רונית ונאוה היקרות הלכו לעולמן

נאוה סמל (למעלה) ורונית מטלון

חודש סוער עובר על הספרות העברית. שתי סופרות, מובילות תרבות, נפטרו בהפרש של מספר שבועות, שתיהן נפטרו מסרטן, מחלה איומה שקטלה גם את אבי, אחת מחברותי הטובות, ואנשים אהובים אחרים. בתור מי שהמחלה נגעה בה ומקווה שלעולם לא עוד, אני מתבוננת סביב וליבי דואב.

את נאוה סמל, זכרונה לברכה, פגשתי בפעם הראשונה כסטודנטית לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב בקורס לימודי שואה. היא באה להרצות בפנינו על ספרות השואה שכתבה. הקשבתי לה ולא הבנתי איך אישה עם שמחת חיים כזאת כותבת על נושא כזה. נאוה כתבה ספרות שואה, אך לספריה היתה חיות עצומה, והשילוב בין שני הניגודים הללו הוא בעיני עילוי.

בפעם השניה שפגשתי בה, זכיתי לעמוד לצידה ולצידו של רם אורן, יבדל לחיים ארוכים, כששלושתינו היינו אורחי כבוד בפסטיבל הספרים העבריים שנערך בשיקגו. נאוה הרצתה על כתיבתה, ואני הרציתי על הספר "להתראות בקרוב" שעוסק במהגרים, אנשים כמוני, שעולמם הרוחני והרגשי חצוי לעולמים. נאוה, עם החום האנושי הבלתי רגיל, והלב הטוב אמרה לי: "אני רוצה להציג אותך בפני הקהל" ואני התרגשתי מאוד מהמחווה, הרי הייתי סופרת מתחילה. נאוה הציגה אותי וישבה והקשיבה לי בעניין, ואחר כך המשכנו לשוחח והחלפנו ספרים ומספרי טלפון. לאחר מספר ימים קיבלתי מנאוה אימייל מפרגן בו סיפרה לי שאת ספרי "בת עיראק" קראה כבר בטיסה ארצה. את ספרה, "ראש של עכברוש" שעניקה לי באותו המעמד, קראתי גם אני בשקיקה, כמו את ספריה האחרים. משחלתה, שוחחתי עימה, איחלתי לה החלמה מהירה וקבענו להיפגש כשאגיע ארצה. בשיחתנו היא ביקשה שאקרא את ספרה החדש "פני וגבריאל", ביוגרפיה משפחתית על סיפור אהבתם-שנאתם של סבה וסבתה, ואחווה את דעתי. את הספר קניתי, והתחלתי לקרא רק ביום שנפטרה. לא הספקתי לומר לה עד כמה מרגש ספרה, ועד כמה אני מרגישה אליה קירבה אפילו גדולה יותר, אישה קטנת מימדים, בעלת אופי וכישרון ספרותי ענק.

לא עברו מספר ימים והנה, עוד ידיעה קשה. רונית מטלון, הלכה לעולמה. רונית, סופרת מעולה, כותבת מסות מנוסה, ואדם מקסים, נגעה לליבי באופן שונה לגמרי. רונית ייצגה את המזרחית הגאה, והערצתי אותה בהיותה נציגת המזרחיות הנשית. היא תיארה לא אחת את העובדה שאמה, שעלתה ארצה ממצריים, לא הבינה איך ייתכן שיוצאי אירופה אינם "תרבותיים" כמוה.

רונית חינכה דורות של יוצרים, והיתה ראש המגמה לכתיבה ספרותית באוניברסיטת חיפה. לי תמיד היתה הרגשה שרונית מחוברת אך מנותקת בדרכה שלה. הערצתי את היכולת שלה למרוד בצורה עדינה, להביע קול חתרני בשקט, ולרתק במבטה החכם את שומעיה. רונית היתה רדיקלית שמאלנית, שלא רק השמיעה את קולה אלא גם נכחה במחאות השונות. דמויות הנשים שכתבה עליהן היו תמיד ייחודיות, בעלות קול שונה, חזקות, ובמקרים רבים טרגיות. לנו היא השאירה את יצירתה, להמשיך לחפור בה, לדוש, להתרגש, ובעיקר לחשוב. יהי זכרה ברוך.

ספריהן של רונית מטלון ונאוה סמל נמצאים בספרייה הציבורית, להשאלת "קול צעדנו" של רונית מטלון, לכל ספריה של נאוה סמל: "ראש עקום", "איך מתחילים אהבה" ועוד.

Revital Shiri-Horowitz

מתגוררת באיזור סיאטל, נשואה ואם לארבעה בנים. סופרת, משוררת ובלוגרית. כתבה את הרומנים "בת עיראק", המבוסס על סיפור משפחתה ו"להתראות בקרוב".

Latest posts by Revital Shiri-Horowitz (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

+ 15 = 18