בשבילה גיבורים עפים מאת אמיר גוטפרוינד

bishvilaבעקבות הסדרה המדוברת (איפה נינט?) חזרנו לספר המשובח. ספוילר אלרט או בעצם נו-ספוילר, הסדרה לא ממש קשורה לספר, אלא רק נכתבה בהשראתו. זאת אומרת שיש איזה קשר עקיף בסיפור המסגרת על ארבעת החברים, אבל כל השאר לא דומה בכלל. הסדרה מומלצת בפני עצמה, בעיקר בשל שלל החתיכים החורכים את המסך ובראשם מיכאל אלוני, שהיה חתיך עוד בתור צעיר חרדי מבולבל ב"שטיסל" ותומר קפון החובש ההורס מתאג"ד וגם נדב נייטס ומשה אשכנזי הזכורים לטוב מ"מטומטמת". בקיצור בילוי הולם לימות הקיץ החמים, ועכשיו לספר.

אם הייתם כותבים יומן ומתעדים בו את ילדותכם בפרוטרוט, אבל ממש בפרוטרוט, כולל תיעוד הארוחות שאכלתם כל יום ומה קרה בבית הספר בכל הפסקה והפסקה, סביר להניח שהתוצאה לא הייתה מעניינת במיוחד. אמיר גוטפרוינד מצליח להיות מעניין ומשעשע אפילו כשהוא מתאר את ישיבות וועד הבית בבנין שלו. כנראה שזה אך צפוי ממי שהצליח לכתוב ספר מצחיק על השואה, טוב לא בדיוק מצחיק, אבל גם לא רק עצוב, ומומלץ ביותר ("שואה שלנו" הוותיק שנמצא גם כן בספרייה בעברית ובאנגלית). גוטפרוינד מתעד את ילדותם והתבגרותם של חבורת חברים בשנות ה-60, בשיכון רגיל בחיפה. בית משותף, שכנים מכל מיני עדות, מריבות שכנים, וחבורת ילדים שהולכת יחד לבית הספר ומשחקת כדורגל בדשא של הבנין.

זהו, שהפרט האחרון קצת לוקה באמינות בעיניי. גם אני גדלתי בבית משותף, בשכונה שקטה בראשל"צ, הרבה לפני שהפכה למפלצת הקניונים ובולעת החולות שהיא היום. לבנין אכן הייתה "חצר", אבל דשא? רק צמחים מזנים עמידים במיוחד הצליחו לגדול באדמת החצר שהייתה שילוב קטלני של פסולת בניין ומשקעים שהשאירו דורות של חתולים, כמו הפיקוסים שנשתלו משני צידי שביל הכניסה ונגזמו לצורת שער נאה. אבל בעיקר גדלו שם חתולים. בכל רגע נתון היה אפשר למצוא בחצר גור חתולים נטוש ומילל. ילדי השכונה היו מטפלים במסכן באהבה במשך שלושה ימים תמימים ואז הולכים לשחק כדורגל בין העמודים בחנייה. ואילו הגור היה זוכה לרילוקיישן לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (מבחינה חתולית) דהיינו, הבית של סבא וסבתא שלי במושב. במושב זכו החתולים להערכה רבה בשל תרומתם למשק בלכידת עכברים, נחשים וכיוצא באלה. סבי בעיקר, טיפל בהם במסירות אין קץ והיה מאכיל אותם יום יום, תוך שהוא בועט בהם במגפי הגומי שלו וצועק בשאט נפש: "קחו נביילס!"…

אבל נחזור לחיפה ולבניין שלנו שבו גר הילד אריק עם הוריו וחבריו. אריק מתבגר ואיתו מתבגרת גם מדינת ישראל הצעירה, מלחמות, אסונות, פיגועים וגם נצחונות, הצלחות ופרסים, הכל מתועד כאמור, והכל שזור וקשור וקולח ומצחיק ועצוב כאחד. אפילו סיפור אהבה יש (בעצם כמה) והכל בספר עב כרס שלא תרצו לסיים.

להזמנת הספר מהספריה, לחצו כאן

Hagit Galatzer

Hagit Galatzer

חגית גלצר, עורכת וכותבת ראשית בסיאטלון, במקור מושבניקית מנווה-מבטח והיום מתגוררת באיזור סיאטל. עובדת במשרה תובענית אך מתגמלת שנקראת "בעל ושני ילדים" ובשעות המועטות שנותרו גם בהי-טק. מנסה לשמור על כושר אך מבלה את מרבית היום על כיסאות שונים. אוהבת לקרוא וגם לאכול אוכל בריא וטעים, בעיקר כשמישהו אחר מכין ומסדר אח"כ את המטבח.
Hagit Galatzer

Latest posts by Hagit Galatzer (see all)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.

39 − = 32