הנכס מאת רותו מודן ומסיבה לילדות טובות מאת שולה מודן

יצא לכם לקרוא פעם רומן גרפי? לא פורנוגרפי, סתם גרפי או בשמו העממי קומיקס. בשבילי זאת הייתה הפעם הראשונה (הלו, לא להיסחף לקונוטציות…) ולהפתעתי הרבה מאוד נהנתי (נו, די) בד"כ אני מוצאת את הילדים שקועים בספרים כאלו שיש בהם מעט מילים והרבה ציורים. זה תמיד קצת מרגיז אותי כי זה לא נחשב בעיניי כספר אמיתי, כמה עומק עלילתי אפשר להכניס בארבעה משפטים לעמוד? מסתבר שאפשר גם אפשר.

גיבורות הסיפור הן סבתא ונכדתה הבוגרת. מוצאה של הסבתא ניתן לזיהוי כבר בעמוד הראשון, עת היא מגיעה לשדה התעופה ומתבקשת לזרוק את בקבוק המים שלה, "לזרוק מים טובים, אבל הרגע קניתי…" היא מתמרמרת ושותה את המים באיטיות הפגנתית. הסבתא, ילידת פולין, אם עוד לא ניחשתם, נוסעת עם נכדתה לוורשה בנסיון להשיב לידי המשפחה את דירתה (הידועה בכינוי "הנכס") שאבדה במלחמת העולם השנייה. למרות הציורים הצבעוניים המינימליסטים, מצליחה הכותבת/מאיירת, רותו מודן, להעביר בכמה אבחות עיפרון את הבעות העלבון של הסבתא הפולנייה וזה אינו דבר של מה בכך.

כמו שלאסקימואים יש מגוון מילים לשלג כך לפולניות יש מגוון הבעות למרמור ועלבון, החל מעקימת שפתיים קלה לעלבונות יומיומיים קלים וכלה בקמטי הבעה שנחרצו בעקבות ריבים משפחתיים חוצי דורות (הכל באשמת הדודים, אלה שלא מדברים איתם). למען הסר ספק, לא צריך להיות ממוצא פולני כדי להיות "פולניה", זוהי תכונה חוצת עדות ומוצאים שמאפיינת נשים וגברים כאחד.

פולניה נוספת שנעלבת ושומרת טינה לנצח היא אחת הדמויות הראשיות בספר "מסיבה לילדות טובות", שכתבה הבשלנית והסופרת שולה מודן, שהיא במקרה הדודה של רותו מודן שגם איירה את העטיפה שובת הלב (יכול להיות ששתיהן כתבו בהשראת אותה סבתא/אמא?). זהו רומן תקופתי רגיש ומקסים שמתאר את תל-אביב של טרום הקמת המדינה דרך עיניהם וחייהם של בני משפחה אחת וגברת רחל, אם המשפחה, שהגיעה מלודז' האלגנטית בפולין היישר לשכונת עוני בתל-אביב המאובקת.

מומלץ לקריאה לבד, בחושך… אבל אל תקשיבו לי, מה אני כבר יודעת… (הכל, אבל אתם אף פעם לא מקשיבים). לא, לא, באמת, זה בסדר (זה לא בסדר) לא נעלבתי בכלל (נעלבתי ואתם תשמעו על זה כל החיים) ואני לא צריכה שום דבר (אוהו, ועוד איך שאני צריכה), אני אנוח כבר בקבר…

להשאלת הספר "הנכס" מהספרייה

להשאלת הספר "מסיבה לילדות טובות" מהספרייה

Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

Latest posts by Hagit Galatzer (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

14 − 8 =