בעולם מקביל

השער לעולם האמיתי?

היום יום ההולדת שלי, ובכל זאת, אני נוסעת באוטובוס לעבודה, בדיוק כמו בכל יום. שוב יורד גשם. את השמש לא רואים כבר שבועות. בתוך האוטובוס העמוס, כל הנוסעים לא נוכחים. יש שישנים, יש ששומעים מוזיקה, יש שקוראים ספר, בדרך כלל דיגיטלי, אחרים באינטרנט 'משוחחים' או 'מסתכלים בחלונות ראווה', הכל בכף היד.

כל אחד משתדל להמנע, להימנע ממגע, להמנע ממבט, להמנע מכל אינטרקציה עם העולם. כולם מתחברים למטריקס.

גם אני. לבושה מעיל שחור ארוך, עם צעיף שחור גדול שמכסה כמעט את כל הפנים שלי. כמו חור שחור בחלל שמתמזג עם צבע הגלקסיה.

כולם זרים ומנוכרים לעולם האמיתי הקר, הרטוב והחשוך. כבר בתחילת הנסיעה הרכבתי את האוזניות מבטלות הרעש, שגם חוש השמיעה יהיה מנותק. מיקדתי את העיניים בפלאפון ונתתי לו להיות השער שלי לעולם מקביל.

בעולם הזה חוגגים לי יום הולדת, עם עוגה וזרי פרחים מצויירים, ברכות, שירים וחברים רחוקים. המון נשיקות וירטואליות, לבבות פועמים וזיקוקים צבעוניים. אני מרגישה את החום מקרין דרך המסך אל האצבעות שלי ומהן אל כולי. זה כל כך קרוב, עד שבטעות, חיוך בורח לי אל השפתיים. באותה שניה, כאילו נפער סדק קטן בעולם הממשי.

האוטובוס עולה על הגשר הצף לסיאטל, הגשם האפור יורד מעננים אפורים אל אגם אפור. האם זה העולם האמיתי או שאני בסצינה מסרט באטמן, בכניסה לגוטהם האפלה? אולי איזה ג'וקר יצוץ מאחת הפינות וישבש את העלילה השגרתית.

תופסת את עצמי עם המבט לנוף ומורידה מיד את העיניים לפלאפון. צריך לנצל כל שניה, כי תיכף אני מגיעה לעבודה. אני אזמין לי כבר מהדרך קפה דרך האפליקציה וכשאגיע יש לי מיד ישיבה עם המון משתתפים בסקייפ. אני מחכה כבר לצהריים, אז אשב שוב לבד לאכול משהו ואתחבר לעולם החי.

Fanny Ben-Noon

Fanny Ben-Noon

פאני בן נון. הגעתי לא מזמן לרדמונד עם בעלי ושתי הבנות. בארץ גרתי בצורן, ישוב קטן בצפון השרון. כותבת כדי לגלות מה עובר לי בראש.
Fanny Ben-Noon

Latest posts by Fanny Ben-Noon (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

78 − = 76