יתבטל העולם – רומן בלשי מאת אמיר חרש
ספר שמתחיל כמו סרט בלש של פעם. דמיינו את סצנת הפתיחה באווירה קדורנית, בשחור לבן אומנותי כזה. המצלמה מתקרבת בזום מלמעלה אל עיר צפופה ומלוכלכת, קבצנים ברחובות, בנינים ישנים, אשפה מתגוללת בכל פינה… בקיצור תל אביב-יפו, או ליתר דיוק יפו בימי שביתת פועלי הזבל של העירייה. הזום ממשיך עכשיו לתוך דירה מתפוררת ועלובה, ואנו פוגשים את האנטי-גיבור שלנו. בלש מיואש, חובב עראק וחסר פרוטה.
למרות אווירת הפילם נואר האופפת אותנו, איזור יפו הוא כבר מזמן לא האחות המכוערת של תל אביב. מביני ענין יודעים שאין איזור טרנדי יותר משוק הפשפשים. המסעדות הכי חמות, עם המנות הכי פלצניות (מי הזמין סינייה טבעונית של עדשים שחורות על מצע כרובית מקורמלת בנגיעות טחינה וסומק?) והמלצריות הכי היפסטריות שיש, כולל מראה "תספורת בחשיכה", בגדים שנדחו בנימוס ע"י הומלסים ומשקפים מכסי פנים של דודה שושנה (דודה כזאת שהייתה לכולנו בשנות השמונים, שהיה צריך לבקר אצלה ולהתנהג בנימוס ובתמורה לקבל נשיקת ליפסטיק אדום שלא יורד ושוקולד מבונבוניירה עתיקת יומין שאוחסנה אחר כבוד במזנון (פוטל?) מהודר).
והערת שוליים על היפסטרים, הרי הם אמורים להיות נון-קונפורמיסטים כאלה, לא? שונים ומיוחדים במינם? אז למה בסוף הם נראים בדיוק אותו הדבר. אבל נחזור לסיפור או לסרט הבלש. כאמור, היינו באווירת המסתורין המועצמת ע"י השחור לבן וברקע קולו של הבלש המספר קצת על עצמו ועל הלקוחה המסתורית שנכנסת יום אחד למשרדו האפרורי ובאמתחתה מקרה מסעיר שמצריך פענוח מיידי. עד כאן נשמע שבלוני למדי, אבל העלילה הולכת ומסתעפת והשחור לבן הולך ונעשה צבעוני. פענוח המקרה שלוקח על עצמו בלשנו המיוסר ירחיק אותו מתל אביב המוכרת של היום ויקח אותו למחוזות רחוקים. חלקם רחוקים שנות אור וחלקם שנות דור… ממש לא שבלוני ואפילו פיוטי למדי וגם שנון ומשעשע.
מתאים מאוד לטיסה הבאה לארץ, ארוך מספיק לשתי טיסות פלוס קונקשן מייגע. וכשתגיעו לבסוף, תנו קפיצה ליפו, יש שם מסעדות שוות, מומלצת סיניית העדשים והכרובית ב"שאפה בר" שבמתחם שוק הפשפשים, למשל.
להשאלת הספר מהספריה לחצו כאן
Hagit Galatzer
Latest posts by Hagit Galatzer (see all)
- צוות הוואי ובידור – האי מאווי - יולי 1, 2018
- נאמן למקור – מאת יפתח רייכר עתיר - יוני 30, 2018
- נשף השנה - מאי 28, 2018