המרכיביים הסודיים של האהבה – מאת ניקולה בארו

רומנטיקה קלילה בשיק פריזאי מעודן או מה צריך כדי לרקוח רב מכר

ספר קיץ קליל ורומנטי שעל הדרך גם ילמד אתכם קצת צרפתית ויעורר את החושים עם קורטוב בישול צרפתי, מה עוד אפשר לבקש? מבלי לגלות את רזי העלילה נרמוז רק שיש בסיפור את כל המרכיבים הנדרשים לתבשיל ספרותי מנצח ורב מכר. קודם כל הלוקיישן, העיר הרומנטית בעולם, הלא היא פריז, על כל שכיות החמדה התיירותיות שלה, רחובות קטנים, גשרים ציוריים על נהר הסיין, חנויות פרחים אלגנטיות, חנויות ספרים נידחות שנכנסים אליהם בטעות ויוצאים בשלל רב. וכמובן, מסעדות, החל מהמפורסמות ביותר הנזכרות בכל מדריכי התיירים ועד הקטנות, החמודות, המסתתרות ברחובות הצדדיים מאחורי וילונות מלמלה לבנים. read more

תום שנות התום

מה באמת צריך להביא לטקס הסיום של התיכון ואיך מקמבנים כובע מרובע על רעמת תלתלים?

בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון, עליתי על הבמה ולחצתי בהתרגשות את ידם של צוות המורים של תיכון אזורי באר-טוביה שכלל, בין השאר, את המשוררים אגי משעול וגיורא פישר. אחרי הטקס המכובד הוחלפה השמלה השחורה שקניתי בתל אביב במחיר מופקע בג'ינס קצר וחולצה גזורה וחושפת קו חזייה לפי מיטב אופנת המושבים והקיבוצים של 1993. הקהל המתין בציפייה להופעה של היוד-ביתניקים, הצגה שלמה שהופקה במשך חודשים ע"י מחזור ל"א. read more

הראיון האחרון – אשכול נבו

לא מזמן שוחחתי עם הסופר אשכול נבו בשעת לילה מאוחרת. לא שיחה ראשונה שלנו, אגב. לא שאני מדברת עם סופרים נחשבים בישראל על בסיס קבוע, אבל עם אשכול יצא לי לדבר כבר מספר פעמים, שיחות די אישיות אפשר להגיד, מלוות בפתיחות וגילוי לב. שאלתי אותו על מחסומי כתיבה ואיך הוא מתמודד איתם והאם גם הוא חווה מחשבות מטופשות של מה יגידו ומה יחשבו. בזמן שאשכול חשב על התשובה, לגמתי תה צמחים בספל גדול ושיכלתי את רגלי היחפות על הכורסא. אשכול החמיא לי על השאלה והתרווח בכיסא שבמשרדו הבייתי הנעים. מנורה שולחנית הפיצה אור חלש וחמים והאירה את פניו מן הצד, הצד בו הוא ממש מזכיר את פול ניומן בצעירותו. read more

דרקונים ובועות סבון

איך לא הרווחתי מיליוני דולרים ולמה כדאי לקרוא ספרים, זהירות ספויילרים

לא רבים יודעים זאת, אבל אני המצאתי את סדרת הטלוויזיה המפורסמת משחקי הכס. הדבר קרה לפני שנים רבות, אי שם בשנת 1999. אחרי חודשיים של התמכרות קשה, בהם הלכתי לכל מקום ובתיקי ספר כיס עב כרס באנגלית (!) ובו עלילותיהם הנפתלות של משפחות סטארק, לאניסטר, באראת'יאון, טארגאריאן ושאר החבריה העליזה של קינג'ס לאנדינג (לא תתפסו אותי אומרת מעלה-מלך או ג'ון שלג בחיים…)
כשסיימתי לקרוא את 1000 העמודים הראשונים ולפני שהתחלתי את הכרך השני, הרמתי לרגע את הראש נפעמת ואמרתי לבן זוגי, זה שהביא הבייתה את הספר הממכר, שיש פה חומר מעולה לסדרת טלויזיה איכותית שתרוץ במשך עונות רבות ותשבור שיאי רייטינג ופרסי אמי. בעצם, אמרתי אופרת סבון, אבל מי מדקדק בקטנות, הרעיון זה מה שחשוב. read more

איפה את ברנדט? מאת מריה סמפל

למרות שהמדור בדרך כלל ממליץ על ספרות ישראלית עכשווית, לפעמים מתחשק להתאורר עם איזה תרגום משובח. משהו שלא קשור למציאות הישראלית הלא פשוטה שלנו, לא סכסוך ישראלי-ערבי, לא דור שני לשואה ובלי חוויות מן הלינה המשותפת בקיבוץ. אז כמו שאומרים כאן, אם לא אורגני אז לפחות לוקאלי ומה יותר לוקאלי מסיפור שמתרחש בסיאטל? read more

אביב הגיע אלרגיה באה

איך אומרים אלרגיה בעברית ולמה אין לכל המחלות שמות מחורזים ועליזים

בכל אביב, מאז שעברנו לאזור סיאטל, אני בטוחה שחליתי בשפעת איומה מלווה בסימפטומים מציקים של עיטושים ללא סוף, אף דולף והרגשה כללית מחורבנת. לוקח לי כשבוע להיזכר שלא מדובר בצינון או מחלת חורף (החורף נגמר מזמן) אלא באלרגית אביב עונתית התוקפת רבים מאיתנו עם פרוץ הפריחה והאבקנים. אלרגיה בעברית תקנית זה רגשת על משקל אדמת וחצבת, לא עלינו. ואילו אלרגיה עונתית מכונה גם קדחת השחת וחבל שלא כל המחלות מתהדרות בשם מחורז וקליט שכזה. read more

מלכת היופי של ירושלים מאת שרית ישי-לוי

מלכת-היופי-של-ירושלים

ספר זה הומלץ לי על ידי אמא שלי שאהבה אותו מאוד, לדבריה זהו רב מכר שזכה להצלחה רבה בארץ. מיד נתקפתי דחף עז לקרוא את הספר ולא לאהוב אותו, סתם מן דווקא ילדותי שכזה. הרי פעם כל דבר שההורים אהבו סווג אוטומטית כמשעמם ובלתי מגניב בעליל. מן רפלקס מותנה שהולך ונחלש עם הגיל ועם תבונת השנים ובעקבותיה ההבנה שאנחנו יותר דומים להורים שלנו מאשר לילדים שלנו… read more

טלפון שבור

התמכרות בעידן הטכנולוגי ואיך בכלל הסתדרנו פעם עם טלפון לא-חכם

באופן כללי אני מחשיבה את עצמי כאחת מאותם מתי מעט בימינו שאינם מכורים לטלפון שלהם. אני נוהגת להתנשא באופן קבוע על בני משפחתי היקרים שאינם יכולים להתנתק מהמסך הקטן ונושאים אותו עימם אפילו לחדרי האמבטיה והשירותים. אני כל כך לא מכורה, שלפעמים עוברת כשעה תמימה לפני שאני בודקת הודעות בווצאפ ומה קורה בפייסבוק.

והנה, בערב רגיל ככל הערבים, נפל דבר. מסך הטלפון החשיך ונסגר ושום דבר לא עזר. בתחילה חשבתי שמדובר בחולשה זמנית שטעינה טובה תסדר. אך לא קרה כלום גם לאחר מנוחה ארוכה במטען. רציתי לפתוח את הטלפון ולהוציא את הבטריה, אבל שכחתי שהטלפונים של היום סגורים הרמטית. התיעצתי גם עם גוגל ובצעתי סדרת טקסי וודו משונים שכללו לחיצות על מגוון כפתורים שהיו אמורים לאתחל את הטלפון מחדש, ללא הועיל.

בצוק העיתים, השאלתי את הטלפון של ג'וניור. מכיון שג'וניור הוא רק בן עשר וביקשנו לעכב את ההתמכרות לטלפון במספר שנים, רכשנו לו בשנה שעברה טלפון לא-חכם. דהיינו, מתקפל כזה עם מקשים אמיתיים ובלי מסך מגע ואפליקציות, כמו של פעם. תשמעו, לא ברור איך הסתדרנו באותם ימים חשוכים. לקח לי כרבע שעה לגלות איך שולחים הודעה ואז עוד כמחצית השעה להקליד אותה…כזכור, האותיות חולקות מקום על המקשים ולכן צריך להקיש שלוש פעמים עבור האות C  למשל. בסוף התייאשתי והתקשרתי, עוד פעולה עתיקת יומין שהיינו עושים פעם לפני עידן הטקטסינג והווצאפ. read more

רק בישראל 2019

רק בישראל רוקדים ברחוב Photo by Hagit Galatzer

הרפתקאות ברכבת ישראל, תרבות במנה מרוכזת והרבה כרובית בטחינה

חלק שני בסדרת כתבות התחקיר: חודש בישראל, ההיית או חלמתי חלום? הזמן רץ כשנהנים ואני שוב אורזת מזוודה וחוויות וחוזרת לאמריקה. חודש בו עבדתי, טיילתי, פגשתי חברים ובני משפחה אהובים, ספגתי שמש ואכלתי, הרבה. במזנון של איל שני דגמתי כרובית צלויה בפיתה ואווירה צוהלת ושמחה, בשוק הפשפשים ישבתי במסעדה היפסטרית והרגשתי סיאטל, רק עם יותר טחינה. אבל הכי כיף זה לטעום במקרה איזה טעם ילדות נשכח כמו בייגלה עגול וטרי עם מלח, או רוגלה (ביחיד) ליד נס קפה קטן של ארבע אחר הצהריים. עוד דברים שיש רק בישראל, כל עונות השנה בחודש ינואר אחד – סופת אבק, ימי גשם עם מבול וברד וימי שמש של 21 מעלות צלזיוס, כמעט 70 מעלות פרנהייט! read more

שתיים דובים מאת מאיר שלו

לרגל ביקורו של מאיר שלו בסיאטל. שוב אנו בפינת הנוסטלגיה עם המלצה שפורסמה ב-2014 בגלגולו הקודם של הסיאטלון כשהיה רק ניוזלטר וכשבגרוש היה חור…

את ספרו של מאיר שלו "שתיים דובים", לקחתי ליד בציפייה מהולה בחשש. בציפיה, כי זהו אחד הסופרים האהובים עלי וספריו מלווים אותי כבר יותר מ-20 שנה (מתי לעזאזל הגעתי לגיל הזה שאפשר להגיד בו לפני 20 שנה… בקלילות שכזאת?). בעיקר שלושת הראשונים "רומן רוסי", "עשו" ו"כימים אחדים". אומנם בספר השלישי חשתי תחושת דז'ה וו מסוימת. האם שוב הוא כותב על משפחת איכרים בכפר בגליל או בעמק או בישוב הישן, שמסתירה סוד משפחתי אפל ו/או טרגדיה אנושית שהשלכותיה מהדהדות לאורך הדורות? האם שוב הוא משרטט משפחות שבטיות שמונהגות על ידי נשים חזקות ומאוכלסות בדמויות ציוריות עם שפה מיוחדת ומנהגים משעשעים? read more

1 2 3 8