טלפון שבור

התמכרות בעידן הטכנולוגי ואיך בכלל הסתדרנו פעם עם טלפון לא-חכם

באופן כללי אני מחשיבה את עצמי כאחת מאותם מתי מעט בימינו שאינם מכורים לטלפון שלהם. אני נוהגת להתנשא באופן קבוע על בני משפחתי היקרים שאינם יכולים להתנתק מהמסך הקטן ונושאים אותו עימם אפילו לחדרי האמבטיה והשירותים. אני כל כך לא מכורה, שלפעמים עוברת כשעה תמימה לפני שאני בודקת הודעות בווצאפ ומה קורה בפייסבוק.

והנה, בערב רגיל ככל הערבים, נפל דבר. מסך הטלפון החשיך ונסגר ושום דבר לא עזר. בתחילה חשבתי שמדובר בחולשה זמנית שטעינה טובה תסדר. אך לא קרה כלום גם לאחר מנוחה ארוכה במטען. רציתי לפתוח את הטלפון ולהוציא את הבטריה, אבל שכחתי שהטלפונים של היום סגורים הרמטית. התיעצתי גם עם גוגל ובצעתי סדרת טקסי וודו משונים שכללו לחיצות על מגוון כפתורים שהיו אמורים לאתחל את הטלפון מחדש, ללא הועיל.

בצוק העיתים, השאלתי את הטלפון של ג'וניור. מכיון שג'וניור הוא רק בן עשר וביקשנו לעכב את ההתמכרות לטלפון במספר שנים, רכשנו לו בשנה שעברה טלפון לא-חכם. דהיינו, מתקפל כזה עם מקשים אמיתיים ובלי מסך מגע ואפליקציות, כמו של פעם. תשמעו, לא ברור איך הסתדרנו באותם ימים חשוכים. לקח לי כרבע שעה לגלות איך שולחים הודעה ואז עוד כמחצית השעה להקליד אותה…כזכור, האותיות חולקות מקום על המקשים ולכן צריך להקיש שלוש פעמים עבור האות C  למשל. בסוף התייאשתי והתקשרתי, עוד פעולה עתיקת יומין שהיינו עושים פעם לפני עידן הטקטסינג והווצאפ. read more

רק בישראל 2019

רק בישראל רוקדים ברחוב Photo by Hagit Galatzer

הרפתקאות ברכבת ישראל, תרבות במנה מרוכזת והרבה כרובית בטחינה

חלק שני בסדרת כתבות התחקיר: חודש בישראל, ההיית או חלמתי חלום? הזמן רץ כשנהנים ואני שוב אורזת מזוודה וחוויות וחוזרת לאמריקה. חודש בו עבדתי, טיילתי, פגשתי חברים ובני משפחה אהובים, ספגתי שמש ואכלתי, הרבה. במזנון של איל שני דגמתי כרובית צלויה בפיתה ואווירה צוהלת ושמחה, בשוק הפשפשים ישבתי במסעדה היפסטרית והרגשתי סיאטל, רק עם יותר טחינה. אבל הכי כיף זה לטעום במקרה איזה טעם ילדות נשכח כמו בייגלה עגול וטרי עם מלח, או רוגלה (ביחיד) ליד נס קפה קטן של ארבע אחר הצהריים. עוד דברים שיש רק בישראל, כל עונות השנה בחודש ינואר אחד – סופת אבק, ימי גשם עם מבול וברד וימי שמש של 21 מעלות צלזיוס, כמעט 70 מעלות פרנהייט! read more

שתיים דובים מאת מאיר שלו

לרגל ביקורו של מאיר שלו בסיאטל. שוב אנו בפינת הנוסטלגיה עם המלצה שפורסמה ב-2014 בגלגולו הקודם של הסיאטלון כשהיה רק ניוזלטר וכשבגרוש היה חור…

את ספרו של מאיר שלו "שתיים דובים", לקחתי ליד בציפייה מהולה בחשש. בציפיה, כי זהו אחד הסופרים האהובים עלי וספריו מלווים אותי כבר יותר מ-20 שנה (מתי לעזאזל הגעתי לגיל הזה שאפשר להגיד בו לפני 20 שנה… בקלילות שכזאת?). בעיקר שלושת הראשונים "רומן רוסי", "עשו" ו"כימים אחדים". אומנם בספר השלישי חשתי תחושת דז'ה וו מסוימת. האם שוב הוא כותב על משפחת איכרים בכפר בגליל או בעמק או בישוב הישן, שמסתירה סוד משפחתי אפל ו/או טרגדיה אנושית שהשלכותיה מהדהדות לאורך הדורות? האם שוב הוא משרטט משפחות שבטיות שמונהגות על ידי נשים חזקות ומאוכלסות בדמויות ציוריות עם שפה מיוחדת ומנהגים משעשעים? read more

הרפתקאות בארץ הקודש

תענוגות קולינריים, בילויים, טיולים ושלל הרפתקאות בטיול השנתי המשפחתי לישראל

בר מצווה של האחין סידרה לנו ביקור חורף משפחתי בישראל, שימו לב, זוהי לא חופשה, אבל זה כן כיף גדול והזדמנות לחבר את הצאצאים האמריקאים לנוף ילדותנו, תבנית מולדתנו ומשפחתנו המורחבת והאהובה. אז מה היה לנו שם:

טיול ג'יפים ברמת הגולן

אין כאן מוקשים? שאלתי את המדריך. רק מעבר לגדר, הוא השיב ברוגע ואף הצביע לעבר כמה עיגולים מתכתים שבצבצו מתוך האדמה. אחר כך עברנו בשטח אש צה"לי שגודר בשלטים שכללו את המילים "סכנת חיים" או באנגלית DANDER. שוב חפרתי למדריך: זה לא מסוכן? מה פתאום, עכשיו שבת הוא השיב בביטחון. בין לבין גם ראינו נופים מדהימים, חרמון מושלג ומרשים ואפילו מעיין גאותרמי שפרץ לו ככה סתם כשאיזה קיבוץ העביר קו מים. המעיין יוצר שלולית רותחת שאפשר לטבול בה בהנאה ביום חורף קר ואם מסתכלים בזוית הנכונה מרגישים ממש איסלנד. אם מזיזים את הראש, רואים חבר'ה בתחתונים ואת הדרוזי החביב שהתמקם בפינה עם פיתות, לבנה, זעתר ואפילו נוטלה. read more

עמוס עוז הלך לעולמו

זוכרים וקוראים את ספריו של עמוס עוז ז"ל

בסוף דצמבר הלך לעולמו עמוס עוז, מבכירי הסופרים הישראלים. עוז נחשב לאחד מהסופרים הישראלים הנקראים ביותר, גם בארץ וגם בעולם וכמובן אושיה תרבותית ישראלית. רבים מספריו נמצאים בספריה הציבורית במחוז קינג וניתנים להשאלה בעברית ואנגלית.

סיפור על אהבה וחושך – נמצא בספריה רק באנגלית וברוסית, כל העותקים מושאלים כרגע, כולל גרסת ה- EBOOK. להשאלה גם הסרט מ-2015 בבימויה ובכיכובה של נטלי פורטמן. read more

ספר מהספריה הדיגיטלית

נראה לי שכולם כבר יודעים שבספרייה העירונית הקרובה למקום מגוריכם במחוז קינג, ניתן למצוא ספרים בעברית באגף השפות הזרות. החל מרבי מכר, סופרים ישראלים, מתורגמים, קצת לילדים ובני נוער ואפילו ספרי מתכונים ופוליטיקה. בספרייה העירונית של בלוויו ניתן למצוא את המבחר הרחב ביותר אך גם ברדמונד יש כמה מדפים מלאים. הכי פשוט להיכנס לקטלוג ולהזמין משם את הספר בו חשקה נפשכם, שיחכה לכם בסניף המועדף עליכם. ואם לא בא לי לחכות ומתחשק לי לקרוא ספר בעברית עכשיו ובזה הרגע? גם זה אפשרי. read more

מחווה של רצון טוב

יד אל יד

אימייל בעבודה הזמין אותי לתת פרשנות תרבותית למגוון מחוות יד המשמשות כביטויים כגון אגודל מורם בכף יד מאוגרפת (אוקיי), כף יד פרושה מופנית לעבר הדובר (עצור), או אצבע ואגודל מחוברות בעיגול ושאר האצבעות ישרות (הכל טוב) וכדומה. התבקשתי להגיד אם המחוות שהוצגו בתמונות הם מחוות בעלות משמעות גסה מבחינתי ואם לא, מה הן מסמלות בתרבות הישראלית. הכוונה היא כמובן להימנע מפאדיחת-על שעשויה לקרות אם לדוגמא ישלבו במוצרי החברה תצלום או איור של מחווה מסוימת שכאן באמריקה עוברת חלק, אך בהקשר תרבותי אחר או בארץ אחרת, יש לה משמעות שונה לגמרי. read more

חדר משלי

חדר ללא בריחה

פעם ראשונה שיצאתי לחופשה, סליחה, נסיעת עבודה מטעם המעסיק הנוכחי, חברת התוכנה הקטנה של אזור סיאטל. ולמה פליטת הקולמוס חופשה במקום עבודה? זה לא שנחתי לי שם רגל על רגל, אלא עבדתי שעות ארוכות כמו שתמיד קורה בכנסים מקצועיים. אבל נסיעת עבודה היא כן סוג של חופשה להורים עסוקים ובעיקר לאימהות עסוקות. למרות הלו"ז הצפוף שציפה לי מן הבוקר עד הערב, מדובר היה רק בעבודת היום שלי ולא בשאר שבע המשרות אותן אני מתחזקת על בסיס יומיומי בבית: נהגת-בוס, מבשלת, חדרנית\כובסת, אחות רחמנייה, מש"קית חינוך, מתאמת חוגים ופעילויות, והמשרה החשובה מכל: מאתרת מצאי ומלאי – שעונה על השאלה המעצבנת "אמא, איפה שמתי את ה…?" read more

אדם זר מאת הרלן קובן

אמריקה, עיר פרברית של המעמד הבינוני ומעלה. בתים רחבי ידיים שערכם עולה בהתמדה ואורח חיים נוח שאחזקתו מצריכה עבודה תובענית בעלת משכורת נאה. בתי הספר מככבים בראש רשימת בתי הספר הטובים של המדינה. טובים כל כך עד שאין צורך לשלוח את הילדים לבתי ספר פרטיים. אחר הצהריים הולכים הילדים לחוגי ספורט. אלו לא סתם חוגים להעברת הזמן או שמירה על כושר ופעילות ספורטיבית, מדובר על תוכנית חיסכון והכנה לקולג'. read more

President Roosevelt and the Holocaust

 

Original articles from Laurence's collection, photo by Hagit Galatzer

A lecture sponsored by the Seattle Holocaust Center of Humanity at the Big Picture Cinema

"I've always loved history," says Laurence Stern, a former professional photographer who decided to pursue his dream and devote his time to historical-political research. "It's important to have a patient wife, because you get consumed by this,” says 83 years old Laurence. During a study of the writings of Presidents Truman and Roosevelt, Laurence discovered interesting documents that painted a different light on President Roosevelt's attitude towards the Jews during World War II and the Holocaust. Some of his findings, found on microfilm, were received and accepted for documentation at Yad Vashem, the Holocaust center in Jerusalem.

Much criticism was voiced about Roosevelt and his policy on Jewish immigration to the United States before and during World War II. Was everything possible done to help the Jews in Europe?
Roosevelt, who spoke fluent French and German, read Mein Kampf in both German and English and recognized the Nazi threat early on. He predicted that a war with Germany would take place at some point. In 1933, he told the Jewish leaders in the States to warn the Jews of Germany and urge them to leave the country. On the other hand, immigration laws for many countries, including the United States, were strict and included immigration quotas. Various documents and letters from the president revealed that his attitudes towards the Jews were favorable. In fact, his initiatives to increase immigration quotas failed due to lack of support in the Congress and Senate.

Among the famous examples to the congress objection to help Jewish European immigrants during World War II, Laurence recalled the story of the ship St. Louis. The ship, carrying close to a 1000 Jewish refugees, fled Germany in 1939 for Cuba. After Cuba denied its entrance the ship sailed for Florida and was rejected by the US government. After Cuba and the U.S denied entry, Roosevelt asked Canada to allow the vessel to refuel so that it could return to Europe. He pressured four countries to hold a lottery to accept the refugees that nobody wanted. Finally, Holland, Belgium, France and England each accepted 25 percent. Miraculously, about 75% of the ship’s passengers survived the war. Another initiative to bring twenty thousand Jewish children from Europe to the United States failed as well.

Even though Roosevelt's closest advisors included a relatively large number of Jews, this did not help his pro-Jewish initiatives. Antisemitism was prevalent in the United States and around the world before and during World War II. Although no official laws existed, Jews were prevented from moving into certain neighborhoods, working in certain companies or belong to different organizations. There were even quotas in Universities.

Talking with the crowd, photo by Hagit Galatzer

Laurence concluded his lecture with the establishment of the State of Israel and recalled that Roosevelt met with three major Arab kings, the king of Saudi Arabia, the king of Egypt and the Ethiopian Emperor, towards the end of World War II and asked for their support in the idea of a Jewish state. Roosevelt, one of the most popular presidents in US history and the only one elected to four terms, passed away shortly after, but the State of Israel was established after all.

Laurence Stern’s lecture was both engaging and informative. The audience was quite impressed with the incredible variety and amount of historical memorabilia Laurence brought to illustrate his points and explain this period in our history. The lecture was part of a fund raiser for the Seattle Holocaust Center for Humanity, and the end of the successful event, Laurence presented the donation check to Dee Simon, the Center’s executive director.

Laurence Stern with Dee Simon, photo by Mark Stern

 

The Big Picture Cinema is a well-kept Seattle gem, hidden on the basement floor of an old building on First Avenue. The intimate cinema features up-to-date movies and hosts private events with a well-stocked bar and a saloon-vibe hospitality area. Mark Stern, co-founder and Laurence's nephew, says the cinema has been going strong for 20 years now.

 

 

1 2 3 7