רק בישראל 2019

רק בישראל רוקדים ברחוב Photo by Hagit Galatzer

הרפתקאות ברכבת ישראל, תרבות במנה מרוכזת והרבה כרובית בטחינה

חלק שני בסדרת כתבות התחקיר: חודש בישראל, ההיית או חלמתי חלום? הזמן רץ כשנהנים ואני שוב אורזת מזוודה וחוויות וחוזרת לאמריקה. חודש בו עבדתי, טיילתי, פגשתי חברים ובני משפחה אהובים, ספגתי שמש ואכלתי, הרבה. במזנון של איל שני דגמתי כרובית צלויה בפיתה ואווירה צוהלת ושמחה, בשוק הפשפשים ישבתי במסעדה היפסטרית והרגשתי סיאטל, רק עם יותר טחינה. אבל הכי כיף זה לטעום במקרה איזה טעם ילדות נשכח כמו בייגלה עגול וטרי עם מלח, או רוגלה (ביחיד) ליד נס קפה קטן של ארבע אחר הצהריים. עוד דברים שיש רק בישראל, כל עונות השנה בחודש ינואר אחד – סופת אבק, ימי גשם עם מבול וברד וימי שמש של 21 מעלות צלזיוס, כמעט 70 מעלות פרנהייט!

הכל בפיתה במזנון של איל שני באבן גבירול, תל אביב Photo by Hagit Galatzer

הנה באה הרכבת

רבים שבחו אותי על האומץ והבחירה בתחבורה ציבורית, בעצם פשוט לא רציתי להתמודד עם אתגרי חניה ופקקים בתל אביב. אז התקנתי אפליקציות כמו Moovit  למציאת קווי אוטובוס (שהגיעו בזמן הנקוב, רוב הזמן) ואת האפליקציה של רכבת ישראל ויצאתי לדרך. רגע, יש לך כרטיס רב-קו?
כרטיס משולב וקצת מבלבל שלקח מנהגי האוטובוסים את החלק הכי כייפי בעבודה – מתן עודף במכשיר המגניב, זה שלחיצה זריזה עליו מוציאה זרם של מטבעות בקליק מתכתי מענג. כשמגיעים לתחנת הרכבת, מניחים את הכרטיס במכונה האוטומטית ועכשיו חידון, מי מבין את המשפט: "טרום תיקוף ערך צבור"? אפילו הטלפון תיקן לי שלוש פעמים.

כשהתגברתי על מכשולי השפה (מה עושים תיירים ועולים חדשים?) עליתי על הרכבת, לא לפני שנהניתי ממנעמי התחנה:
מכונה אוטומטית לממכר קוטג' ומילקי! אפשר גם לרכוש קרקר לחמית ולעשות מזה ממש ארוחה. יש גם ספריה חינמית בתחנה וגם פסנתר בו אפשר לנגן להנאת הנוסעים הממתינים. ביום חמישי אחד בבוקר, היו באשדוד גם ילדים מקסימים שחילקו חלות לשבת לזכר חלל מצוק איתן.

ספר וצידה לדרך בתחנות הרכבת Photo by Hagit Galatzer


עוד ברכבת, מפגשים מוזרים שיכולים לקרות רק בישראל. צנחן קרבי חובש כיפה, עם נשק וגיטרה, שפצח בשיר שקט פרי עטו. אז גם התברר שהוא עולה חדש מגרמניה, בן למשפחה יהודית שנקשר לישראל ועלה לבדו לפני שנתיים מהמבורג. סיפורו האופטימי והמרגש השאיר אותי עם דמעות בעיניים בדרך לעבודה. בדרך חזרה, פגשתי צליין רוסי לבוש כקאובוי אמריקאי (הוא גר פעם בנאשוויל טנסי ואוהב מוסיקת קאנטרי) שהיה בדרכו לאתר הטבילה בירדן ליד יריחו, כדי לפגוש שם את ישו בחג ההתגלות הרוסי אשר נחגג ב-19 לינואר. בכוונתו להגיע ליריחו באמצעות טרמפים מאשקלון… שוב, אופטימיות חסרת גבולות שהשאירה אותי משתאה ומחוייכת.

דויד, הצנחן החייכן והאופטימי מהמבורג Photo by Hagit Galatzer

הופעות, הצגות, סרטים ותנך בבית הנשיא

בנסיון לספוג כמה שיותר תרבות ישראלית בחודש אחד צפיתי בשני סרטים ישראלים, שלוש הצגות, שתי הופעות סטנד-אפ, הופעה מדליקה של שירי שנות ה-80 במועדון ביהוד והרצאה מרתקת שכללה ערב טעימות מרקים במושב. אה ופגשתי גם את הנשיא, ז"א ראיתי אותו מרחוק, בשיעור תנך של מיזם 929.
במיזם, שפועל כבר מספר שנים, קוראים פרק אחד ביום בתנך ולומדים אותו בקבוצות לימוד או באופן עצמאי. השיח המתנהל סביב הפרק היומי ברשת מביא נקודות מבט אישיות של אנשי ונשות הגות ורוח, יוצרים ויוצרות ונשות ואנשי ציבור בכירים המאירים את הספר הותיק באור חדש. הנשיא שהציג עצמו בתור "בן זוגה של רעית הנשיא" הקדיש את דבריו לבני משפחות שכולות שהגיעו לשיעור, נפרד מרונה רמון ועמוס עוז, חברו לספסל הלימודים, שהשתתפו שניהם במיזם ולא שכח לברך אפילו בני משפחה מניו יורק שבאו לחגוג בת מצווה. ריגשו גם העיתונאית גל גבאי, מראשי המיזם בשיתוף עם הרב בני לאו, והזמרת נטע אלקיים ובן זוגה בשירים במרוקאית.

הגברת נחמה ריבלין ובן זוגה בבית הנשיא Photo by Hagit Galatzer

מומלצים לצפיה בחורף 2019

הסרט ליידי טיטי – בימוי ותסריט מאת אסתי עלמו וקסלר, צוות השחקנים מורכב כמעט כולו מבני העדה האתיופית. הסיפור הקומי ביסודו, הוא רעיון מוכר של החלפת זהויות. קאי, זמר כושל, בורח מגובי השוק האפור בתל אביב וחוזר לשכונת מגוריו ולבית אמו בגטו אתיופי בעיירה אלמונית. כשהגובים האלימים מגיעים גם לשם, הוא מתחפש לאישה ומצליח להתחמק בדקה האחרונה היישר לראיון עבודה במתנ"ס השכונתי כמנהלת סדנא להעצמת נשים. מתחת לסיטואציות הקומיות המתבקשות מסתתרות אמיתות כואבות על גזענות בחברה הישראלית ואפליה עדתית ומגדרית, או כמו שמסכמת הדמות הראשית בסוף הסרט "להיות אשה ואשה אתיופית, זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים". גונבים את ההצגה שחקן המשנה בבירו טשלה שהוא פשוט גרסא אתיופית של מריאנו מארץ נהדרת, ותהילה ישעיהו אדגה המעולה בתפקיד האם הפולניה, סליחה, האתיופית המעוררת רגשות אשם. מומלץ מאוד!

גם הסרט סיפור אחר, של הבמאי אבי נשר, מומלץ. שני סיפורים שזורים על קבלה והכלה בחברה הישראלית או כמו שאומרת השחקנית הראשית, ג'וי ריגר המהממת לאביה בסרט, יובל סגל: "מה יותר גרוע אבא, חתן ערבי או חתן חרדי?"…

The great music of the 80's with the amazing S.R.F band, Photo by Hagit Galatzer

הצגה בהבימה מיקה שלי – סוג של מחזמר המבוסס על שיריו של יאיר רוזנבלום, שירי הלהקות הצבאיות המוכרים והאהובים. סיפורה של מיקה קדוש וחבריה העומדים לפני גיוס לצהל בשלהי 1966. העלילה קצת מאולצת ומורכבת וכמובן, רק בישראל מערבבים במחזמר אחד סצינות מצמררות של מלחמות והלם קרב לצד בדיחות עדתיות. התפאורה המושקעת, השירים, הנוסטלגיה וצוות השחקנים המעולה עושים את העבודה, ביניהם יובל דיין, בעלת הקול המדהים, מיקי קם בהופעה מצוינת ויעקב כהן כאבא של מיקה, בעל המכולת הנרגן.

הכוכב הבא לאירוויזיון – ההתרגשות כבר בשיאה לקראת תחרות האירוויזיון שתיערך בשעה טובה בישראל בחודש מאי. אך מי יהיו הזמר/זמרת/להקה שייצגו אותנו בתחרות המכובדת?
זוהי אחת מתוכניות הריאליטי היחידות שבהן אני צופה (או לפחות מודה בפומבי) ונהנית מכל רגע. החל מהשופטים הצבעוניים והאינטראקציה בינהם (הפתיע בגדול סטטיק שהתגלה כשנון ומצחיק – יש ראש מאחורי הבלינג והבלונד) והמתחרים שמגיעים מכל קצוות הארץ והעולם. ריגשו חברי להקת שלוה, להקה שכל חבריה בעלי מוגבלויות. שתי הזמרות הראשיות הן עיוורות, הנגנים, חלקם בעלי תסמונת דאון וחלקם מתמודדים עם מוגבלויות אחרות והשירה – מקצועית ומרגשת, כל השופטים והקהל הזילו דמעות בביצוע של The sound of silence
שיהיה בהצלחה בהמשך!

Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

Latest posts by Hagit Galatzer (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

29 − = 26