נו, אז בחרנו

vote

להצביע זה לא תמיד משפיע Photo by Pixabay

נו, אז בחרתי, אז מה? אמרו כבר הכל וכתבו כבר הכל על הבחירות האלה. טור זה נכתב מספר שעות לפני ההודעה של מי נבחר או נבחרה, ופעם ראשונה שלי, בתור אזרחית ארצות הברית, להיות הטיפה שבים שכנראה לא תשפיע על כלום, ובכל זאת הצבעתי. ההחלטה להצביע לא היתה מובנת מאליה, לדעתי לא היו מועמדים ראויים. מעבר למימוש הזכות והחובה שלי כאזרחית, אני כישראלית, מרגישה תמיד את משא העולם על כתפי ועל מצפוני כשאני עומדת בנקודה הזאת.

אני, רויטל שירי-הורוביץ, אזרחית ישראל וארצות הברית, מחלקת את הפרעת הקשב שלי בין שתי מדינות, האחת גודלה כראש סיכה, השניה ענקית ומשפיענית. ליבי נתון לראשונה, ושפיותי לשניה. אני אסירת תודה לשתי המדינות על שהביאוני עד הלום. ובכל זאת, אני בוחרת להתמקד בחוייה הישראלית-אמריקאית הזאת.

ראשית פתחתי את המעטפה שאיימה עלי כבר כמה שבועות. בהתחלה היא עמדה עם יתר מעטפות הדואר הנכנס על השיש במטבח, נשארה עליו מספר ימים ואחר כך זזה לערימת המעטפות "בטיפול", לצד קופונים, דרישות תשלום וכיוצא בזה. היא ישבה לה שם לבד בחושך, כמו פולניה טובה ולא איימה לשבוע, אולי אפילו שבועיים, עד הבוקר הזה, שבו בני הגדול חיפש בנואשות אחר מעטפת הבחירות שלו. בנקודה הזאת הבנתי שאני, אם ורעיה, צריכה לתת דוגמה אישית ולהתמודד עם טראומות ופחדים לא פשוטים.

פתחתי את המעטפה ואז גיליתי גליון ארוך של בחירות קטנות וגדולות, מקומיות ולאומיות, כולל בחירתם של שופטים. אם היו רגעים שבהם חשתי בורה לחלוטין במהלך שנותיי בארה"ב (ולא חסרו כאלה, לצערי), הרי שפתיחת המעטפה היתה אחד הרגעים האלה. מה לי ולשמות השופטים? מה לי ולשאלות ספציפיות על מועמדים שבקושי הכרתי את שמם, ועל החלטות מוניציפליות מקטנות עד גדולות. לזכותם של האמריקאים ניתן לומר שכל הכבוד להם, שהם נותנים לי, אזרחית מהשורה להשפיע.

כמו ישראלית טובה שהופכת יום אחד גם להיות אמריקאית, עשיתי מה שחשבתי לנכון. רוב הזמן בחרתי בשמות שנשמעו לי נחמדים, עדיפות לנשים. לא, לא הכרתי את רובם, וגם אל תצפו ממני לזכור במי בחרתי ואת ההחלטה הגורלית השארתי לסוף. כשהגיע הרגע המכריע, ישבתי שם והיבטתי ברשימת המועמדים, והרשימה הביטה בי חזרה ולא נתנה לי שום רמז לשום כיוון, ובסוף בחרתי משהו ומיד התחרטתי, אפילו שכבר סימנתי.

בהצלחה לאמריקה, ובהצלחה לישראל שתושפע מהבחירות, ובהצלחה לכל העולם המטורף שסובב אותנו. ההסטוריה תאמר אם בחרנו נכון או שלא.

Revital Shiri-Horowitz

מתגוררת באיזור סיאטל, נשואה ואם לארבעה בנים. סופרת, משוררת ובלוגרית. כתבה את הרומנים "בת עיראק", המבוסס על סיפור משפחתה ו"להתראות בקרוב".

Latest posts by Revital Shiri-Horowitz (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

99 − 98 =