במחנה

שמח במחנה החורף Photo by Hagit Galatzer

הטראומה הגדולה שלי ממחנות התנועה של ילדותי הייתה ללא ספק האוכל, או במילה אחת: דגיר. לקראת המחנה נערכה הצבעה דמוקרטית במושב, איזה אוכל נקנה במרוכז. מלבד חביבי הקהל האולטימטיביים, שימורי תירס ואפונה וגזר, נערכו דיונים סוערים, מלפפונים חמוצים – במלח או בחומץ? הוסכם על גם וגם, וכן על סרדינים (מיותר לחלוטין, תמיד חזרו איתנו הבייתה) והדגיר הידוע לשמצה. למי שלא זוכר, מדובר במין סלט טונה ברוטב אדום וריח אופייני. אגב, המעדן המפוקפק ניתן לרכישה עד היום בחנות המפעל בבקה-אלגרבייה.

ולמה נזכרתי בדגיר? השנה יצאתי כאמא מלווה למחנה החורף של שבט מטר – מטר עולה, מטר עולה, זה מעולה! שבט הצופים המקומי של סיאטל המונה יותר מ-150 ילדים. התפריט לא כלל דגיר אלא המבורגרים ונקניקיות לארוחת ערב ופיצה לארוחת צהריים. בחדר האוכל המסודר היה אפשר למצוא גם בר סלטים מושקע, פירות, קינוחים ואפילו מכונת שוקו!

פעילויות הכיף במחנה של ילדותי כללו בעיקר את הקמת המחנה. האוטובוס פרק אותנו ביער כלשהו, והתחלנו בהכשרת הקרקע וסיקול אבנים. אבנים קטנות הם הדבר הכי מעצבן ומציק מתחת לשק השינה בלילה. וסלעים גדולים ילדים, יש להזיז בעזרת הרגל בלבד מפאת הנחשים. מהעקרבים כבר בכלל לא התרגשנו. אחר כך הקמנו אוהלים ממקלות של מטאטא, סנדות ויריעות בדים שנשתמרו מימי חומה ומגדל. את הסלעים ממקודם סידרנו בעיגול ובמרכזו הוקמה מדורה ששימשה לבישולי שדה וכוויות.

גם כיום, מהווה מחנה הצופים הזדמנות לחוות תנאי שטח אמיתיים ובו נאלצים ילדינו היקרים להיזרק בתנאים-לא-תנאים. למשל, שינה בחדרים ללא מקלחת ושירותים! עליהם גם לפרוש בעצמם את שק השינה או המצעים שהביאו איתם על המיטות והמזרנים בחדרים המחוממים. האתגר האמיתי מתרחש דווקא בבוקר, כשצריך לקפל את שק השינה. משימה בלתי אפשרית לכל הדעות. לא ברור כיצד שק השינה הענק יוצא משקית כל כך קטנה! מדובר בפלא פיזיקלי, ממש כמו לידת תינוק.

אז נכון שאין נחשים ועקרבים, אבל יש בוץ, גשם וקור מקפיא, בכל זאת אנו בוושינגטון בתחילת החורף. לחניכים זה לא הזיז במיוחד למרות שכל הפעילויות כמעט מתרחשות בחיק הטבע. בין האטרקציות נמנו "הסנאי המעופף" מעין אומגה אנכית בה נרתם חניך ומונף צוהל אל על ע"י חבריו שמושכים בחבל, ולייזר-טאג ומכוניות קרטינג לגדולים יותר. וכמובן, בישול צופי שכלל פיתה טעימה עם שוקולד השחר, סליחה, נוטלה. בין לבין עושים הרבה מורל, משחקים, תחרויות, שירים וריקודים. כאשר בראש מובילים השכב"ג, המדריכים והפעילים בני השכבה הבוגרת. המדריכים, בעצמם ילדים, עשו עבודה נפלאה עם החניכים הצעירים. פתרו סכסוכים ברוח טובה, הפעילו סמכות, נתנו דוגמא אישית ועודדו עזרה הדדית.

חזרנו מהמחנה כמו שחוזרים מישראל, עייפים, ממוטטים ומזמזמים שירים של בן-אל תבורי ודדי דדון…

להתראות במחנה הקיץ!

Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

Latest posts by Hagit Galatzer (see all)

2 comments

  • שגית

    איך בא לי מחנה! קוראת ומתגעגעת

    • Seatelon

      תודה שגית! האמת שהיה כיף גדול, גם אם לא ישנתי (בכל זאת שמרתי על 15 בנות, אז היו מספר מסעות לשירותים באישון לילה) זה חלק מהחוויה מסתבר…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

1 + 2 =