מעברים מאת אליה בן נון

געגועים Photo by Pixabay

אילו רק ידעתי מראש שמעברים הם קלים כל כך… קלים כל כך שזה קשה.

לפני שאתה אורז הכל במזוודות. מכניס למכולה את התמונות, הבגדים, הארונות. לפני כל זה, הבית שלך נראה שלך.

אחרי, הוא נראה כמו בובת ילדות. שחוק. עדיין בית, עדיין שלך, אך כבר לא שמיש או ביתי.

להוציא ממנו את הדברים זה קל. כמו גם לעלות על המטוס, או לישון בחדר אחר.

לפעמים, המיטה החדשה גורמת לך לכאבי גב ואתה נזכר בחיבה במזרן הישן. הזרוק.

אינך יודע היכן הוא כעת.

אתה לא שואל את עצמך אם גם המזרן הקודם הכאיב לך מידי פעם. ואז, אתה שואל בכל זאת.

כשאתה חוזר לבית ילדותך. לחברים הישנים, לנוף המוכר. זה מרגיש בדיוק כמו פעם, רק ממרחקו של יקום מקביל. הכל אותו הדבר אבל שונה.

אתה מוצא את עצמך מתגעגע הביתה.

עכשיו אתה מבין שהבית שלך, הוא לא איפה שאתה נמצא.

 

אליה בן נון, בת 16 הגיעה לרדמונד מצורן: "לפני חצי שנה עברתי מישראל לאיזור סיאטל עם המשפחה. קשה לי להאמין שהמעבר היה לפני זמן קצר כל כך. הקיץ הזה חזרתי לישראל לביקור והבנתי כמה שהמעבר שינה ופיתח אותי. עדיין טיפה שוקיסטית, אבל עושה לי בית פה."

Seatelon

Seatelon

סיאטלון, המקומון הישראלי של סיאטל והסביבה. במה ליוצרים מקומיים ובעלי עסקים בקהילה וכל המידע על הופעות מעניינות ואירועים קהילתיים בסיאטל והאיזור. צרו קשר והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו, זה משתלם.
Seatelon

Latest posts by Seatelon (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

16 − = 11