רונית ונאוה היקרות הלכו לעולמן
חודש סוער עובר על הספרות העברית. שתי סופרות, מובילות תרבות, נפטרו בהפרש של מספר שבועות, שתיהן נפטרו מסרטן, מחלה איומה שקטלה גם את אבי, אחת מחברותי הטובות, ואנשים אהובים אחרים. בתור מי שהמחלה נגעה בה ומקווה שלעולם לא עוד, אני מתבוננת סביב וליבי דואב.
את נאוה סמל, זכרונה לברכה, פגשתי בפעם הראשונה כסטודנטית לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב בקורס לימודי שואה. היא באה להרצות בפנינו על ספרות השואה שכתבה. הקשבתי לה ולא הבנתי איך אישה עם שמחת חיים כזאת כותבת על נושא כזה. נאוה כתבה ספרות שואה, אך לספריה היתה חיות עצומה, והשילוב בין שני הניגודים הללו הוא בעיני עילוי.