אורי חזקיה

אורי חזקיה, האיש והבלורית, מגיע לביקור בסיאטל במסגרת מסע ההופעות שלו בארה"ב. אורי מופיע בתוכניות טלוויזיה רבות בארץ וכמובן מריץ מופע סטנדאפ מצליח. בזמנו הפנוי הוא מגדל מחלפות שיער ומשחק כדורסל וירטואלי. את המופע יפתח מני עוזרי, סטנדאפיסט עולה, דווקא בלי הרבה שיער. לקראת הביקור והמופע, שוחחנו על ענייני השעה. read more

במחנה

שמח במחנה החורף Photo by Hagit Galatzer

הטראומה הגדולה שלי ממחנות התנועה של ילדותי הייתה ללא ספק האוכל, או במילה אחת: דגיר. לקראת המחנה נערכה הצבעה דמוקרטית במושב, איזה אוכל נקנה במרוכז. מלבד חביבי הקהל האולטימטיביים, שימורי תירס ואפונה וגזר, נערכו דיונים סוערים, מלפפונים חמוצים – במלח או בחומץ? הוסכם על גם וגם, וכן על סרדינים (מיותר לחלוטין, תמיד חזרו איתנו הבייתה) והדגיר הידוע לשמצה. למי שלא זוכר, מדובר במין סלט טונה ברוטב אדום וריח אופייני. אגב, המעדן המפוקפק ניתן לרכישה עד היום בחנות המפעל בבקה-אלגרבייה. read more

בית הקפה של נורה אפרון מאת ורד שנבל

בדידות ורומנטיקה בניו-יורק

בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח, שרה חוה אלברשטיין ובניו-יורק הבדידות פחות מורגשת, כך לפחות לפי ספרה של ורד שנבל, בית הקפה של נורה אפרון. בכרך הענקי בן מיליוני האנשים כנראה לא יושיטו יד אם תפלו על המדרכה, אבל גם לא ירימו גבה אם תשבו לבד במסעדה או תצעקו ברחוב בעירום. מה שבהחלט לא ניתן לאמר על ארצנו הקטנטונת, שם לכל אחד יש מה להגיד על כל דבר, בעיקר על השונה והנון-קונפורמיסט. read more

קדחת

sale_bag

רטט של התרגשות וציפייה Photo by Pixabay

עונת החורף היא גם עונת המחלות והוירוסים. מחלה אחת שעדיין אין לה חיסון ואפילו לא תרופה בשלבי מחקר, תוקפת מקומיים רבים ומגיעה לשיאה בהתפרצות קטלנית בסוף השבוע האחרון של חודש נובמבר. ההתפרצות היא כה קשה ומפורסמת עד כי בדומה למגיפות הדבר של ימי הביניים, אף זכתה לשם מיוחד: "יום שישי השחור". read more

דושינקא נשמה וגלבי – ספרים מאת איריס אליה-כהן

iriselia

כור ההיתוך הישראלי מעולם לא היה חם ונפיץ כל כך

לפתוח ספר מהספריה ולמצוא בעמוד הראשון, במקום שמוקדש לציטוטים מספרים שהשפיעו רבות על הכותב/ת, שיר שנכתב על ידי מחנך כיתה י"ב 1 והמורה שלי לתנ"ך (אפרופו ציטוטים) גיורא פישר. פלאש בק אחורה במנהרת הזמן ובחזרה לתיכון. גיורא, מחנך הכיתה והמורה לתנ"ך מרביץ בנו תורה נביאים וכתובים בשילוב בדיחות קרש ואנקדוטות ממשרתו השנייה והחשובה יותר, כרפתן. אף אחד לא מקשיב, חוץ מתלמידה אחת מתולתלת קשות, שמסכמת במרץ וממנה יצלמו כולם בהפסקה. read more

רשת האימה

spiderim

זה נראה לכם קישוט…? Photo by Hagit Galatzer

בחודשי הסתיו לא נדיר לשמוע בביתנו צרחה מקפיאת דם מלווה בקולות נפץ רמים. כשבני הבית מתקרבים במרוצה לאיזור האסון, מתגלה נסיון החדירה שסוכל והפורץ המפלצתי – עכביש. רבים מהקוראים מגחכים עכשיו בביטול, אך רבים אחרים, 30% מהאוכלוסייה לפי מספר מחקרים, מהנהנים בהסכמה תוך שהם סורקים במבט חרד את פינות החדר. read more

"ילדה רגילה לגמרי" ו"החצי השני של הלילה"

 

yalda

אובר-אצ'יבר וכוכבת ריאליטי מקסימים

שידור חוזר… אבל גם שניים במחיר אחד, לא תקחו?

אני תמיד אוהבת לעיין בתקציר הביוגרפי שנמצא איפשהו על העטיפה או בתחילת הספר. זה מענין לדעת קצת פרטים על הכותב/ת, למקם אותם מבחינת גיל, רקע ואולי זה אפילו מישהו שמכירים?

נכון שמעורב פה אלמנט קל של קנאה, בעיקר כשמסתבר ששנת הלידה של הכותב גבוהה משלי… לאחרונה למשל נתקלתי בכל מיני ילידי שנות ה-80' מככבים להם על העטיפות. לא ברור מה כבר הילדים האלה הספיקו לחוות שהספיק לספר באורך מלא. טראומות מגן רינה? כשלונות מחוג יצירה? read more

החייל האחרון מאת ינון ניר

  lastsold עלילותיו של אליאב קדוש, צעיר מוכשר ממושב לא הכי טוב בדרום, כהגדרתו, בצבא ההגנה לישראל, אחת הפרות הקדושות האחרונות בחברה הישראלית. באורח פלא מגיע קדוש לקורס טיס, הדובדבן שבקצפת הצבא. מכיון שהוא לא "טייס מלידה" כמו חברו ה"צפוני" שנולד במקום הנכון למשפחה הנכונה, הוא מוצא עצמו לבסוף בטירונות צנחנים וזאת למרות שעבר את כל שלבי הקורס בהצלחה. בניגוד לקורס הטיס שמתואר כקייטנה, הטירונות מתוארת כקייטנה מהגהינום עם טירטורים, מפקדים קטנוניים, עונשים ושביזות צבאית כללית. אני לא זוכרת יותר מדי מהטירונות שלי שנמשכה עשרה ימים תמימים. רוב הזמן ניקינו. את האוהל, את הבסיס, וסירי ענק במטבח. פעילות נוספת לגיוון הייתה טבילה יומיומית של הנשק באמבט שמן שחור, רק כדי לנקות אותו בשקדנות אחר כך. הטראומה הגדולה ביותר מהטירונות הייתה דווקא היציאה הבייתה (כן, יצאנו בסופשבוע היחיד מתוך עשרת הימים…) בטירונות התהלכנו במדי ב' מהוהים ונוחים להפליא. הרגשנו קרביות למדי אפילו חבושות בכובע הפטריה הידוע לשמצה איתו הצטלמנו מחייכות מאחורי אקליפטוס. ביציאה הבייתה נאלצנו ללבוש מדי א' חדשים שזעקו "צעירות ופעירות". ההופעה המסנוורת כללה מכנסי דקרון בוהקות עם פנסים וכיסים תפוחים בגזרה שלא הולמת אף אחת, וכומתת כריש שחורה בעלת נפח שרק אח"כ למדנו להשטיח יפה מתחת למזרון. מזל שבסיס הטירוניות ג'וליס, בואכה קסטינה, שכן רק מספר תחנות אוטובוס מהמושב שלי, כך ניצלתי מהשפלה ארוכת טווח שהייתה מנת חלקן של חברותי הצפוניות שנסעו לתחנה המרכזית בת"א. עלילותיו של הגיבור מזכירות לעיתים את עלילותיו של חייל מפורסם ואמיץ אחר בשם שוויק, שנאבק בחינניות ובחוסר תוחלת בחלמאות ובאטימות הצבאית שלא משתנה לעולם, לא משנה באיזה צבא. נוסטלגיה וגעגועים לטוסט גבנ"צ מהשק"ם, מעיל דובון מחמם ביום חורף וחברויות שנשארו מימי ממד"ה והמפח"ש לצד עצב עמוק על צעירים שהלכו לבלי שוב. להשאלה מהספריה לחצו כאן

חדשות קהילתיות

IACSharonבשעה טובה ומוצלחת נפתח בסיאטל סניף של:

IACIsraeli American Council

שמטרתו גיבוש הקהילה הישראלית המקומית, חיזוק הקשר עם הקהילה היהודית המקומית ותמיכה וגיבוי במדינת ישראל. נפגשתי לקפה עם שרון פרלין, הדירקטורית האזורית של הסניף שאך נכנסה לתפקידה. שרון היא ישראלית-אמריקאית מעצם הגדרתה. היא נולדה וגדלה בפרברי וושינגטון די.סי. להורים ישראלים. בבית דיברו עברית וביקרו בישראל בכל הזדמנות. כסטודנטית למדה שנה באוניברסיטה העברית בירושלים ואף עבדה בהדרכת עובדים בשגרירות האמריקאית בישראל. לאחר קריירה ארוכה בתחום היחסים הבינלאומיים ועריכת דין, שרון חיפשה תפקיד שמשלב בתוכו גם עשייה קהילתית וחיבור ישראלי וכך הגיעה לאיי איי סי. שרון מתגוררת בסיאטל עם בעלה ושלושת ילדיה read more

אינטרנשיונל נייט

=&0=&
plate

קינוח ישראלי מסורתי Photo by Hagit Galatzer

 במסגרת מסיבות בית הספר היסודי באזורנו שמור מקום של כבוד לאינטרנשיונל נייט. זהו ערב חגיגת הדייברסיטי, הלא הוא הגיוון התרבותי, מעין ערב היכרות והוקרה לארצות ולתרבויות מהן הגענו לפני שהפכנו לאמריקאים מן השורה. במסגרת הערב כל עדה מתאגדת ומכינה במשותף שולחן המייצג את ארצה, תרבותה ומאכליה. האוביקט המרכזי בשולחן התצוגה הוא הפלקט, לוח מתקפל ורחב יריעה המכיל תמונות, מפות ופריטי טריוויה על ארצנו. את הפלקט לא מכינים אלא משיגים. החוכמה היא למצוא חברים חרוצים באיזור אחר שכבר הציגו באינטרנשיונל נייט שלהם ולהשאיל מהם את הפלקט. מספרים שבעצם יש פלקט אחד וותיק שמתגלגל בין גבעות רדמונד למישורי סממיש וחזרה ועל כן יש לשמור עליו מכל משמר. כבר קרו מקרים מצערים של פלקט שנזרק בשוגג והתוצאה הייתה הרת אסון לתדמיתה של מדינת ישראל ומעמדה בקרב האומות המכובדות המיוצגות בבית הספר היסודי. בגזרת האוכל, כנראה שלעולם לא נוכל להתחרות בסינים ובהודים שמביאים אל הערב מורשת קולינרית רבת שנים ומאכלים מושקעים. מאחר ופלאפל מאכלנו הלאומי הוא מסוג המאכלים שהכנה מוקדמת וחימום עושה עמם עוול, אנו נדרשים ליצירתיות ומקוריות. כשבועיים לפני המסיבה מתכנסים לדיון מעמיק, איזה מאכל דורש הכי פחות השקעה. לאחר שחילקנו בעבר דוגמיות של מיטב תוצרת הארץ: שקדי מרק, וופלים ובמבה שזכו להצלחה מסחררת, נבחרו השנה ברוב קולות כדורי שוקולד, קינוח ישראלי מסורתי ידוע (?). הערב כולל לעיתים גם מצעד תלבושות עממיות מייצגות. ליפנים יש קימונו, להודים סארי צבעוני ולגרמנים מכנסיים עם שלייקס. הילדה דורשת להשתתף במצעד, אך מהי תלבושת ישראלית מייצגת לעזאזל? כובע טמבל? איפה ניתן להשיג כזה דבר בכלל? זכורני הערב הראשון בו השתתפנו. צעדתי ליד בתי שהתהדרה בשמלה לבנה, זר פרחים וטנא (בדיוק היה שבועות) לידה צעד ילדון עטוי מדי בית"ר ירושלים ולידו ילדה בבגד ים וכפכפים. עוד היו במשלחת חייל צה"ל מיניאטורי וילד עטוף בטלית. אכן מדגם מייצג. בסופו של הערב אנו מלאי גאווה לאומית וגם כאב בטן, לתפארת מדינת ישראל.
plakat

השולחן המכובד של בנות גבעת החינוך, עם שני פלקטים… Photo by Hagit Galatzer

1 3 4 5 6