גלידה אמריקאית

מה בסך הכל רצינו?

השנה: 2018, אחר הצהריים בסיאטל.
הילדים: רוצים ללכת לקנות גלידה בשכונה.
אני: רוצה לישון או למות.
פיתרונות אפשריים: לישון או להתאבד.
מה קרה באמת: נרדמתי.

השנה: 1982, אחר הצהריים בחולון.
אני ואחים שלי: אבא בוא נקנה גלידה בתל אביב.
אבא שלי: ״בסדר גמור, תתלבשו, נלך״.
פתרונות אפשריים: ללכת ליונה השמן לקנות גלידה בקרטון ולחזור הביתה.
מה קרה באמת: אבא קילח אותנו, סירק אותנו, התלבשנו, בינתיים אבא הכין סנדוויצ’ים, חתך מלון, חתך אבטיח, אימא צעקה עליו שאנחנו לא הולכים לים, הוא ענה לה בחזרה שלא תתערב בעניינים לא שלה, היא ענתה לו בחזרה שאם הוא חזר מתודלק מהעבודה אז שיחזור לשם, הוא ענה לה ״תמי בטובות״, היא ענתה לו ״אינעלרברבק״.

ירדנו למטה. הלכנו חמש דקות עד לתחנת אוטובוס, חיכינו חצי שעה לקו 2, הוא הגיע אבל לא עצר כי היה מלא. חיכינו עוד חצי שעה לאוטובוס הבא, עלינו עליו, היינו דחוסים על הדלת הקדמית כי היה מלא, נסענו שעה בלי מזגן, עישנו עלינו סיגריות טיים, דרכו עלינו. הגענו לתל אביב, ירדנו, הנהג סגר על אימא שלי את הדלת האחורית, היא צעקה לו "רגע, רגע, נהג רגע״ הוא סגר עליה שוב פעם את הדלת האחורית, היא קיללה אותו שימות היום אמן, אבא שלי התבאס שאימא שלי לא נמחצה למוות בדלת האחורית.

התחלנו ללכת לכיוון דיזנגוף, המשכנו ללכת, המשכנו עוד ללכת, חצינו את המזרקה בכיכר, עדיין הולכים. אחי חזי רצה לקנות קולה, אבא שלי הוציא לו מהשקית מים חמים מהברז בבית, אחי התעלף, אימא שלי צעקה שמת לה הילד, אבא שלי נתן לו מכות שיתעורר ושיפסיק להתפנק.

הגענו לגלידה. אחי רצה גלידה אמריקאית, אבא שלי התעקש על ארטיק קרח. אימא שלי קוראת לו קמצן, הוא מחזיר לה ״קמצן תקראי לאבא שלך״ היא עונה ״כוס אמק טוב שלום״ הוא עונה לה בשתיקה ומחליט להמשיך עוד חצי שעה ברגל כי אחיו ציון עובד בגלידרייה באלנבי.

מסתובבים וחוזרים לכיוון אלנבי, הולכים חצי שעה, ממשיכים ללכת, מגיעים לדוד ציון. איזה כיף אוכלים גלידה אמריקאית אמיתית בטעם וניל! אבא עושה כאילו הוא בא לשלם, דוד ציון קורץ שזה כאילו עליו, כל התימנים מבסוטים, אכלנו ארבע גלידה אמריקאית בחינם.טוב, צריך לחזור הביתה.

הולכים ברגל חצי שעה עד לתחנה בשוק הכרמל. מחכים לאוטובוס קו 2, הוא מגיע אבל לא עוצר כי לא ראה אותנו, גם קטנים וגם שחורים. מחכים עוד חצי שעה לאוטובוס, הוא מגיע, עולים עליו, אבא משלם על כולם. אימא לא מרגישה טוב, בא לה להקיא את הגלידה כי היא יושבת הפוך במושבים של האחד מול השני. האישה ממול רואה שהיא סובלת, אבל לא מציעה לה להחליף מקום, אימא שלי מקללת אותה שתמות היום אמן, אבל בלב.

מגיעים לשכונה, מתלבטים איפה לרדת, בתחנה של הפילבוקוס או בתחנה של יונה השמן, עד שהחלטנו שכחנו לצלצל וירדנו בתחנה של יוסף הקיוסק. הולכים חצי שעה לכיוון הבית. ממשיכים ללכת, עולים במדרגות, האור לא נדלק, נשרפה המנורה. אבא שלי אומר שהוועד של הבנין על הפנים, אימא שלי מקללת אותם שימותו היום אמן. נכנסים הביתה, מורידים בגדים, נכנסים למיטה, ״לילה טוב אבא״, ״לילה טוב ילדים״, ״תמי את באה לישון?״, ״אל תדאג שלום, יש אלוהים בשמיים״.

מוקדש לאבא שלי הגיבור שלעומת הבן הנקניק שלו היה מרחיק איתנו עד לקצה השני של העולם ובלבד שיהיה לנו כיף בחופש הגדול, לא משנה כמה הוא בא עייף מהעבודה בדפוס.

אני אוהב אתכם אמא ואבא שלי.

Shimon Itzhak

Shimon Itzhak

שמעון יצחק, נולד ביפו ועל כך גאוותו, חי בסיאטל אבל חולם על מיאמי, נשוי באושר ואב לשלושה ילדים, ומאמין בלב שלם שבני אדם מגיעים תמיד למקומות שבהם מחכים להם, ובמועד.
Shimon Itzhak

Latest posts by Shimon Itzhak (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

− 2 = 1