הזמן עובר

קשרים נפרמים וחדשים נקשרים Photo by Pixabay

בהתחלה ממש התגעגעתי. בהתחלה, כל דבר הזכיר לי משהו או מישהו משם.

הרבה נשים, במיוחד בסופר, נראו לי דומות לאמא שלי. פעם השיער, פעם המעיל, פעם הידיים. כל מוצר וכל מחיר השוותי לארץ, הכל תרגמתי לשקלים. כל חיפוש בגוגל היה בעברית. חיכיתי לשעה תשע בערב כדי להתכתב בווצאפ עם כולם. כל כמה דקות חזרתי לעמוד החדשות באינטרנט, אולי משהו קרה… עדיין חשבתי שאני עשויה להתעורר בבית שלי.

אבל, הזמן עובר. אפילו אם את מנסה להאחז בכוח ולא להתגבר, לא יעזור כלום. את כבר בונה סביבך חומת שגרה שאוטמת אותך. הקשרים שם נפרמים לאט לאט. כשיש שגרה אין תירוץ להתקשר או לשלוח הודעה, כי אין משהו חדש לספר. כל חוטי הזיכרון החדים נחלשים. פתאום את כבר לא זוכרת בדיוק את שם הרחוב שחצה את שלך, ולמרות שזה עומד על קצה הלשון, את לא מצליחה להגיד את שם בית הקפה שהלכת אליו בהרצליה. את קונה תמונה לסלון וכבר צריכה להתאמץ לזכור מה היה תלוי אצלך פעם, בסלון הבית שם.

הקשרים כאן מתהדקים. את מתחילה להכיר שמות ופנים. כשאת צריכה להתייעץ את כבר לא מתקשרת לגילה, את שואלת בפייסבוק או מטלפנת לאיריס. את יודעת כבר לנסוע ממקום למקום בלי וויז. את כבר לא מתבלבלת בין יום ראשון ליום שני. ואנשים יותר חדשים ממך שואלים אותך שאלה.

נותנת לטייס האוטומטי לנווט אותי. עובר עוד שבוע, עוד חודש והנה כבר כמעט שנה. והשבוע לא התקשרתי לאמא שלי, למרות שכבר כמה ימים אני אומרת שאעשה את זה. אני חושבת שהשלמתי עם זה.

אבל דווקא הדברים הקטנים הם אלה שתופסים אותי לא מוכנה. הדקויות.

הייתי באיקאה, בפנים הכל כל כך דומה לסניף בנתניה, ולרגע, באמת הייתי שם. ברגע שניסיתי להאחז בתחושה, הקסם נעלם.

גילה הגיעה לבקר אותי, ופתאום הרחתי את זה, ריח שמן אקליפטוס. פתאום זה נחת עלי. רק אז הלב שלי נתן לעצמו להאמין שזה לא חלום, שהיא באמת כאן.

שיחה קצרה מהצד השני של האוקיינוס ובשיחה לא נאמר הרבה, רק דברים בנאליים: "מה נשמע? מה שלומך?". שיחה סתמית בלי הרבה תוכן. לא שונה מהרבה שיחות שניהלנו בארץ. אבל משהו בתוכי שונה, משהו חסר, בדברים שלא נאמרים אבל אמורים להרגיש. דווקא השיחה הזו מדגישה כמה התרחקתי, כמה הייתי רוצה להישאר קרובה, כמה שזה בלתי אפשרי. דווקא השיחה הזו מגלה לי שעברתי הלאה, והפצע שוב נפתח.

Fanny Ben-Noon

Fanny Ben-Noon

פאני בן נון. הגעתי לא מזמן לרדמונד עם בעלי ושתי הבנות. בארץ גרתי בצורן, ישוב קטן בצפון השרון. כותבת כדי לגלות מה עובר לי בראש.
Fanny Ben-Noon

Latest posts by Fanny Ben-Noon (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

− 2 = 2