פעם בשנה היא אורזת מזוודה ונוסעת

לא קליפורניה, זאת הרצליה Photo by Revital Shiri Horowitz

פעם בשנה היא אורזת מזוודה ונוסעת. פעם בשנה היא חוזרת להיות צעירה חסרת מנוח, נטולת משפחה, נטולת מטלות, לא אמא של, אשתו של, רק היא והים, והגלים, והרחובות של ילדותה ובגרותה, ומדבר ועמק וכינרת אחת ושיחות אל תוך הלילה.

קמטי צחוק עולים בפניה, עיניה יוקדות שוב, היא גומעת מרחקים, דרום צפון, מזרח וים, מנסה להספיק כמה שיותר. בעונת הקיץ היא נועלת סנדליה וצועדת על חוף ילדותה, נזכרת בעורה המתוח, בסקרנותה שלא ידעה די, בשמחת החיים שדבקה בה. היא צועדת על החוף ושואלת עצמה לאן נעלמו כל השנים שעברו, כל כך מהר חלפו. לא הספיקה אפילו לעצור ולברר אם הגשימה חלומות ילדות, או נשאבה לשגרת יומה. מילדה בעצמה הפכה לאישה, נישאה וילדה בנים, מרכז עולמה, ממלאים ליבה בטוב וברוך אינסופי, בכוחות שלא ידעה אפילו שהיו חבויים בה.

read more

מסעות של החיים – שלום חנוך, אהבת נעורי

אהבת נעוריה Photo by Revital Shiri Horowitz

סיפורי מסעות הם בעיני המרתקים ביותר. כך גם סיפורי המסעות שלנו כמשפחה, ברחבי העולם זכו למספר הצפיות הגדול ביותר. אבל סיפורי מסעות הם לא רק מסעות רגליים אלא גם מסעות רוחניים, וביניהם מסעות בזמן. מסע כזה עברתי אתמול בלילה: מסע מרגש, מטלטל ומלא באהבה לאחת הדמויות המשמעותיות בחיי. לעיתים הוא שטף אותו בגל של אהבה, לעיתים בכאב, וכמעט תמיד בגעגועים למקומות שביקרתי בהם, לנערה שהיתי, לבחורה הצעירה, לרעייה שהפכתי להיות, לאם, ואפילו לסופרת.

read more

קוסטה ריקה, הוי קוסטה ריקה

ארץ טרופית יפה Photo by Revital Shiri Horowitz

קוסטה ריקה, ארץ טרופית יפה, היתה טובה אלינו. היא היתה גשומה ושמשית, דביקה ומרוממת נפש, ובעיקר חיננית לעין וללב. השנה לקחנו את המשפוחה לארץ הטרופית היפה הזאת שנמצאת במרכז אמריקה. זאת הפעם הראשונה שנסענו לכיוון הזה. אמנם ביקרנו במכסיקו בעבר, ויש בין שתי המדינות הללו נקודות השקה, אך לקוסטה ריקה יש את הייחוד שלה. קוסטה ריקה נחשבת כמדינת עולם שלישי, מתפתחת, אך פה ושם ניתן היה לראות את ניצוצות העולם המודרני החודר אליה אט אט. נאמר לנו שהקושי העיקרי של התושבים הוא שחיתות השלטונות שאינם משקיעים במדינה אלא בכיסם הפרטי.

read more

נו, אז בחרנו

vote

להצביע זה לא תמיד משפיע Photo by Pixabay

נו, אז בחרתי, אז מה? אמרו כבר הכל וכתבו כבר הכל על הבחירות האלה. טור זה נכתב מספר שעות לפני ההודעה של מי נבחר או נבחרה, ופעם ראשונה שלי, בתור אזרחית ארצות הברית, להיות הטיפה שבים שכנראה לא תשפיע על כלום, ובכל זאת הצבעתי. ההחלטה להצביע לא היתה מובנת מאליה, לדעתי לא היו מועמדים ראויים. מעבר למימוש הזכות והחובה שלי כאזרחית, אני כישראלית, מרגישה תמיד את משא העולם על כתפי ועל מצפוני כשאני עומדת בנקודה הזאת.

read more

עוד יבואו ימים טובים? – הם כבר כאן!

iac1

נבחרת IAC סיאטל Photo by Revital Shiri-Horovitz

שנה חדשה בפתח. כל כך מהר מסתיימת לה שנה ומתחילה חדשה, ואני מתפתה לכתוב את המשפט "ואין חדש תחת השמש", וחושבת עד כמה הוא נכון ובו זמנית לא נכון, ובעצם פעמים רבות, רוב הדברים קשורים בזוית הראיה. החיים הם שילוב של מוכר וחדש, והחוכמה היא לחפש את הטוב ולעשות ממנו הכי דבש שאפשר.

השנה החולפת היתה שנה של התחלות וסיומות במשפחה שלנו, קציר של פירות וזריעה של זרעים חדשים, שנה של התפכחות, של תובנות, של אהבה, של קשיים, של שמחה, שנה של עשייה. בסוף השבוע האחרון השתתפתי עם רבים אחרים בכנס של ארגון חדש יחסית שנקרא IAC , ארגון שמטרותיו עומדות בקו אחד עם תפיסת עולמי: חיבור בין אנשים, חיבור בין לבבות, בניית גשרים ונתינה.

read more

חוויה יפנית – לא מה שחשבתם

JapanNewspaper

יפן, דומה אך שונה Photo by Revital Shiri Horowitz

לפני מספר ימים שבנו מיפן. זאת היתה הפעם הראשונה שלי במזרח. בעשרה ימים חווינו את קצה המזלג של יפן, ואני מודה על האמת, "לא נפלתי מהכסא". כל כך הרבה שמעתי על יפן הטכנולוגית, המודרנית, על האוכל המדהים שלה (בגדול היה די איכס, אבל פה ושם אכלנו טוב), על היופי שלה (בניינים אפרוריים וצפופים), על האנשים שלה (די נחמדים, אבל מרובעים וסגורים), בקיצור לא התלהבתי ולא התאהבתי, אבל למדתי כמה דברים על העולם סביב, והיה מעניין.

read more

יומולדת שמח ליותם – לקויות למידה כמקום לצמיחה

yotam2_small

חוגגים הצלחה Photo by Revital Shiri-Horowitz

ביום שבת הקרוב ימלאו עשרים ושלוש שנים ליותם, בננו הבכור. כמו כל ילד בכור היה לו תפקיד מכונן בהקמת המשפחה שלנו. ליותם מגיעות אלפי ברכות ליום הולדתו, הוא גבר צעיר ומקסים, עם המון אהבה בלב, חוכמה, וחריצות שכל אחד מאיתנו יכול ללמוד ממנה.

יותם היה ילד שמח וקופצני, תענוג של ילד, מלא במתיקות. כשהוא הגיע לכתה א' לא הבנו למה שיעורי בית הם סיוט אינסופי. ליותם היה קשה מאוד לשבת במקום אחד לזמן ארוך, והמורה של כתה א' וב' בישראל לא ממש הבינה מה הבעיה, ודאגה להרחיק אותו מהשורה הראשונה שבה ישב, כדי שלא יפריע. כך עשתה גם המורה של כתה ג' בארצות הברית, עד שסופסוף הגענו לכתה ד' ושתי המחנכות שוחחו איתנו והפנו להתיעצות.

read more