החיים שלה יפים

השבוע, בעודי סורקת כותרות אמינות ומקוריות בווי-נט ובולסת סלט בקופסת פלסטיק מהבית, נתקלתי בכותרת הבאה: "בעלות של מיליונים: ניקול ראידמן משיקה קריירה מוסיקלית". אני חיה בארה"ב כמעט 15 שנה, או בסלבריטאית, מאז שנינט זכתה בכוכב נולד. אין לי יכולת או זמן להתערות בנבכי תעשיית הידוענים הישראלית העניפה. מרבית השמות במדורי הרכילות זרים לי ואין לי מושג מה היו 15 דקות התהילה בה קנו את עולמם ובאיזו תוכנית ריאליטי זה קרה. אבל שמעה של הגברת ראידמן דווקא הגיע לאוזני. צפיתי בקליפים מרותקת ובפה פעור.

בעצם, יהיה מעליב לקרוא לזה קליפים. בזמנו, הציב פיטר ג'קסון, בימאי טרילוגיית "שר הטבעות", שיא חדש בהפקות מושקעות. סרטיו הצריכו אלפי ניצבים, תלבושות ותחפושות, צולמו בכל רחבי העולם וכללו בניית עיר שלמה (הוביטון – הקיימת עד היום בניו זילנד), אולי רק סדרת "משחקי הכס" הציבה אתגרי הפקה גדולים יותר, ושם גם השתמשו במחשבים כדי ליצור את מרבית האפקטים. שלישיית השירים של ניקול עקפה את ההוביטים והדרקונים בסיבוב, עם לוקיישנים אקזוטיים בתאילנד, צרפת, וונציה ואודסה, מלתחה מפוארת (קוטור!) של עשרות תלבושות מעוצבות, צוותי ענק של ספרים ומאפרים – וזה רק לכל אחד מאלפי הניצבים… ההפקה מפתיעה באיכותה ומקורות בתעשייה (תומר) זוקפים את ההישג ליכולות הניהול והשליטה החזקות של ניקול ולמעורבותה הישירה בתכנון, ואולי גם לתקציב הבלתי מוגבל…

בשיר הראשון "אשה קטנה עם כוח" ("…מעיפה לכם ת'מוח") ניקול שרה את סיפור חייה ועלייתה מ"הזבל" לתהילה בחרוז התמוה במקצת, "להגיע לשמיים, נוצצים בין הרגליים". כשהיא לא מצטערת על כל מה שהיה בדרך והביא אותה עד הלום. השיר עצמו, איך להגיד, הוא לא החלק המעניין בסיפור. נאמר רק שאחרי שהתגברתי על התדהמה והרעד הלא רצוני שאחזו בי כשהזמרת פצחה בשיר ועוצמתן הלירית העמוקה של המילים החלה לחלחל לתודעתי, התחלתי להנות מהעניין. את הפזמון כבר זמזמתי עוד בטרם הסתיים, שכן מדובר בשיר קליט ואף קצת מוכר, מהזן הנדבק ואיננו מרפה מבית היוצר של מעצמת האירוויזיונים, דורון מדלי.

בשיר השני והמבדר מכולם לטעמי, "מחפשת את האחד", ניקול מופיעה כדיילת אוויר ממורמרת החולמת על עתיד קסום עם איש עסקים שרמנטי ומסתורי, המוכר לצופים ובעיקר לצופות בשם אקי אבני. בקליפ מפציעים גם חנה לסלו, ננסי ברנדס וילדיה של ניקול, מישל וריצ'רד, דור שני לסלבריטאות, שמודיעים לעולם בגאווה "אמא שלנו עפה על עצמה". עוד מככבים, נבחרת מלכות דראג שגונבת את ההצגה וחיקוי מדויק ומפתיע של רפי גינת. זוהי גלויה אינסטגרמית ופוטוגנית להפליא המאפשרת לנו הצצה על חיי היפים, הנכונים והעשירים – כפי שהם היו רוצים להיראות… דמיינו כל פוסט סלבריטאי, מצטלם היטב וממומן שראיתם בעבר, והוא יופיע בקליפ, רק בגרסא מוגזמת ומפוארת יותר: שייט ביאכטה אדירת מימדים שמצריכה צילום אווירי על ידי צי רחפנים. טיול קסום בג'ונגלים של תאילנד, כולל פילון חמוד, שלא רוכבים עליו כי זה אכזרי. רכיבה רומנטית על סוסים בחוף הים על רקע שקיעה, פלוס גלים מתנפצים ותחפושת של קאובוי. והגרנד פינלה – הצעת נישואין בכריעת ברך וטבעת יהלום ענקית שתופיע אחר כך בקלוז אפ על כף יד מטופחת.

בשיר השלישי, "צ'או בייבי", העלילה מתקדמת כעשור לאחר חתונתם של ניקול ואקי כשחיי השגרה השוחקים בארמון האיטלקי המפואר נותנים בבני הזוג את אותותיהם. אקי מתעכב בעבודה וניקול חוטפת עצבים ומראה לו מי פה הבוסית בסצינות אקשן מבדחות. בסוף, אחרי טיול מאורגן בתעלות וונציה וביקור בכיכר סן מרקו בדיוק בזמן פסטיבל המסיכות המפורסם, הם משלימים וחיים בעושר ועושר עד השיר הבא. הבחירה באקי אבני לתפקיד בן הזוג ואיש המסתורין, המתגלה כרוצח שכיר חייכן וחובב חליפות יוקרה, היא לא פחות מגאונית וקולעת בול לנתח השוק שלי, בנות ה-40 פלוס (אני יודעת, אני יודעת, אני בכלל לא נראית). אני זוכרת בערגה את אקי, שהיה חביב הבנות החתיך עוד בשנות ה-90 בימי תוכנית הנוער תוסססס, לפחות עד שנשא לאשה את אלילת המילקי, סנדי בר, וטס איתה לרילוקיישן בלוס אנג'לס. (מאז הם כבר הספיקו לחזור לארץ ולהתגרש).

הטוקבקים והמבקרים אמרו את דברם ללא חשבון, "אי אפשר לקנות כישרון", "אישה קטנה עם כסף", "געגועים לפנינה רוזנבלום…" ויחד עם זאת, לאשה הזאת היה חלום. ולא חשוב אם החלום היה לשיר על במה או להתגפף עם אקי אבני או שניהם גם יחד, היא הלכה עד הסוף והגשימה אותו בגדול, במוגזם וכמו שכנראה רק היא מסוגלת. היא בטוח ידעה שתהיה ביקורת על יכולותיה המוזיקליות ויהיו ריכולים אינסופיים על הרומן שהיה או לא היה עם אקי. ביקורת וריכולים שהיא לקחה ומינפה בהצלחה לטובת יחסי ציבור ופרסום, ולראיה, מספר הצפיות ב"אשה קטנה עם כוח" ביו-טיוב עבר כבר מזמן את רף המיליון ועוד כוחו במותניו.

אולי זאת רק ההתחלה, וניקול בדרך לכיבוש מצעדי הפזמונים ולקראת סיבוב הופעות עולמי, מופע קבוע בלאס ווגאס וראשות הממשלה. ואולי כל ההפקה הגרנדיוזית הזאת הייתה רק מקלט מס מתוחכם, ימים יגידו. היטיבו לסכם יוצרי ארץ נהדרת – "שרפו תקציב של סרט מרוול על קליפ בת-מצווש לאשה בת 40…" וכמו שיודע כל מי שהפיק פעם מצגת לבר\בת מצווה, זה לא קל בכלל. בכל מקרה, אני מסירה בפניה את הכובע על האומץ לעשות את מה שבא לה בלי לחשוש ממה יגידו ומה יחשבו – ורק בשביל זה, החיים שלה יפים.

Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

Latest posts by Hagit Galatzer (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

84 − = 83