דושינקא נשמה וגלבי – ספרים מאת איריס אליה-כהן

iriselia

כור ההיתוך הישראלי מעולם לא היה חם ונפיץ כל כך

לפתוח ספר מהספריה ולמצוא בעמוד הראשון, במקום שמוקדש לציטוטים מספרים שהשפיעו רבות על הכותב/ת, שיר שנכתב על ידי מחנך כיתה י"ב 1 והמורה שלי לתנ"ך (אפרופו ציטוטים) גיורא פישר. פלאש בק אחורה במנהרת הזמן ובחזרה לתיכון. גיורא, מחנך הכיתה והמורה לתנ"ך מרביץ בנו תורה נביאים וכתובים בשילוב בדיחות קרש ואנקדוטות ממשרתו השנייה והחשובה יותר, כרפתן. אף אחד לא מקשיב, חוץ מתלמידה אחת מתולתלת קשות, שמסכמת במרץ וממנה יצלמו כולם בהפסקה. read more

רשת האימה

spiderim

זה נראה לכם קישוט…? Photo by Hagit Galatzer

בחודשי הסתיו לא נדיר לשמוע בביתנו צרחה מקפיאת דם מלווה בקולות נפץ רמים. כשבני הבית מתקרבים במרוצה לאיזור האסון, מתגלה נסיון החדירה שסוכל והפורץ המפלצתי – עכביש. רבים מהקוראים מגחכים עכשיו בביטול, אך רבים אחרים, 30% מהאוכלוסייה לפי מספר מחקרים, מהנהנים בהסכמה תוך שהם סורקים במבט חרד את פינות החדר. read more

"ילדה רגילה לגמרי" ו"החצי השני של הלילה"

 

yalda

אובר-אצ'יבר וכוכבת ריאליטי מקסימים

שידור חוזר… אבל גם שניים במחיר אחד, לא תקחו?

אני תמיד אוהבת לעיין בתקציר הביוגרפי שנמצא איפשהו על העטיפה או בתחילת הספר. זה מענין לדעת קצת פרטים על הכותב/ת, למקם אותם מבחינת גיל, רקע ואולי זה אפילו מישהו שמכירים?

נכון שמעורב פה אלמנט קל של קנאה, בעיקר כשמסתבר ששנת הלידה של הכותב גבוהה משלי… לאחרונה למשל נתקלתי בכל מיני ילידי שנות ה-80' מככבים להם על העטיפות. לא ברור מה כבר הילדים האלה הספיקו לחוות שהספיק לספר באורך מלא. טראומות מגן רינה? כשלונות מחוג יצירה? read more

החייל האחרון מאת ינון ניר

  lastsold עלילותיו של אליאב קדוש, צעיר מוכשר ממושב לא הכי טוב בדרום, כהגדרתו, בצבא ההגנה לישראל, אחת הפרות הקדושות האחרונות בחברה הישראלית. באורח פלא מגיע קדוש לקורס טיס, הדובדבן שבקצפת הצבא. מכיון שהוא לא "טייס מלידה" כמו חברו ה"צפוני" שנולד במקום הנכון למשפחה הנכונה, הוא מוצא עצמו לבסוף בטירונות צנחנים וזאת למרות שעבר את כל שלבי הקורס בהצלחה. בניגוד לקורס הטיס שמתואר כקייטנה, הטירונות מתוארת כקייטנה מהגהינום עם טירטורים, מפקדים קטנוניים, עונשים ושביזות צבאית כללית. אני לא זוכרת יותר מדי מהטירונות שלי שנמשכה עשרה ימים תמימים. רוב הזמן ניקינו. את האוהל, את הבסיס, וסירי ענק במטבח. פעילות נוספת לגיוון הייתה טבילה יומיומית של הנשק באמבט שמן שחור, רק כדי לנקות אותו בשקדנות אחר כך. הטראומה הגדולה ביותר מהטירונות הייתה דווקא היציאה הבייתה (כן, יצאנו בסופשבוע היחיד מתוך עשרת הימים…) בטירונות התהלכנו במדי ב' מהוהים ונוחים להפליא. הרגשנו קרביות למדי אפילו חבושות בכובע הפטריה הידוע לשמצה איתו הצטלמנו מחייכות מאחורי אקליפטוס. ביציאה הבייתה נאלצנו ללבוש מדי א' חדשים שזעקו "צעירות ופעירות". ההופעה המסנוורת כללה מכנסי דקרון בוהקות עם פנסים וכיסים תפוחים בגזרה שלא הולמת אף אחת, וכומתת כריש שחורה בעלת נפח שרק אח"כ למדנו להשטיח יפה מתחת למזרון. מזל שבסיס הטירוניות ג'וליס, בואכה קסטינה, שכן רק מספר תחנות אוטובוס מהמושב שלי, כך ניצלתי מהשפלה ארוכת טווח שהייתה מנת חלקן של חברותי הצפוניות שנסעו לתחנה המרכזית בת"א. עלילותיו של הגיבור מזכירות לעיתים את עלילותיו של חייל מפורסם ואמיץ אחר בשם שוויק, שנאבק בחינניות ובחוסר תוחלת בחלמאות ובאטימות הצבאית שלא משתנה לעולם, לא משנה באיזה צבא. נוסטלגיה וגעגועים לטוסט גבנ"צ מהשק"ם, מעיל דובון מחמם ביום חורף וחברויות שנשארו מימי ממד"ה והמפח"ש לצד עצב עמוק על צעירים שהלכו לבלי שוב. להשאלה מהספריה לחצו כאן

חדשות קהילתיות

IACSharonבשעה טובה ומוצלחת נפתח בסיאטל סניף של:

IACIsraeli American Council

שמטרתו גיבוש הקהילה הישראלית המקומית, חיזוק הקשר עם הקהילה היהודית המקומית ותמיכה וגיבוי במדינת ישראל. נפגשתי לקפה עם שרון פרלין, הדירקטורית האזורית של הסניף שאך נכנסה לתפקידה. שרון היא ישראלית-אמריקאית מעצם הגדרתה. היא נולדה וגדלה בפרברי וושינגטון די.סי. להורים ישראלים. בבית דיברו עברית וביקרו בישראל בכל הזדמנות. כסטודנטית למדה שנה באוניברסיטה העברית בירושלים ואף עבדה בהדרכת עובדים בשגרירות האמריקאית בישראל. לאחר קריירה ארוכה בתחום היחסים הבינלאומיים ועריכת דין, שרון חיפשה תפקיד שמשלב בתוכו גם עשייה קהילתית וחיבור ישראלי וכך הגיעה לאיי איי סי. שרון מתגוררת בסיאטל עם בעלה ושלושת ילדיה read more

אינטרנשיונל נייט

=&0=&
plate

קינוח ישראלי מסורתי Photo by Hagit Galatzer

 במסגרת מסיבות בית הספר היסודי באזורנו שמור מקום של כבוד לאינטרנשיונל נייט. זהו ערב חגיגת הדייברסיטי, הלא הוא הגיוון התרבותי, מעין ערב היכרות והוקרה לארצות ולתרבויות מהן הגענו לפני שהפכנו לאמריקאים מן השורה. במסגרת הערב כל עדה מתאגדת ומכינה במשותף שולחן המייצג את ארצה, תרבותה ומאכליה. האוביקט המרכזי בשולחן התצוגה הוא הפלקט, לוח מתקפל ורחב יריעה המכיל תמונות, מפות ופריטי טריוויה על ארצנו. את הפלקט לא מכינים אלא משיגים. החוכמה היא למצוא חברים חרוצים באיזור אחר שכבר הציגו באינטרנשיונל נייט שלהם ולהשאיל מהם את הפלקט. מספרים שבעצם יש פלקט אחד וותיק שמתגלגל בין גבעות רדמונד למישורי סממיש וחזרה ועל כן יש לשמור עליו מכל משמר. כבר קרו מקרים מצערים של פלקט שנזרק בשוגג והתוצאה הייתה הרת אסון לתדמיתה של מדינת ישראל ומעמדה בקרב האומות המכובדות המיוצגות בבית הספר היסודי. בגזרת האוכל, כנראה שלעולם לא נוכל להתחרות בסינים ובהודים שמביאים אל הערב מורשת קולינרית רבת שנים ומאכלים מושקעים. מאחר ופלאפל מאכלנו הלאומי הוא מסוג המאכלים שהכנה מוקדמת וחימום עושה עמם עוול, אנו נדרשים ליצירתיות ומקוריות. כשבועיים לפני המסיבה מתכנסים לדיון מעמיק, איזה מאכל דורש הכי פחות השקעה. לאחר שחילקנו בעבר דוגמיות של מיטב תוצרת הארץ: שקדי מרק, וופלים ובמבה שזכו להצלחה מסחררת, נבחרו השנה ברוב קולות כדורי שוקולד, קינוח ישראלי מסורתי ידוע (?). הערב כולל לעיתים גם מצעד תלבושות עממיות מייצגות. ליפנים יש קימונו, להודים סארי צבעוני ולגרמנים מכנסיים עם שלייקס. הילדה דורשת להשתתף במצעד, אך מהי תלבושת ישראלית מייצגת לעזאזל? כובע טמבל? איפה ניתן להשיג כזה דבר בכלל? זכורני הערב הראשון בו השתתפנו. צעדתי ליד בתי שהתהדרה בשמלה לבנה, זר פרחים וטנא (בדיוק היה שבועות) לידה צעד ילדון עטוי מדי בית"ר ירושלים ולידו ילדה בבגד ים וכפכפים. עוד היו במשלחת חייל צה"ל מיניאטורי וילד עטוף בטלית. אכן מדגם מייצג. בסופו של הערב אנו מלאי גאווה לאומית וגם כאב בטן, לתפארת מדינת ישראל.
plakat

השולחן המכובד של בנות גבעת החינוך, עם שני פלקטים… Photo by Hagit Galatzer

Living in Seattle

spacene

Blue sky! Photo by Hagit Galatzer

When friends and family come to visit from Israel, the undeniable truth comes out, we don’t really live in Seattle… It’s not that we lie, but Redmond and Bellevue are not the most famous cities in the world, not to mention the exotically named Sammamish and Issaquah.

Washington state itself is pretty obscure and is often confused with Washington D.C. Whenever a blizzard hits the east coast, I receive anxious phone calls at 6:00 am, “Are you guys ok? Oh, did we wake you up? Don’t you live near New-York???” read more

הכוכב הישראלי הצעיר של דיסני

newsies2_noE

Photo by NEWSIES

גל גדות, הלא היא אשת חיל, כובשת בשבועות האחרונים את הוליווד וממלאת את ליבנו גאווה לאומית. כוכב ישראלי נוסף שעדיין לא שמעתם עליו, ניתן למצוא על בימות התיאטרון בארה"ב כשהוא רוקד ושר במחזמר מבית היוצר של דיסני. זהו איתן שטיינר בן ה-11, ישראלי-אמריקאי תושב מישיגן.

איתן הוא אחד מצעירי המשתתפים במחזמר "ניוזיז" (באנגלית Newsies), עיבוד ברודווי מצליח לסיפורם הסוחף של נערי חלוקת העיתונים בניו-יורק שיצאו לקרב נגד טייקוני התקשורת וזכו. מחלקי העיתונים, הניוזיז, היו ילדים ונערים, קשי יום ויתומים, שהתפרנסו ממכירת עיתונים בקרנות הרחוב. להזכירכם, מדובר בימים שלפני עידן האינטרנט, 1899 בערך. לאחר העלאה שערורייתית של מחירי העיתונים, התאגדו נערי החלוקה לשביתה היסטורית שסחפה את אהדת הציבור והפכה לסמל מאבקם של העובדים הקטנים בתאגידים הגדולים ובעלי הכוח. read more

אוויר בצורת נערה – מאת חדווה ברגמן

hedva

חדווה ברגמן הוא שם העט של המחברת

בזמן האחרון מעיל חרדי שחור זה השחור החדש והכי סקסי זה יידיש מתנגנת, פאות מסתלסלות וקוגל ירושלמי מתוק וחריף. לטרנד אחראי אברך אחד צעיר, תכול עיניים וירא שמיים בשם עקיבא שטיסל.

עקיבא, בגילומו של השחקן יפה התואר מיכאל אלוני, ואביו, הרב שטיסל בשבילכם, בגילומו של דבל'ה גליקמן האגדי, חולקים דירה, רבים ומשלימים ביידיש ועברית לסירוגין, ומחפשים אהבה ושידוך טוב בסדרה המדוברת "שטיסל". read more

לבן על לבן

Lea_Israel_view_halil

ההר המושלג Photo by Lea Israel

בתור ילידי מדינה חמה ומזיעה יש לנו חולשה לשלג, עבורנו זהו החומר הלבן מהאגדות, הנופל מעדנות בפתיתים קלי משקל ומכסה את הנוף בשמיכה צחורה ומלכותית. בעיקר קורצות לנו פסגות ההרים המושלגות המקיפות אותנו מכל כיוון. תוך התעלמות בריאה מן העובדה ששלג פרושו גם קור כלבים, אנו מחליטים לצאת לסקי. read more

1 3 4 5 6