המקווה האחרון בסיביר – אשכול נבו

מז'אנר הספרים המשלבים מספר סיפורים על דמויות שונות, שנשזרים זה בזה. טיבו של הז'אנר מכתיב הפתעה כלשהי, איך לא ראינו שפלוני הוא בעצם הבן של אבא שלו? ושפלונית מן העבר הרחוק של דמות אחת, תצוץ פתאום באמצע הסיפור של דמות אחרת? מכיון שאנו בעלי נסיון וגם צפינו בלא מעט סרטים הוליוודים, כבר קצת קשה להפתיע אותנו.

נבו עושה עבודה לא רעה בגזרה זו. מקרב הדמויות נוגעים ללב במיוחד זוג עולים מבוגרים מרוסיה שמגיעים לארץ כדי להיות קרובים לנכדם הצעיר. מי כמונו יודע שהגירה זה לא דבר פשוט. יש מרחק רב בין התמונה שמצייר בראשו מי שמתכנן רילוקישן לארה"ב למשל, ובין מה שמתבהר כשנוחתים כאן. או שמא "מתבהר" זאת לא בדיוק המילה הנכונה.

זה באמת מרענן ונפלא להגיע מקיץ מהביל ליום מעונן ואפרורי שכזה, ממש אוירה לונדונית קרירה ומתוחכמת, אבל אחרי כמה חודשים כאלה גם "מלנכולי על הגג" נשמע כמו שיר שמח. ובל נזכיר את המחסור בטעמים המוכרים, שגורם לאנשים מיושבים בדעתם לנסוע שעות כדי לאכול פלאפל יבשושי בתוך חיקוי פיתה עם טחינה משונה (זה יוגורט!) או לנסות להכין בבית קרמבו. אז תארו לעצמכם הגירה בגיל מבוגר, בלי שפה, בלי עבודה ועוד לאיזו מדינה נידחת במזרח התיכון שבה הבלגן חוגג תדיר ובאופן כללי חם ולח.

תוסיפו לעולים גם חוזר בתשובה, קיבוצניקית, יהודי אמריקאי זקן ועשיר ובנאי ערבי, ערבבו עם קצת רוחניות וקבלו את עלילת הספר, רק חסרים קרמבו ופלאפל. כאמור, לא ממש מפתיע, אבל עדיין מהנה מאוד ועשוי היטב. מומלצים גם ספריו הקודמים של נבו, "משאלה אחת ימינה" ו"נוילנד" הנמצאים גם כן בספריה.

להשאלת הספר "המקוה האחרון" לחצו כאן

Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

+ 67 = 71