גדר חיה מאת דורית רביניאן

כתבה: חגית גלצר

גדר חיה עטיפת הספר

התמונה מתוך אתר עם עובד

בדצמבר 2015 עלה הספר לכותרות בעקבות הוראת משרד החינוך להוציאו מתוכנית הלימודים בבתי הספר התיכוניים, מחשש ל"עידוד התבוללות ואיבוד הזהות הלאומית…" במקביל, ואולי בגלל הסערה התקשורתית, אזל הספר מן המדפים בחנויות והפך לרב מכר.

זהו הרומן הרביעי של רביניאן לאחר שתיקה ספרותית של כ-15 שנה. בראיון נוגע ללב ב-2011 סיפרה דורית שהציפיות והתקוות הרבות שתלו בה לאחר הצלחת ספריה הראשונים, הפכו לשיתוק יצירתי שגרם לה אף לגנוז את ספרה השלישי, עליו עבדה במשך כשש שנים. למי שזוכר, ספרה הראשון "סמטת השקדיות בעומריג'אן", אותו כתבה בהיותה בת 22 בלבד, היה ממתק ספרותי עשיר בטעמי המזרח שזכה להצלחה מסחררת בארץ ובעולם. ברומן שירטטה רביניאן ביד אמן ובשפה ציורית וססגונית את סיפורן של נשות הקהילה היהודית בפרס. גם ספרה השני, "החתונות שלנו", התקבל בתשואות ותורגם לשפות רבות.

"גדר חיה" מספר את סיפורה של ליאת, סטודנטית ישראלית לתואר מתקדם שחיה ולומדת בניו-יורק ופוגשת את חילמי, צייר פלשתינאי מוכשר. הרומן הניצת מלבלב בצל הידיעה המשותפת שזמנה של ליאת בניו-יורק קצוב, כך "מרשים לעצמם" בני הזוג להיסחף לסיפור אהבה שאולי לא היה מתרחש בנסיבות אחרות, בארץ למשל. בניו-יורק, ליאת וחילמי שניהם מהגרים, זרים, מזרח-תיכוניים, כותבים מימין לשמאל ומתגעגעים לשמש חזקה, סלט טרי קצוץ דק דק ופיתה עם זעתר. וכמו שגילה כל ישראלי שחי מחוץ לישראל, רב הדמיון על השוני ודברים שרואים מכאן לא רואים משם.

בתור ישראלית שחיה במישיגן, מדינה שמכילה ריכוז גדול של מהגרים מוסלמים, כבר בחודשים הראשונים פגשתי והכרתי באופן אישי יותר ערבים מאשר בכל ימי חיי בישראל. הגננת של בתי בגן של הג'יי-סי-סי הייתה מירדן ובזכותה דורות של ילדים באיזור קראו לתמנון "אוגטובוס", השכנים היו מעיראק והשכנה שנכנסה יום אחד גילתה בהשתאות שלתבשיל האורז והעדשים שהכנתי שתינו קוראות "מג'דרה" (מזל רק שהיא לא טעמה את שלי…), בעבודה פגשתי קולגה מלבנון ואת האוטו מכרנו במחיר מצוין לשני חבר'ה ממצריים. כולנו היינו נפגשים במכולת המזרח-תיכונית, מלכסנים מבט זה לסלו של זה ומגלים שקנינו בדיוק אותו דבר, טחינה, זיתים, לבנה, ומלפפונים בגודל נורמלי. אני גם זוכרת את שיחת הטלפון אחה"צ אחד, קול דקיק אמר בנימוס "שלום, זה מוחמד מהכיתה, אפשר לבוא לפליידייט?", תרחיש שלא סביר שהיה קורה אם היינו גרים עדיין במושב, או אפילו ברעננה או תל-אביב.

מבלי להיכנס לפוליטיקה יותר מדי, נכון שהספר לא נאסר לפירסום או נשרף בכיכר העיר, אך הסיבה שנתן משרד החינוך להדרת הספר מרשימות הלימוד היא מקוממת ומטרידה. ההחלטה תמוהה עוד יותר על רקע העובדה שזהו לא הספר הראשון שנכתב בנושא, "חצוצרה בואדי" הוותיק והטוב של סמי מיכאל למשל,רומן בין ערבייה ויהודי, יצא לאור כבר בשנות ה-80 וכיכב ברשימות הקריאה לבגרות, לפחות אצלי בתיכון. למעשה אם רצה משרד החינוך להמאיס את הספר או הנושא על התלמידים, היה צריך פשוט להשאיר אותו ברשימת הלימוד ולחייב הגשת עבודות וסיכומים של כל פרק ופרק כולל בוחן פתע ומבחן מסכם…

ולסיכום תלמידים, כדי לדעת על מה כל המהומה, כדאי לקרוא את "גדר חיה" שנמצא כאן בספרייה וכדאי עוד יותר לחזור ולקרוא את "סמטת השקדיות בעומריג'אן".

להתראות בביבלוס… (לרשימה מקיפה של חנויות, מכולות ומסעדות מזרח תיכוניות באזורינו, מומלץ לקרוא את הפוסט של ארז בנארי "ולנו יש פלאפל".

 

 


Seatelon

Seatelon

סיאטלון, המקומון הישראלי של סיאטל והסביבה. במה ליוצרים מקומיים ובעלי עסקים בקהילה וכל המידע על הופעות מעניינות ואירועים קהילתיים בסיאטל והאיזור. צרו קשר והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו, זה משתלם.
Seatelon

Latest posts by Seatelon (see all)