אינטרנשיונל נייט

=&0=&
plate

קינוח ישראלי מסורתי Photo by Hagit Galatzer

 במסגרת מסיבות בית הספר היסודי באזורנו שמור מקום של כבוד לאינטרנשיונל נייט. זהו ערב חגיגת הדייברסיטי, הלא הוא הגיוון התרבותי, מעין ערב היכרות והוקרה לארצות ולתרבויות מהן הגענו לפני שהפכנו לאמריקאים מן השורה. במסגרת הערב כל עדה מתאגדת ומכינה במשותף שולחן המייצג את ארצה, תרבותה ומאכליה. האוביקט המרכזי בשולחן התצוגה הוא הפלקט, לוח מתקפל ורחב יריעה המכיל תמונות, מפות ופריטי טריוויה על ארצנו. את הפלקט לא מכינים אלא משיגים. החוכמה היא למצוא חברים חרוצים באיזור אחר שכבר הציגו באינטרנשיונל נייט שלהם ולהשאיל מהם את הפלקט. מספרים שבעצם יש פלקט אחד וותיק שמתגלגל בין גבעות רדמונד למישורי סממיש וחזרה ועל כן יש לשמור עליו מכל משמר. כבר קרו מקרים מצערים של פלקט שנזרק בשוגג והתוצאה הייתה הרת אסון לתדמיתה של מדינת ישראל ומעמדה בקרב האומות המכובדות המיוצגות בבית הספר היסודי. בגזרת האוכל, כנראה שלעולם לא נוכל להתחרות בסינים ובהודים שמביאים אל הערב מורשת קולינרית רבת שנים ומאכלים מושקעים. מאחר ופלאפל מאכלנו הלאומי הוא מסוג המאכלים שהכנה מוקדמת וחימום עושה עמם עוול, אנו נדרשים ליצירתיות ומקוריות. כשבועיים לפני המסיבה מתכנסים לדיון מעמיק, איזה מאכל דורש הכי פחות השקעה. לאחר שחילקנו בעבר דוגמיות של מיטב תוצרת הארץ: שקדי מרק, וופלים ובמבה שזכו להצלחה מסחררת, נבחרו השנה ברוב קולות כדורי שוקולד, קינוח ישראלי מסורתי ידוע (?). הערב כולל לעיתים גם מצעד תלבושות עממיות מייצגות. ליפנים יש קימונו, להודים סארי צבעוני ולגרמנים מכנסיים עם שלייקס. הילדה דורשת להשתתף במצעד, אך מהי תלבושת ישראלית מייצגת לעזאזל? כובע טמבל? איפה ניתן להשיג כזה דבר בכלל? זכורני הערב הראשון בו השתתפנו. צעדתי ליד בתי שהתהדרה בשמלה לבנה, זר פרחים וטנא (בדיוק היה שבועות) לידה צעד ילדון עטוי מדי בית"ר ירושלים ולידו ילדה בבגד ים וכפכפים. עוד היו במשלחת חייל צה"ל מיניאטורי וילד עטוף בטלית. אכן מדגם מייצג. בסופו של הערב אנו מלאי גאווה לאומית וגם כאב בטן, לתפארת מדינת ישראל.
plakat

השולחן המכובד של בנות גבעת החינוך, עם שני פלקטים… Photo by Hagit Galatzer

Living in Seattle

spacene

Blue sky! Photo by Hagit Galatzer

When friends and family come to visit from Israel, the undeniable truth comes out, we don’t really live in Seattle… It’s not that we lie, but Redmond and Bellevue are not the most famous cities in the world, not to mention the exotically named Sammamish and Issaquah.

Washington state itself is pretty obscure and is often confused with Washington D.C. Whenever a blizzard hits the east coast, I receive anxious phone calls at 6:00 am, “Are you guys ok? Oh, did we wake you up? Don’t you live near New-York???” read more

הכוכב הישראלי הצעיר של דיסני

newsies2_noE

Photo by NEWSIES

גל גדות, הלא היא אשת חיל, כובשת בשבועות האחרונים את הוליווד וממלאת את ליבנו גאווה לאומית. כוכב ישראלי נוסף שעדיין לא שמעתם עליו, ניתן למצוא על בימות התיאטרון בארה"ב כשהוא רוקד ושר במחזמר מבית היוצר של דיסני. זהו איתן שטיינר בן ה-11, ישראלי-אמריקאי תושב מישיגן.

איתן הוא אחד מצעירי המשתתפים במחזמר "ניוזיז" (באנגלית Newsies), עיבוד ברודווי מצליח לסיפורם הסוחף של נערי חלוקת העיתונים בניו-יורק שיצאו לקרב נגד טייקוני התקשורת וזכו. מחלקי העיתונים, הניוזיז, היו ילדים ונערים, קשי יום ויתומים, שהתפרנסו ממכירת עיתונים בקרנות הרחוב. להזכירכם, מדובר בימים שלפני עידן האינטרנט, 1899 בערך. לאחר העלאה שערורייתית של מחירי העיתונים, התאגדו נערי החלוקה לשביתה היסטורית שסחפה את אהדת הציבור והפכה לסמל מאבקם של העובדים הקטנים בתאגידים הגדולים ובעלי הכוח. read more

אוויר בצורת נערה – מאת חדווה ברגמן

hedva

חדווה ברגמן הוא שם העט של המחברת

בזמן האחרון מעיל חרדי שחור זה השחור החדש והכי סקסי זה יידיש מתנגנת, פאות מסתלסלות וקוגל ירושלמי מתוק וחריף. לטרנד אחראי אברך אחד צעיר, תכול עיניים וירא שמיים בשם עקיבא שטיסל.

עקיבא, בגילומו של השחקן יפה התואר מיכאל אלוני, ואביו, הרב שטיסל בשבילכם, בגילומו של דבל'ה גליקמן האגדי, חולקים דירה, רבים ומשלימים ביידיש ועברית לסירוגין, ומחפשים אהבה ושידוך טוב בסדרה המדוברת "שטיסל". read more

לבן על לבן

Lea_Israel_view_halil

ההר המושלג Photo by Lea Israel

בתור ילידי מדינה חמה ומזיעה יש לנו חולשה לשלג, עבורנו זהו החומר הלבן מהאגדות, הנופל מעדנות בפתיתים קלי משקל ומכסה את הנוף בשמיכה צחורה ומלכותית. בעיקר קורצות לנו פסגות ההרים המושלגות המקיפות אותנו מכל כיוון. תוך התעלמות בריאה מן העובדה ששלג פרושו גם קור כלבים, אנו מחליטים לצאת לסקי. read more

ביום שלולו בבו מתה מאת מיכל בר-פרו

babo

התמונה מתוך אתר סטימצקי

פעם, בימים שאחרי קום המדינה, רחשו המטבחים הקטנים של העולים שזה מקרוב הגיעו פתיליות עמוסות בסירים ריחניים. למרות שכסף לא היה וגם לא פרודוקטים, מכלום כמעט הותקנו מטעמים שהאכילו משפחות שלמות. כמובן שמישהו היה צריך לעמול ולהתקין את המאכלים הללו שהוכנו "פרום סקראטצ'"…

סבתי למשל, עלתה מרומניה בשנת 1951 היישר למטבחה הקטן ומאז לא יצאה משם אלא להפסקות הכרחיות ושינה. משעות הבוקר המוקדמות היא היתה עומדת ליד שולחן קטן וקוצצת או מרדדת ואז עומדת ליד כיריים קטנים ובוחשת או מטגנת. לפעמים היתה יושבת ו"נחה" ואגב כך בוררת קטניות או מקלפת פקאנים או הררי שום. וכך מדי יום ביומו היא הנפיקה מרקים, קציצות, תבשילים, ריבות, חמוצים וכמובן מאפים ועוגות בכמויות מסחריות. read more

העיקר הבריאות

nest

בימים כתיקונם אנו עסוקים בטרדות היומיום וחיים את חיינו תוך תלונות בלתי פוסקות. למה שוב יש כלים בכיור? למה אין אוכל בבית? למה הילדים צורחים כל הזמן? ועוד כהנה וכהנה סוגיות. ואז קורה משהו שגורם לנו להעריך את חיינו הרגילים והמשעממים. למשל העובדה שיש לנו שתי ידיים, לא דבר מובן מאליו, מסתבר, כשיש יד אחת שבורה ומגובסת. רוב פעילויות היומיום ההכרחיות לשרידה, כמו בדיקת אימיילים, ווצאפ ופייסבוק, ניתנות לביצוע. אך יש משימה אחת שהתגלתה כבלתי אפשרית, לעשות קוקו! או בעברית תקנית, לאסוף את השיער, נסו ותראו בעצמכם. read more

חג האורות והנורות

Seahawks house in Kirkland, photo by Tami Grayevsky

עם כל הכבוד לנסיון למתג את חנוכה כחג האורות ויש המהדרין ואומרים אפילו "פסטיבל של אורות", הרי שטיול קצר בשכונה לעת ערב מגלה שחג האורות האמיתי וליתר דיוק "חג הנורות" הוא בעצם הכריסמס. בעוד אצלינו עסוקים בטיגון ובהשמנה הדרגתית במשך שמונה ימים ולילות עד לנס פקיעת כפתור הג'ינס, שכנינו, אנשים חביבים ורגילים לגמרי, יוצאים מגדרם ושמים את נפשם בכפם כשהם מטפסים על סולמות וגגות חלקלקים כדי לקשט את ביתם בשרשראות של נורות צבעוניות. read more

שדים ברחוב אגריפס מאת חגי דגן

שדים-ברחוב-אגריפס

קחו את רב המכר "מלאכים ושדים" של דן בראון ומקמו אותו במקום במרתפי הוותיקן, בסמטאות ירושלים שלנו. במקביל, החליפו את הגיבור האלגנטי והמלומד, ד"ר לנגדון, בנהג מונית ירושלמי, חובב בחורות ושאוורמה  וקיבלתם את "שדים ברחוב אגריפס". ספר פנטזיה מלא בשדים עתיקים, אלות מסתוריות, מלאכים מכל מיני סוגים וגם ש"סניקים, דתיות פמיניסטיות וערסים משכונת פת. והכל במין מעורב ירושלמי מצחיק ועסיסי במיוחד. ואפרופו מעורב ירושלמי, מאכל תאווה במחוזותינו, שעומדים עבורו בתור אצל "סימה" ו"אמא" וגועל נפש צרוף עבור אנשים מתרבויות אחרות. כבד, לבבות וקורקבנים – מה זה בכלל האיבר הזה? ממתי יש לתרנגולת פופיק ואיך אוכלים אותו? זה כמו דונאט הולז? פה אני אתכם חברי הצמחונים והטבעונים… read more

עונת החגים

For English click here

apple_seat

חגי תשרי חולפים, עוברים ביעף ואפשר להירגע קצת מן בטירוף הרב-מערכתי האוחז ישראלים באשר הם בעונת החגים. זה מתחיל כמובן בשאלות הרות הגורל "עם מי נעשה את החג?" ואיפה???

לכאורה השארנו את התסבוכת הזאת מאחורינו כשעזבנו את הארץ ואת סיר הלחץ המשפחתי. לא עוד רגשות אשם וחישבונים, אצל ההורים שלה/שלו, תורנויות וכו'. סוף סוף נחגוג ברוגע ובשקט, עם חברים טובים… read more

1 3 4 5