שמחת אמו

ככה הם סופגים מידע היום

לאחר שבוע בלבד בחטיבת הביניים החדשה ניגש אלי ג'וניור ובאמתחתו מסקנה חשובה – "אני לא אוהב ללכת לבית הספר, זה לא כיף." חיבקתי אותו בחום ואמרתי בהקלה "יופי, אתה ילד נורמלי!" אם היה אומר לי שהוא מת על בית הספר ורק מחכה ללכת לשם, הייתי מן הסתם דואגת, אולי אפילו מתייעצת עם רופאה או פסיכולוגית או שתיהן גם יחד.

הדבר הזכיר לי את הקטע המפורסם מתוך הספר "שלושה בסירה אחת" על הילד "תוגת אמו". ילד שמשאת נפשו הייתה להצטיין בבית הספר, להכין שיעורים ולזכות בפרסים ותעודות כדי להביא נחת להוריו. לצערו הרב, דווקא ילד שקדן זה היה לוקה בכל מחלות הילדות ונאלץ להפסיד ימי לימודים רבים. בעוד חבריו, שהיו משחקים בחוץ עד מאוחר ברוח פרצים, עם שיער רטוב (!) או אוכלים בדוכני רחוב מפוקפקים בתקווה ללקות באיזה מיחוש ולהישאר בבית, רק חיזקו את גופם והיטיבו את בריאותם.

כדי להוכיח שלא המצאתי את הסיפור המשעשע בעצמי (ג'וניור מאמת כל פיסת מידע שנתקל בה במספר מקורות אינטרנטים אמינים) חיפשנו קצת ברשת וחיש מהר מצאנו את הפרק הראשון בספר. הנער שקע בקריאה שהופרעה מדי פעם על ידי פרצי צחוק רמים. אודה שהתרגשתי. זהו לא דבר של מה בכך ללכוד את תשומת ליבם של בני הדור הצעיר, דור שרגיל לריגושים קצרים, מיידים, אינטנסיביים ועמוסי מידע. ג'וניור למשל, מתחבר באיפוזיה אל המחשב המשדר ערוצי יו-טיוב, בידו האחת קונסולת משחקים ובשנייה איי-פד באמצעותו הוא משוחח עם חבר שגם הוא משחק במקביל, וזה ככה בקטנה, באחר צהריים רגוע. אז לשקוע בספר אמיתי ועוד כזה שנכתב מזמן, בסוף שנות ה-80 הרחוקות, של המאה ה-19…

קשה להאמין שמדובר בספר משנת 1889, בעיקר בגלל התרגום העברי המופתי שלא נס ליחו מאת יאיר בורלא ז"ל. יש אף האומרים שהמתרגם לקח לעצמו חירויות מסוימות ושינה פה ושם, עד שהתרגום שיצר מצחיק יותר מהמקור, הנחשב בעצמו לאבן דרך בהומור הבריטי. לכל הדעות, אם באנגלית או בעברית, מדובר בספר נהדר שמככב ברשימת הספרים הטובים ביותר של כל הזמנים.

בקיצור, עוד לא אבדה תקוותו של המין האנושי. ילדים הם עדיין ילדים, שלא אוהבים להכין שיעורים וללכת לבית ספר. וספר טוב נשאר ספר טוב, גם אחרי יותר מ-100 שנה, ואפילו אם קוראים אותו במכשיר אלקטרוני.

טיפים נוספים לעידוד קריאה אצל ילדים תוכלו למצוא בפינה המשפחתית של לילך. ולמי שקרא מזמן ומתגעגע, הספר נמצא בספרייה באנגלית.

Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

Latest posts by Hagit Galatzer (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

81 − 76 =