האינתיפאדה בשטחים או מלחמת המפרץ לפחות.

אבא שלי, התימני, שמאז ומתמיד היה מידה ארבעים בנעליו, היה מתכנס בחדרו בשמחה מהולה בעצב, ובמין טקס מיוחד של הורים בשנות השמונים, היה מצחצח את נעליו כיאה לרמטכ"ל, כי הנה נתבשר על ידי אימי הבולגריה, שביום חמישי, בשבוע הבא יש לשמעון, בנו בכורו, אספת הורים, כולל ובסוגריים מודגשות, שיחה עם היועצת של בית הספר. מה שהביא אותו למסקנה החפוזה שהנה מגיע לו יום חג וכיאה למעמדים מיוחדים אולי כדאי גם לאוורר את נעלי הבית שלו שהיו עשויות גומי מחריד וגמישות להפליא במגע עם העור.

מאושרים, שמחים ולבושים כביום חגנו נדחסנו אני, אישתי, חברה שהתארחה אצלנו והילדים למאזי (המיני-ואן מאזדה שלנו) כדי לנסוע לבית הספר היהודי שעל גבעת הקפיטל. חברתנו היקרה, שמאז ומתמיד שמרה חיבה יתרה ולא מובנת לאליקו מרדיו תשעים אף-אם, עוד הספיקה להתווכח איתנו כל הדרך שמושיק עפייה זה אומנות. חסר כוחות ולחוץ מהמחשבה שהנה הגיע הרגע בו גם אני אצחצח את נעלי הנייק שלי, מידה ארבעים ושתיים, הנחתי לה להנות מהספק בקשר לקשר בין אומנות ומושיק עפייה. בינתיים כל יושבי הרכב, כולל בקטריות שהתפתחו מתפוח רקוב שנזרק אי שם באחת מפינות הוואן, הדרדרנו עד לכדי שירת ״אישה עם לב של אבן״ של אחד, קוקו מאילת.

עצוב ומדוכא קיבלתי את פניו של אבי באותו ערב חמישי. פניו חדורי מלחמה וידיו שקיות, שקיות של שוק הכרמל. ״אתה מוכן?״ פנה לעברי מתנשף ומזיע ואני, בפרצוף של סוף העולם, עניתי לו כן ובליבי תקווה שסימה המחנכת נדרסה על ידי משאית זבל. בדרך לבית הספר, פגשנו את כל ילדי הכיתה והוריהם מחוייכים להפליא. אבא שלי, היחיד עם פרצוף תשעה באב, נשבע לי ביקר לו (כרטיסיה חצי מנוקבת של דן) שמאוד כדאי לי שלפחות בחשבון או ספרות או כל מקצוע אחר שלא קשור בכייף, יהיו לי מינימום ציונים של כמעט טוב.

שמחים ומאושרים ירדנו אישתי, אני, הבקטריות והילדים ממאזי ופגשנו את שאר ההורים שהתלהבו להקדים להגיע, כי הנה להם עוד סיבה למסיבה בסיאטל נטולת החיים. חיוכם כמי שזה הרגע קיבלו הודעה ששנת הלימודים הבאה תהיה בחינם והליכתם שלווה, כי בדרך לפה, בניגוד אלינו, הם שמעו את אדל בלהיטה הידוע, ״הלו, זאת אני. בא לך להיפגש אחרי כל השנים האלו?״.

עדיין מושפע מקוקו מאילת נכנסתי לכיתה של יונתן בהליכה מרושלת וסיגרית מלבורו מאחורי האוזן (סתם, אני לא מעשן) כשאני מפזם מבלי משים ״אישה עם לב של אבן, אין לך רחמים״ לעבר המורה. המורה מצידה ענתה לי שדווקא יש לה לב והוא לא מאבן ולכן היא מצטערת על השעה המוקדמת, ומהיום והלאה היא תקפיד להתייעץ איתי לגבי שעות שנוחות לי, בעת שחלפה בליבה המחשבה איך לעזאזל אישרו לי ויזה לאמריקה. שעתיים מאוחר יותר, בעוד אישתי מעדכנת את טעמנו המוסיקלי לאדל בשירה הידוע ״הלו זאת אני. בא לך להיפגש אחרי כל השנים האלו?״ היא זרקה לי כבדרך אגב שהיא לא בטוחה, אבל יש לה תחושה שהמורה של יונתן קצת פוחדת ממני.

עשן סיגריות כבד קיבל את פנינו ומסדרון הכיתה נחלק לשתי קבוצות: מעשנים, ומעשנים כבדים. אבא שלי שמעולם לא עישן תפס פינה מרוחקת ובמבט שלא משתמע לשתי פנים ותנועת גוף של הארי המזוהם התימני, נתן לי להבין שמאוד לא כדאי לי לאכזב אותו היום. כל שכן שהוא צריך עוד לשלוח טופס טוטו עם שתי כפולים ושלוש משולשים אצל אהרון המכולת. שיטה חדשה ומנצחת לדבריו.

בישיבה כפופה ובעוד המטאטא שלה נטוי על צידו, עייף מהטיסה לבית הספר, קידמה סימה, המורה שלי, את פנינו. סימה המורה,שהייתה מכשפה אמיתית מארץ המכשפות, קיבלה את רישיונה, כך סיפרה השמועה ברחובות, שנתיים קודם לכן אחרי שבמבחן המכשפות הארצי בישלה תלמיד כיתה ב' כי זה האחרון לא ידע את לוח הכפל בעל פה.

״ערב טוב מר שמואל״ נפנתה סימה לאבי, סנטרה מחודד ועיניה יורקות אש. ״נמתין קצת ליועצת ואז נתחיל״ הוסיפה ואמרה. אז כבר התחיל אבא שלי להבין שיועצת זה לא טוב, שהערב הזה לא הולך להיגמר טוב, וכנראה שלא תהיה לו ברירה אלא להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותו.

הסוף היה כמו שצפיתי, לא טוב. בדרך חזרה הביתה שמרתי מאבא שלי ונעליו המצוחצחות, מרחק של קילומטר וחצי. מרחוק נחרדתי לגלות שהוא התחיל לדבר לעצמו בקול רם, רק בשביל להודיע לי שיותר מאשר הוא התאכזב מהעובדה שקשרתי לילדים בכיתה את השרוכים האחד לשני, הוא התאכזב לגלות שהמציאו ציון חדש במיוחד בשבילי, כמעט בלתי-מספיק.

בערב, רגע לפני שהשכבנו את הילדים לישון ואחרי שדיסקסנו קצת את הציונים של הילדים, עוד הספקנו אני ואישתי להשתעשע במחשבה, מה הסיכוי שאילנית תביא לסיאטל את קוקו מאילת.